בקשת פסלות שופט בשל טענות להטיה והפליה

לטענת המערער, באת-כוחו מצאה עצמה "במשפט שדה" בעיניין עטיית המסיכה שבמהלכו הופרו זכויותיה לכבוד, לפרטיות ולסודיות והיא אף הופלתה עקב מוגבלותה בעטיית מסיכה.

לבסוף ציין בית המשפט כי "תחת ההנחה שכל שופטי ישראל מקיימים את החובה שהנוכחים באולם יעטו מסכות, ותחת ההנחה שכל שופט או שופטת שהיו נתקלים באדם שאינו עוטה מסיכה באולמם היו מבררים את העניין, הרי שלמעשה הדברים יחזרו על עצמם גם בפני כל שופט אחר שאליו יועבר הדיון אילו תיתקבל הבקשה וכל עוד החובה לעטות מסיכה עומדת על כנה. היינו, דרישת [המערער] היא לפסלות כלל שופטי ישראל, והדבר מביא לאבסורד". נוכח כל זאת דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המערער בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח. מכאן העירעור שלפניי.

המערער חוזר, בעקרו של דבר, על האמור בבקשת הפסלות, ומדגיש כי בנגוד לאמור בהחלטה בה נדחתה בקשתו "המערער לא העלה טענת פסלות בשל הנעשה בקדמי המשפט". לטענת המערער, החלטתו של בית המשפט קמא לקיים דיון בנוגע לסירובה של באת-כוחו לעטות מסיכה "חורגת מכל דין או סמכות", ובית המשפט פעל "תוך שימוש בסמכותו כרשות לרעה" וגרם לפגיעה בזכויותיה של באת-כוחו ובזכויותיו הדיוניות של המערער עצמו.

עוד נטען כי בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות בית המשפט היתעלם מטענותיו של המערער וכן "מהעובדות ומהדין", והחלטה זו מהוה כשלעצמה ראייה למשוא פנים ומעלה חשש כי בית המשפט קמא יקבע את העובדות בפסק הדין "באופן מוטה, בהתאם לראייתו ורצונו". נוכח כל זאת טוען המערער כי יש להורות על פסילת המותב, ולו מטעמים של מראית פני הצדק, ומדגיש כי שלב ההוכחות בהליך טרם החל כך שהדבר לא יגרום נזק למשיב.

...

דין הערעור להידחות.

טענתו הנוספת של המערער בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות עקב ביטול הדיון, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות ומקומה אינו בבקשת פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 8318/20 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.3.2021)), על כן לא שוכנעתי כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

אשר על כן, הערעור נדחה.

מבוא לפני בקשת התובעת לפסלות שופט.

על מופרכות טענות התובעת בדבר הטיה של בית המשפט תעיד העובדה שהיה זה בית המשפט שעורר ביוזמתו בישיבת 15.6.2020 (דיון קדם הוכחות), את השאלה אם יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט ואפשר לצדדים לטעון בסוגיה (פרוט' עמ' 11 ש' 30-32).

גם טענות התובעת, לפיהן חויבה בהוצאות תוך הפליה לרעה, הן טענות שוא.

...

סיכומו של דבר, לטענות בדבר משוא פנים ונטייה לטובת הנתבעים אין יסוד והן נסתרות מניה וביה מהתיק ומההחלטות שניתנו בו. גם יתר טענות התובעת אינן מבססות עילת פסילה.

לכן, הבקשה נדחית.

התובעת תשלם לכל נתבעת את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 1,250 ש"ח. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 סעיף 77א(א) קובע: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט." מעיון בבקשה עולה כי אין מדובר באף אחת מהעילות המפורטות בתת סעיף 77א(א1) לחוק כעילות לפסילת שופט, אלא בבקשה המתבססת על היתנהלות והחלטות שניתנו בתביעה זו ובמהלך דיון ההוכחות וכלשון ב"כ המבקשת עצמו: "בית המשפט ראה עצמו מעורב בבירור המחלוקת בתיק זה באופן אישי" כאשר נטל חלק פעיל בניהול חקירת העדים והפגין עוינות, איבה אישית ויחס מפלה.

