בקשת פסלות שופט בשל קשרים קודמים עם בעל דין

הרקע לערעור ביום 25.2.2021 הגיש המערער, מרצה בגימלאות, תביעה לבית הדין האיזורי בחיפה בהליך של דיון מהיר נגד המשיבה בגין סכום שנוכה מכספים צבורים שעמדו לזכותו בקרן לקשרי מדע והועבר למוסד לביטוח הלאומי (ד"מ 56540-02-21; להלן – "תביעה עיקרית").

באשר לטענת המערער כי יש לראות בשופט חסן כ"בעל עניין אישי ממשי" לאור החלטתו בהליך התביעה העיקרית, טוענת המשיבה "העובדה ששופט הכריע בעיניין קודם של אותו בעל דין אינה מצדיקה את פסילתו". ביחס לטענת המערער לפיה השופט פעל בנגוד לתקנה 9 לתקנון תובענות ייצוגיות תש"ע-2010, טוענת המשיבה כי המקרה הנידון עליו מלין המערער אינו מצוי בגדרי התקנה שכן היא מאפשרת לתובע המעוניין לברר את תביעתו האישית להגיש תובענה נפרדת במקרה שבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחתה.

זאת ועוד, טוענת המשיבה כי טעמי שקולי יעילות דיונית תומכים בניהול ההליך החדש על ידי השופט חסן שכן "קיימת לו הכרות קודמת עם הסוגיות העובדתיות והמשפטיות הרלוואנטיות". ביום 7.11.2021 הוגש העירעור שלפניי, במסגרתו חזר המערער על טענות דומות לאלה שהועלו במסגרת בקשת הפסלות.

הליך פסלות שופט מעקרו אינו נועד לערער על החלטה מסוג זה. שנית, צודק המערער בהבנתו כי "בקשה זו לפסלות שופט מטילה צל כבד על השופט" ולפיכך טענה כדוגמת טענתו של המערער על היות השופט "בעל עניין אישי ממשי בהליך ובתוצאותיו" בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, תיבחן בקפידה, באמת מידה אובייקטיבית ובמקרים קצוניים כאמור לעיל בפסקות 11-13 לפסק דין זה. פסק דין קודם או החלטות קודמות באותו הליך בין אותם הצדדים לא מהוים עילת פסלות בהכרח.

...

בתמצית, ציין השופט חסן בהחלטתו כי "מדובר בבקשה שאין לה כל בסיס עובדתי ומשפטי אשר יצדיק פסילת המותב מלשבת בתיק זה, שכן לא עלה בידי המבקש/התובע להוכיח כי בית הדין מתבצר בעמדתו שלא לבטל את פסק דינו וכן לא עלה בידו להוכיח כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". ביחס לעובדה כי עניינו של הליך זה הינו תביעה לביטול פסק הדין בתביעה העיקרית שניתן על ידי בית הדין ואשר לפיו נעתר בית הדין לבקשה המוסכמת, הבהיר השופט חסן בהחלטתו כי אין בכך כדי להצדיק פסילת המותב שכן "בית הדין אמור לדון בתיק זה וככל שישתכנע שהצדק עם התובע, הרי שתביעתו תתקבל ואין בעובדה כי ניתן זה מכבר פסק דין המוחק את התביעה כדי להביא לפסלות המותב". טענות הצדדים המערער טוען כי מדובר במקרה מובהק של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, לשיטתו "השופט פעל בניגוד לחוק, יצר עיוות דין, התעלם מטענות התובע שהצביעו על טעותו של השופט ועל השלכותיה – אותו שופט אמור לדון עכשיו בביטול של פסק דינו" (סעיף 13 להודעת הערעור).

זאת, מאחר שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

הנה כי כן, נסיבות המקרה שפורטו לעיל אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטתו של שופט הסבור כי בידיו לנהל את ההליך באובייקטיביות, ואין מנוס מלדחות את הערעור.

