] לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר' ג'באלי; להלן: המותב) בת"א (שלום צפת) 31966-03-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.
ביום 5.8.2023 דחה בית משפט השלום בקשה זו וקבע כי היא "אינה מידתית".
ביום 7.8.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בהליך, בטענה כי דרך ניהול ההליך וההחלטות שניתנו בו מעידות על "יחס עוין" של המותב למערער נוכח "משקעי העבר" שקיימים ביניהם.
...
לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי ההיכרות המקצועית בין המערער לבין המותב, על רקע הליכי ההוצאה לפועל שבהם דן המותב לפני כעשור ושאינם קשורים מבחינה עניינית להליך הנוכחי, מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו והשוו: ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.11.2011); ע"א 5573/08 אסא נ' סעדיה, פסקה 5 (23.10.2008); ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פסקה 4 (16.1.2005); ע"א 1816/04 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' הוד, פסקה 3 (28.3.2004)).
באותו עניין התקבל ערעור פסלות חרף קביעת המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וזאת נוכח קיומה של חברה "שבה שותפים הן אביה של השופטת והן המערער" נכון למועד ניהול ההליך (שם, בפסקה 9) – בעוד שבענייננו מדובר, כאמור, באירועים שהתרחשו לפני זמן רב.
סבורני כי במקרה שלפנינו, השיהוי שדבק בהעלאת טענת הפסלות תומך אף הוא במסקנה כי דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הדיון בהליך בבית משפט השלום.