טענות דומות ואף קיצוניות יותר נטענו בע"א 6973/15 פלוני נ' פלוני מיום 03/02/16: שם טען המערער כי: " בדיון מיום 20.5.2015 חש המערער כי דעתו של בית המשפט נוטה לטובת המשיב. המערער משיג על אופן ניהול הדיון ועל השמוש שעשה בית המשפט במאבטח כדי להושיב את בא-כוחו. לטענת המערער, היתנהגות בא-כוחו לא עברה את הגבול, ורגשותיו העזים של השופט נגד בא-כוחו גרמו לאבוד שיקול דעתו של השופט, עד כי בא-כוחו בחר לעזוב את האולם. בנסיבות אלו יש, לדעת המערער, וודאות למשוא פנים העלול לגרום לעיוות דין." על כך קבע בית המשפט: "דין העירעור להדחות מכל וכול שכן אינו מגלה כל עילת פסלות. כבר נפסק בעבר כי כאשר שופט מעיר או נוזף בבעל דין או בבא-כוחו, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו. לפעמים, מעיר השופט לעורך-הדין על היתנהגותו באולם המשפט או על הילך טעונו, בין בעל-פה ובין בהחלטות או בפסקי דין שנתן. לעתים, בעת היתנהלותו של הליך נוצרות נסיבות המצדיקות ביקורת על עורך-דין המופיע לפני השופט. ביקורת זו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. אין היא סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין". בית המשפט ממשיך ומציין שם: "האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט; בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס [פורסם בנבו] (17.8.2015)). חששו של המערער, כי בעקבות היתנהלות בא-כוחו שאף הביאה להשתת הוצאות נגדו, קם חשש ממשי למשוא פנים נגדו מצד בית המשפט, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי. חזקה על שופטים כי אף אם יש בלבם טינה על עורך-דין מסוים – ואיני קובעת כי טינה כזו קיימת במקרה שלפניי – ידעו להפריד בין הלקוח לבין עורך-דינו בעת שידונו בעיניינו של הלקוח. המערער לא העלה אף טענה המצדיקה סטייה מחזקה זו (השוו: 3403/15 ירימי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (25.6.2015)).

מהאמור לעיל עולה, כי אין דבר בטענותיו של ב"כ הנתבעת כדי לבסס עילה לפסילת המותב היושב בהליך זה. הבקשה רצופה בטענות ומענות על היתנהלות והחלטות של בית המשפט אך אין בהן כל הסבר כיצד יש בהם כדי להטיות את דעתו באשר לתוצאה הסופית של פסק הדין.

התיקון של פגם כזה יכול לא פעם להעשות במסגרת ערעור על החלטת השופט, לפני ערכאה גבוהה יותר, אך לא על-ידי פסילת השופט בשל משוא פנים ".

...