סוף דבר הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ואכן, במסגרת ההליך הקודם ניתנה החלטה שהבקשה להעברת הבורר מתפקידו לא תדון עוד בהליך נפרד, אלא במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות שהגיש המבקש, היא הבקשה הנדונה בהליך זה. בבקשתו לביטול פסק הבוררות טען המבקש כי יש לבטל את הפסק בהתאם לעילות המנויות בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק): "לא ניתנה לבעל-דין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"; ובסעיף 24(10) לחוק: "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". המבקש טען כי הרב אדרת הוא רבה של קהילה חרדית סגורה וקיצונית המתגוררת בלונג איילנד, ניו יורק, קהילה בה המשיב הוא חבר מרכזי והוא זה שפעל לצרף בעבר את המבקש לקהילה.

המבקש הוסיף וטען כי הבורר מצוי בנגוד עניינים חריף בשל קשרים חבריים ועסקיים הדוקים ביותר עם המשיב.

כפי שנקבע בפסיקה, בקשה להעברת בורר מתפקידו נבחנת על פי אמות המידה שנקבעו בעיניין פסלות שופט.

כידוע, לבורר ניתנה רשות מפורשת לפסוק בהעדר צד בהתקיים התנאים הנזכרים בסעיף 15(א) לחוק הבוררות, ובין היתר אם בעל דין נידרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן. לפיכך, השאלה הנשאלת אינה אם פסק הבוררות ניתן במעמד צד אחד, אלא אם ניתנה למבקש אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק (השוו ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641; אוטולנגי, בעמ' 1103).

...

לסיכום - משקלן המצטבר של הנסיבות המפורטות לעיל, המקימות חשש שהרב אדרת אינו יכול לשמש כבורר אובייקטיבי ונטול פניות בסכסוך שבין הצדדים, בצירוף ההתנהלות בהליך הבוררות, מצדיקים ביטול פסק הבוררות בשל העילה הנזכרת בסעיף 24(10) לחוק ביחד עם העילה שסעיף 24(4) לחוק.

אין בידי לקבל את טענת המשיב כי יש לדחות את בקשת הביטול מכוח הסייג הקבוע בסעיף 26(א), שכן אין בידי לקבוע שלא נגרם עיוות דין לגופו של עניין, עת ההליך כולו התנהל במעמד צד אחד מבלי שקולו של המבקש נשמע ומבלי שהוצגו ראיותיו.

על יסוד כל האמור, אני מורה על ביטול פסק הבוררות מיום 17.2.2022 שניתן על ידי הרב מרדכי יונה אדרת.

ביום 20.6.2023, החלטתי כי "אין לי לחזור על האמור בהחלטות קודמות: אין לי היכרות אישית עם עו"ד קורצוויל, הוא לא הופיע ברשימת המניעויות שהוכנה על ידי, לא בשנת 2016 ולא לאחר מכן. גם אחראי המיחשוב הבהיר שעו"ד קורצוויל לא הופיע ברשימת המניעויות שלי מעולם". התובע אינו משלים עם ההבהרות שפורטו לעיל וסבור שעלי לפסול את עצמי מלדון בתביעה.

לבן זוגי שנותן שירותים משפטיים לבית החולים לניאדו אין כל קשר עם חבר הנאמנים ואין לו כל יחסי כפיפות עם גוף זה. מתוקף תפקידו הוא מצוי בקשרי עבודה עם יו"ר וועדת הלסינקי ד"ר חרמוש ועם מתאמת המחקרים בועדה הגב' ברנט.

בשולי החלטתי מצאתי להפנות לאמור בע"א 3065/17 ‏ ‏ מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הרצל בבג'ני ((20.6.2017): "יש לזכור גם כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהיעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טאקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שוא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017))" התובע ישא בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ לכל משיב.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה ואפרט.

אני מקבלת את טענת המשיבים שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; זהות יורשי המנוחה נקבעה כאמור עוד ביום 14.5.2023.

לאור האמור הבקשה נדחית.

בשולי החלטתי מצאתי להפנות לאמור בע"א 3065/17 ‏ ‏ מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הרצל בבג'ני ((20.6.2017): "יש לזכור גם כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017))" התובע ישא בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ לכל משיב.

בפתח הכרעתו ציין בית המשפט כי טענת המערערים שלפיה מצוי המותב בנגוד עניינים בשל קשרים עם בתה של באת כוחה של המשיבה, הועלתה בבקשת פסלות שהוגשה בהליך נושא פסק הדין מיום 12.11.2023 ונדחתה לגופה; כי לא הוגש ערעור על החלטה זו; ושממילא מגישי בקשת הפסלות נושא העירעור, וכן קרוביהם, המשיכו להתדיין לפני המותב לאחר שנדחתה בקשתם לפסילתו.

