בקשת פסלות נגד שופט בתביעות נאמנים בהסדר נושים

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 42056-11-19 עוה"ד עדי פיגל הנאמן להסדר הנושים של אינוונטק סנטראל מלונות בע"מ נ' לפידות חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ, יעקב לוקסנבורג, אליהו קמר, יוסף קלרמן, אריה וובר, דורת מאי, דליה אבידר לויטין, בנימין אבירם, עמוס מר-חיים, עדינה קופר, רו"ח דמיאן אייזקס, רות עופר, עיזבון המנוח יולי עופר, נמרוד רינות, פנינה דבורין, אברהם רינות, רן בר תקוה, **** פלטי, דפנה כהן, דוד ליטבק, יצחק (נגרו) רובינשטיין, **** מושייף, אורלי טוביה פארן, יוסי בנבנישתי וזיו האפט – רואי חשבון לפני כבוד השופט מגן אלטוביה בקשה מספר 13 בקשה מספר 25 בקשה מספר 34 בקשה מספר 39 בקשה מספר 46 בקשה מספר 48 המבקשים: 1. זיו האפט – רואי חשבון ע"י ב"כ עוה"ד ניר מילשטיין 2. נמרוד רינות 3. פנינה דבורין 4. אברהם רינות 5. רן בר תקוה 6. **** פלטי 7. דפנה כהן 8. דוד ליטבק 9. יצחק (נגרו) רובינשטיין 10. **** מושייף 11. אורלי טוביה פארן 12. יוסי בנבנישתי ע"י ב"כ עוה"ד גיא נאמן, לילך קינן, ישי גור-אריה וויקטור תשובה 13. רות עופר ע"י ב"כ עוה"ד אייל בר-אליעזר ועינבל אלקיים 14. רו"ח דמיאן אייזקס ע"י ב"כ עוה"ד אמיר שרגא ודון סוסונוב 15. יוסף קלרמן 16. אריה וובר 17. דורית מאי 18. דליה אבידר לויטין 19. בנימין אבירם 20. עמוס מר-חיים ע"י ב"כ עוה"ד נדב ויסמן, איסר בירגר, ****ה יעקב וירדן טל-דהן 21. עיזבון המנוח יולי עופר ז"ל ע"י ב"כ עוה"ד אביגדור קלגסבלד 22. לפידות חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ (להלן: "לפידות") 23. יעקב לוקסנבורג 24. אליהו קמר ע"י ב"כ עוה"ד חגי הלוי וגיא רווה המשיב: עוה"ד עדי פיגל הנאמן להסדר הנושים אינוונטק סנטראל מלונות בע"מ (להלן: "החברה") ע"י ב"כ עוה"ד יוסף בנקל, דקל וייזר וגל רבינוביץ פסק דין

מוסיפה המבקשת וטוענת, כי בצירופה לכתב התביעה עשה התובע שימוש לרעה בהליכי משפט כדי להפעיל עליה "לחץ פסול ובלתי הוגן" ככיס עמוק נוסף ממנו ניתן להפרע.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התובענה". מכתב התביעה עולה כי, מדובר בתביעה כספית על סך 110,000,00 ₪ נגד 25 נתבעים! מצד חברה המצויה בהליכי פירוק, כאשר התביעה מוגשת על ידי הנאמן להסדר הנושים של החברה שמונה ביום 23.3.2014.

...

אכן, הכלל הוא כי בית משפט יסלק תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים בהם ברור כי סיכויי התביעה להתקבל אפסיים, אולם נוכח כל האמור לעיל באשר לשיקולים והאינטרסים הכרוכים בבירור התביעה למעלה מ – 10 שנים לאחר קרות האירועים עליהם מבוססת התביעה, ומשנראה כי כל עילות התביעה כנטען בכתב התביעה באו לידי ביטוי במסמכים שפורסמו בציבור ו/או היו ניתנים לגילוי בשקידה ראויה על ידי הנאמן על אגרות החוב או מר יצחקי שהיה ועודנו בעל עניין, אין מנוס מסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

סוף דבר אני מקבל את כל הבקשות, ככל שמדובר בטענת ההתיישנות, ומורה על סילוק ומחיקת התביעה ביחס לכל הנתבעים שנותרו, לרבות נתבע מספר 11.

המשיב ישלם למבקש בבקשה מספר 13 (נתבע 25) את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪, וכסכום הזה למבקשים בבקשה מספר 25 (נתבעים 14 – 24), למבקשת בבקשה מספר 34 (נתבעת 12), למבקשים בבקשה מספר 39 (נתבעים 4 – 9), למבקש בבקשה מספר 46 (נתבע 13) ולמבקשים בבקשה מספר 48 (נתבעים 1 – 3).