טענות דומות ואף קיצוניות יותר נטענו בע"א 6973/15 פלוני נ' פלוני מיום 03/02/16: שם טען המערער כי: " בדיון מיום 20.5.2015 חש המערער כי דעתו של בית המשפט נוטה לטובת המשיב. המערער משיג על אופן ניהול הדיון ועל השימוש שעשה בית המשפט במאבטח כדי להושיב את בא-כוחו. לטענת המערער, התנהגות בא-כוחו לא עברה את הגבול, ורגשותיו העזים של השופט נגד בא-כוחו גרמו לאיבוד שיקול דעתו של השופט, עד כי בא-כוחו בחר לעזוב את האולם. בנסיבות אלו יש, לדעת המערער, וודאות למשוא פנים העלול לגרום לעיוות דין." על כך קבע בית המשפט: "דין הערעור להידחות מכל וכול שכן אינו מגלה כל עילת פסלות. כבר נפסק בעבר כי כאשר שופט מעיר או נוזף בבעל דין או בבא-כוחו, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו. לפעמים, מעיר השופט לעורך-הדין על התנהגותו באולם המשפט או על הילך טיעונו, בין בעל-פה ובין בהחלטות או בפסקי דין שנתן. לעתים, בעת התנהלותו של הליך נוצרות נסיבות המצדיקות ביקורת על עורך-דין המופיע לפני השופט. ביקורת זו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. אין היא סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין". בית המשפט ממשיך ומציין שם: "האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט; בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס [פורסם בנבו] (17.8.2015)). חששו של המערער, כי בעקבות התנהלות בא-כוחו שאף הביאה להשתת הוצאות נגדו, קם חשש ממשי למשוא פנים נגדו מצד בית המשפט, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי. חזקה על שופטים כי אף אם יש בליבם טינה על עורך-דין מסוים – ואיני קובעת כי טינה כזו קיימת במקרה שלפניי – ידעו להפריד בין הלקוח לבין עורך-דינו בעת שידונו בעניינו של הלקוח. המערער לא העלה אף טענה המצדיקה סטייה מחזקה זו (השוו: 3403/15 ירימי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (25.6.2015)).

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לפסילת שופט והנתבעת תשלם לתובעים הוצאות הדיון בסך 2,500 ₪.

נראה שנכונים ומתאימים במקרה דנן, דבריו של הגר"א שפירא זצ"ל בהיותו נשיא בית הדין הרבני הגדול, שביטל החלטת ביה"ד האיזורי להסתלק מן הדיון בגלל טענות אחד הצדדים.

בע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית, הבהיר בית המשפט: "יש לזכור, כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות, חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת הפסלות". בבג"צ 2148/94 האמור, הבהיר בית המשפט (שם, בעמ' 590-580): "לא מעטים המקרים בהם בעלי דין נתפסו באמירה של שופט במהלך דיון באולם בית המשפט, או מחוץ לאולם, כדי לטעון שיש בהם ביטוי לדיעה קדומה, ולכן גם עילה לפסול את השופט. עיון בפסקי הדין שניתנו במקרים אלה מלמד כי בית משפט זה אינו נחפז לפסול שופט בשל אמירות כאלה, אלא הוא בודק היטב בכל מקרה אם אמנם קיימת אפשרות ממשית של דיעה קדומה, בהתאם למבחן המשפטי המקובל". (וכן ראה ע"א 2861/04 יעקב טוויל ואח' נ' סולל בונה בע"מ ואח', תק-על 2004(2) 699, 701; ע"א 181/05 חב' אבתיר בע"מ ואח' נ' ציונה שנקר, תק-על 2005 (1) 2005, 2006; ע"פ 3953/06 ז'וז'ו אסרף נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 3472, 3473; ע"פ 2585/06 גדעון יצחק ואח' נ' מפגש האושר בע"מ ואח', תק-על 2006(2) 3501, 3502; ע"א 879/06 יהודה קרשין נ' תמר דן ואח', תק-על 2006(2) 558, 559).

הפלייה בשאלות - כשלאישה ניתן זמן רב יותר, ולאיש רק שאלה עניינית ללא הקדמות והרחבות.

האם זה הטיה לטובת צד האם??).

...

בע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית, הבהיר בית המשפט: "יש לזכור, כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות, חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת הפסלות". בבג"צ 2148/94 האמור, הבהיר בית המשפט (שם, בעמ' 590-580): "לא מעטים המקרים בהם בעלי דין נתפסו באמירה של שופט במהלך דיון באולם בית המשפט, או מחוץ לאולם, כדי לטעון שיש בהם ביטוי לדעה קדומה, ולכן גם עילה לפסול את השופט. עיון בפסקי הדין שניתנו במקרים אלה מלמד כי בית משפט זה אינו נחפז לפסול שופט בשל אמירות כאלה, אלא הוא בודק היטב בכל מקרה אם אמנם קיימת אפשרות ממשית של דעה קדומה, בהתאם למבחן המשפטי המקובל". (וכן ראה ע"א 2861/04 יעקב טוויל ואח' נ' סולל בונה בע"מ ואח', תק-על 2004(2) 699, 701; ע"א 181/05 חב' אבתיר בע"מ ואח' נ' ציונה שנקר, תק-על 2005 (1) 2005, 2006; ע"פ 3953/06 ז'וז'ו אסרף נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 3472, 3473; ע"פ 2585/06 גדעון יצחק ואח' נ' מפגש האושר בע"מ ואח', תק-על 2006(2) 3501, 3502; ע"א 879/06 יהודה קרשין נ' תמר דן ואח', תק-על 2006(2) 558, 559).