בנוסף, בית המשפט קבע, בין היתר, כי אין בטענות שנוגעות לפסק הדין מיום 12.11.2023 או להחלטות קודמות של המותב בהליכים שונים כדי לבסס עילת פסלות, תוך שצוין כי ממילא המערערים לא הצביעו על קביעות קונקרטיות של המותב שלשיטתם מקימות עילה שכזו.

עוד ציין בית המשפט כי בקשת הפסלות נוגעת להליכים שונים ובעלי דין רבים, שחלקם אף לא מתנהלים לפני המותב; ושאין בבקשה הסבר כיצד הליכים אלה מבססים עילת פסלות במקרה דנן.

ואולם, כידוע, אין בעובדה שבית המשפט דן בעבר בעיניינם של בעלי דין או חלקם כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, ובפרט מקום שבו מדובר בבית המשפט לעינייני מישפחה שלגביו נקבע הכלל "מישפחה אחת – שופט אחד" (ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.11.2023) (להלן: עניין פלונית); ע"א 3379/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (26.7.2023)).

לבסוף, כפי שאף מציינים המערערים, טענתם בנוגע לניגוד עניינים של המותב בדמות קשרים עם בתה של באת כוחה של המשיבה, הועלתה בעבר במסגרת בקשת פסלות בהליך נושא פסק הדין מיום 12.11.2023 ונדחתה לגופה.

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

בע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם [פורסם בנבו] (15.9.2016) נקבע כי בעל דין אינו יכול "ליצבור" עילות פסלות, וככל שידוע לו על קיומה של עילת פסלות, עליו להגיש בקשה מיד.

יתרה מכך, בפסיקה קודם לתיקון נקבע כי אך טבעי הוא שבין שופטים לעורכי דין קיימים קשרים אישיים, וכי אין בכך כדי להקים עילת פסלות אינהרנטית (ראו בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד נד(2) 54, 65).

נ' קלאסיק פוד יבוא ושיווק (1995) בע"מ [פורסם בנבו] (21.10.2002) (להלן: "עניין קלאסיק פוד"); ראו גם מרזל, בעמ' 244 – 246); ולא נמצאה עילת פסילה בהיכרות על רקע שירות מילואים משותף של שופט עם בעל הדין שנים רבות לפני הדיון (ראו ע"א 660/98 אבוזווילי נ' ראובני [פורסם בנבו] (15.3.1998)).

כך נפסק בע"א 3324/14 גפטר נ' טונדרייך [פורסם בנבו] (8.6.2014): "סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (השוו ע"א 3025/14 נגריית יצחק חסיד ובניו בע"מ נ' בן יעקב ניב [פורסם בנבו] (9.5.2014)). כך אף רשאי בית המשפט להציע לתובע לשקול חזרה מתביעה ולומר לנתבע כי ראוי שישקול הסכמה לקבלתה של התביעה נגדו. ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דיעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי בפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך. ואכן, הלכה פסוקה היא כי ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינה מצביעה על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין (למשל, ע"א 1422/14 סרור נ' עריית רמת גן [פורסם בנבו] (24.3.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)). בית המשפט אף רשאי להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין אחד, תוך ציון של הנקודות החזקות של הצד האחר. כמו כן, אין מניעה שבית המשפט יתייחס לסיכונים ולסכויים של כל אחד מבעלי הדין...

...

לגופו של עניין, נטען בבקשה מטעם התובעת באופן מנומק כי אין להיעתר לבקשה לדחיית מועד העיון, תוך הפניה לפסיקה, והתבקש כי בית המשפט יורה לנתבעת להעביר את סרטון האירוע לעיונה של התובעת.

סוף דבר סיכומו של דבר, במקרה דנן לא קמה עילת פסלות על בסיס טענה כלפי החלטות דיוניות, או על בסיס הכרות מוקדמת שאינה מקימה חשש למשוא פנים, או על בסיס העלאת הקושי הראייתי במסגרת דיון פשרה.

העובדה שהבקשה הוגשה בדיעבד ורק בעקבות אי שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ומעמדתו הראשונית בדיון מעידה אף היא כי דין הטענות להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.