לגירסתה, היא חתמה על ההסכמים רק לאחר פגישה זו, לאחר ש**** הסביר לה שלאור איומי מקובקי, היא נידרשת לחתום על ההסכמים ש**** כבר חתם עליהם, וזאת על מנת שמקובקי לא יממש איומיו לנקוט נגד **** בהליכים פליליים, יכפיש את שמו, יפגע במוניטין שלו, "יחסל אותו" ויזיק לו ולבני משפחתו.

ראו בעיניין זה את דברי כב' השופטת פרוקצ'יה (פסק הדין ניתן בהסכמת כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין וכב' השופט ג'ובראן) בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד שושני (נבו 27.12.10): "בדונו בתביעות חוב ממלא הנאמן תפקיד שפוטי (לוין וגרוניס פשיטת רגל 286 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין, גרוניס)). במסגרת תפקיד זה, מכריע הנאמן באופן קולקטיבי בתביעות כלל נושי החייב, המנועים בדרך כלל מלפעול באופן עצמאי למימוש זכויותיהם בבית המשפט...

השאלה המרכזית העומדת במסגרת ערעור זה, היא האם הנאמן היה מוסמך לדחות את תביעת החוב שהגיש מקובקי, על בסיס הקביעה כי העמדת הנכס לטובת מקובקי בהסכם המכר מהוה בחינת הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודה? לאחר ששקלתי את הדברים, עם כל הכבוד וההערכה לפועלו של הנאמן, איני סבורה כי נאמן בהליכי חידלות פרעון כלשהם, מוסמך להכריע במסגרת הכרעת חוב בשאלת ביטול הענקה ולדחות על בסיסה את תביעת החוב.

מכל מקום, גם אם אצא מתוך הנחה כי הוראות סעיף 96 לפקודה אכן חלות בהליך לפי סעיף 19א לפקודה, אז כפי שראינו לעיל, הוראות סעיף 96 לפקודה אינן מקנות לנאמן סמכות לבטל הענקות בעצמו, אלא לכל היותר, סמכות לאיתור נכסים המוענקים לצד שלישי על ידי החייב, ולפעול במקרים המתאימים להגשת בקשה לביטול הענקתם – הא ותו לא. מעבר לכך, מן הפן העקרוני והמעשי, איני סבורה כי בקשה לביטול הענקה מתאימה להתברר על פי רוב במסגרת הליך של הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודה.

...

אני קובעת כדלקמן: אני מבטלת את קביעת הנאמן בהכרעת החוב, אשר דחתה את תביעת החוב של מקובקי בנימוק להענקה פסולה שבוצעה על ידי החייבת למקובקי בדמות חתימתה על הסכם המכר והעמדת בית המגורים ברח' יחיאל דרזנר 49 בתל אביב (הידוע כגוש 6628, חלקה 730, תת-חלקה 2) לטובתו.

טענת החייבת לקיומו של הסכם משכון חלף הסכם המכר והנובע מכך; שאלת גובה החוב – שאלה זו תוכרע אם תביעת החוב לא תידחה; קביעות הנאמן אשר דחו את תביעת מקובקי לדמי שימוש ראויים ולדמי שכירות בדין קדימה – נותרות בעינן ואני מאשרת אותן.

טענות החייבת לכפיה ועושק של הנושה כלפיה, נדחות בזה.

בקשת המערערת הושתתה על טענות דומות לאלו שנטענו על ידה בהליכים קודמים, ובכלל זה על הטענה כי נפלו פגמים רבים בהליך מכר הדירה אשר מומשה לדבריה שלא כדין, חרף עסקת מכר קודמת שנעשתה עם משיב 2 (להלן: לוגסי); כי בית המשפט דחה את הצעתה לפדות את זכויותיה בדירה חלף ממושה כמקובל בהליכי פשיטת רגל ותוך הפלייתה לרעה; וכי נדחו כל הצעותיה לגיבוש הסדר נושים.

הבקשה להגיש תביעה נגדו היא איפוא המשך להתנהלות קודמת חסרת תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט, לרבות הגשת תלונות כוזבות נגדו למישטרה, תלונת סרק נגד הכנ"ר, שלוש בקשות לפסילת השופטת הדנה בהליך שנדחו כולן, ואפילו הגשת עתירה לבג"ץ נגד ארבעה משופטי בית המשפט העליון.