האיש מפרט בבקשתו את הסיבות שהביאו אותו למסקנה זו ונפרטם בקצרה: לטענתו, ביה"ד במסמך רשמי שותף עם האשה לתביעה נגד האיש בארה"ב. אב בית הדין כתב לאשה מכתב המלצה למוסד הלימודים, שמוכיח על קשר אישי.

תמצית טענות הצדדים המבקשת טוענת בבקשה קצרה, שלא נתמכה בתצהיר, כי "בית המשפט מתבקש לשקול העברת התיק לשופט/ת אחר/ת בשל החשש שתחושת המתח והאוירה העכורה שנוצרה (בצדק או שלא בצדק, כך במקור) מקימה את החשש לעיוות דין". המבקשת טוענת כי ב"כ הביע מורת רוח מהיחס "המפלה" כהגדרתו שמרשתו זוכה לו על בסיס החלטות דיוניות כאלה ואחרות שניתנו, מאופן ניהול ההליך ומתן ההחלטות בו, וכן מתחושת עלבון כהגדרת ב"כ המבקשת שהוא חש מכך שבית המשפט על פי הטענה לא היתייחס למצבו הרפואי באולם הדיונים בעת מה שהוגדר התקף של מחלה פעילה (במועד שלא פורט בבקשה).

בית המשפט לא היתנהל באופן פוגעני או מוטה כלפי המבקשת וב"כ אלא ההפך הוא הנכון: בית המשפט גילה לאורך ניהול כל ההליך אורך רוח רב ואיפוק, והחששות שהועלו על ידי ב"כ המבקשת הנם סתמיים, כלליים ואינם נתמכים בשום נתון של ממש העולה מתוך התיק ואני דוחה אותם.

ממילא עולה מהבקשה כי עתירתה העיקרית של המבקשת הנה להעברת התיק לשופט אחר מטעמי נוחות כאלה ואחרים שברי כי אינם עולים כדי עילת פסלות ואין לי אלא להצטער על כך שננקט שימוש בדרך זו בפרט בשים לב לאופן העמום והמעורפל בו נוסחה הבקשה לפסלות הנשענת על תחושות ותו לא. אין לי אלא להתפלא על טענות המבקשת בעיניין זה נוכח אורך הרוח הרב שבית המשפט גילה כלפיה במספר הזדמנויות על אף היתנגדותה החוזרת של המשיבה.

...

אציין כי במסגרת הדיון ביום 21.3.23 שהתנהל באווירה נינוחה ורגועה לא הועלתה כל טענה שהיא אם לעניין אופן ניהול ההליך ואם לעניין גישת בית המשפט וכל טענות המבקשת וב"כ לאוירה עכורה או לא נעימה חסרות ביסוס ונדחות.

לסיכום, המבקשת לא עמדה בקצה קצהו של הנטל להוכיח קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים.

בהתאם להלכה הפסוקה, פסילת שופט מלשבת בדין הינה צעד חריג ויוצא דופן : " מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות, חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת הפסלות" (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלוני, בפסק' 4 (פורסם בנבו, 27.3.07); ראה גם: בר"ע (ת"א) 1090/08 עדנה אדלה פלקסר-קטינה נ' אליעזר פלקסר (פורסם בנבו, 19.1.09) )).

סוף דבר לעניין הבקשה והמשך הוראות לעניין ניהול ההליך הבקשה לפסילת המותב - נדחית.