דיון והכרעה ראשית ייאמר כי היטיבה לתאר באת-כוח המדינה כי בקשתה של המערערת להגיש תביעה נגד הנאמן, הכנ"ר, השופטת והנהלת בתי המשפט, אינה אלא "אותה הגברת בשינוי האדרת" של טענות המערערת נגד מימוש הדירה, אשר נדחו זה מכבר לא רק בבית המשפט המחוזי אלא גם בבית משפט זה, מספר פעמים.

...

וכך נאמר על ידי: "תחילה וראש, וסוף דבר הכול נשמע. בפסק הדין ניתנה הדעת באופן מפורש על כל טענותיה של המערערת, ואין כל מקום היום להרהר אחריו. [...] ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מכירת הדירה. [...] אנו גם רואים חובה לציין כי השתכנענו כי בפי הנאמן היה מענה הולם לכל טענותיה של המערערת. גם לא ראינו מקום לביקורת המשתלחת של המערערת כלפיו. יש גם להביע צער שהמערערת אינה מוכנה להשלים עם מצבה ועם העובדה שדירתה מומשה זה מכבר כדין, וכי היא זו אשר מעכבת את חלוקת התמורה שנתקבלה ממכירתה, הן לנושיה והן לידיה שלה על פי הקבוע בפסק הדין. נציין כי למערערת ניתנו הזדמנויות לפדות את חלקה בדירה עוד קודם להשלמת הליכי המכירה, אך הדבר לא נסתייע, ואין למערערת אלא להלין על עצמה. לא למותר לציין, כי בשל קשיים שהערימה המערערת על דרכו של הנאמן, הוא נדרש להציב שמירה על הדירה, מה שהגדיל את הוצאות המימוש, ועל כך יש להצר. בהחלטות בית משפט זה הועברה ביקורת קשה על התנהלותה של המערערת, אך היא אוטמת אוזניה מלשמוע. היא ממשיכה בדרכה ומטרידה בהליכי סרק את ערכאות השיפוט בעניינים שכבר בירכו עליהם את המוגמר" (ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד יניב אינסל, נאמן פסקאות 4-2 (10.12.2020)).

על כן, בהיעדר כל סיכוי ותוחלת לתביעה, דין הבקשה להידחות.

לגופו של עניין, לטענת המדינה לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי ודין התביעה נגד השופטת להידחות בשל קיומה של חסינות מהותית שתביא ממילא לדחייתה של כל תביעת נזיקין נגד השופטת או הנהלת בתי המשפט.

לפיכך, לו בשל כך, דין הערעור להידחות.

ביני לביני, בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על ההחלטה שלא לעכב את העברת הכספים – נמחקה ביום 17.2.2022, לאחר שהצדדים והנאמן על נכסי המערער הגיעו להסכמה לפיה הכספים יעוכבו, למעט שכר טירחת הנאמן והוצאות ההליך (רחד"פ (מחוזי חי') 2423-02-22).

על רקע זה נתן המותב בהמשך יום 15.3.2022 החלטה תמציתית לפיה: "נוכח עמדת הממונה, לפיה בנסיבות המתוארות בתגובה, אין מקום להעתר להצעת [המערער] להסדר נושים – אני מורה על מחיקת בקשתו". ערעור שהגיש המערער על החלטה זו היתקבל ביום 25.4.2022, במובן זה שהצדדים הסכימו כי ההליך יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקיים דיון לגופו של עניין בהצעת ההסדר (עחדל"פ (מחוזי חי') 63487-03-22).

לגישת המערער, היתנהלות המותב כרוכה ב"חוסר סבירות, חוסר היגיון, וחוסר ניטראליות ברורים", וכן ב"אוירה עוינת" כלפי המערער ובא-כוחו – וכי "אין אפשרות להמנע מהתחושה כי [ההחלטות] נבעו ממניעים זרים". באופן ספציפי טען המערער כי המותב "הביע עמדה עויינת נגד [המערער] ונגד בא כוחו בישיבה שהתקיימה בתיק הקודם", והדגיש כי בשתי הפעמים שהגיש הליך ערעורי על החלטות המותב – החליטה ערכאת העירעור להתערב ולשנות מההחלטות שניתנו.

המערער מוסיף כי העובדה שהחלטות המותב "הצריכו" הגשת ערעורים שהתקבלו, מעידה כי עמדת המותב ביחס אליו "לא הייתה נכונה, בלשון המעטה". עוד מסביר המערער כי "לא מיהר להגיש את בקשת הפסלות" והחליט להגישה רק בעקבות ההחלטה מיום 15.3.2022, אשר "חרצה את גורל תביעתו בצורה בלתי מתקבלת על הדעת" ומעידה על דיעה קדומה מצד המותב.

המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין, אשר מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי יש לבחון אם קיימות "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בעניינינו, לא עלה בידי המערער להצביע על חשש מעין זה או על עילה המצדיקה שינוי של אמת-המידה הקבועה בסעיף.

תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בעניינינו, השגות המערער על המועד שנקצב לו להזנת הפרטים ב"ממונט" ועל הארכּות שניתנו למשיב, הועלו בפני המותב עוד במסגרת הבקשה לעיון חוזר מיום 6.3.2022.

...

טענות המערער מופנות, רובן ככולן, כלפי החלטות דיוניות כאלה, ולא שוכנעתי כי הן מעידות על "עוינות" או על "נעילת" דעתו של המותב ביחס לתוצאת ההליך.

בענייננו, החלטתו התמציתית של המותב מיום 15.3.2022 אינה כוללת ממצאים עובדתיים או משפטיים מובהקים שעשויים ללמד על "נעילת" דעתו באשר להצעת ההסדר, ולא שוכנעתי כי החזרת ההליך לדיון בפניו מקימה חשש ממשי למשוא פנים.

הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו חדל"ת 18763-01-20 י.ס.ד. סרור בע"מ נ' בקעת תמר בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:47 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא מבקש עו"ד אביתר קרמר, נאמן לבצוע תכנית השקום הכלכלי של בקעת התמר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אמיר פלמר משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ע"י ב"כ עו"ד נעמה גור מס 2. יעל אלפר ע"י ב"כ עו"ד יגאל ויינשטיין ולירון נרונסקי החלטה

מבוא ורקע עובדתי לפניי בקשה למתן הוראות, בגדרה מבקש הנאמן להסדר הנושים של חברת בקעת התמר בע"מ (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"החברה"), להורות כי שיעבוד מספר 10, שנירשם ברשומי החברה אצל רשם החברות ביום 14.3.2019 לטובת גב' יעל אלפר (להלן: "המשיבה"), אינו תקף ביחס לנאמן ולנושי החברה, נוכח הוראת סעיף 220 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון" או "החוק").

להלן יפורט בקצרה הרקע העובדתי העומד בבסיס בקשה זו. ביום 8.1.2020 הוגשה בקשה למתן צו פתיחה בהליכים נגד החברה לבקשת אחד מנושיה ובעקבות היקלעותה לחדלות פרעון.

זאת ועוד, הנאמן מפנה לעדותו של יואב עת נחקר במשרדי הנאמן, לפיה יואב אישר ששנת 2019 היתה בעייתית עבור החברה מבחינה כלכלית, וכי הפרויקטים של החברה "עמדו". מכל מקום, קיימת חזקת חידלות פרעון לפי סעיף 220(ב) לחוק חידלות פרעון, ולא עלה בידיה של המשיבה לסתור חזקה זו. הנאמן מוסיף וטוען כי הואיל ופעולת הרישום הביאה לשידרוג מעמדה של המשיבה בסדר הנשייה, הרי שהדבר מהוה הענקה פסולה שדינה בטלות.

בכל הנוגע לסכום של 860,000 ₪ מדובר אכן בסכום שהועבר למשיבה, כפי שגם הודתה במסגרת תביעת החוב שהוגשה לנאמן, אך באותה עת לא ידעה המשיבה ולא יכולה היתה לדעת אודות צו איסור הדיספוזיציה שניתן קודם לכן.

...

טענותיה של המשיבה המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משום שלא מתקיימים התנאים הדרושים להחלתו של סעיף 220 לחוק חדלות פירעון.

לחלופין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות נוכח הוראת סעיף 4(2) לחוק המשכון ובשים לב לכך שיש לראות בסכום שהופקד על ידה בחשבון הליווי של הפרוייקט משום משכון מופקד בידי שומר שכר.

הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שיואב ידע היטב שמצבה של החברה בכי רע ועל רקע זה ערך את הבדיקה שגילתה כי השעבוד המקורי שנמחק בשנת 2016, לא הוחלף בשעבוד חדש.

סיכומו של דבר, נוכח המסקנה כי התמלאו תנאיו של סעיף 220 לחוק, יש להורות על בטלות השעבוד שנרשם לטובת המשיבה, והמשמעות היא שנשייתה הינה נשייה רגילה ולא נשייה מובטחת.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, השעבוד שנרשם לטובת המשיבה ביום 14.3.2019- בטל ומבוטל ואין למשיבה מעמד של נושה מובטחת בכספים המצויים בחשבון הליווי של החברה.