כעולה מכתב האישום המתוקן, המבקש הגיע ביום 6.1.2021 ל"מקלט נשים מוכות" בו שהתה פרודתו (להלן: המתלוננת) עם ילדיהם, עלה על גג סמוך עם אדם נוסף, וקרא לילדיו – וזאת בנגוד להחלטת בית משפט השלום באילת במ"י 44451-12-20, מיום 24.12.20, בגדרה הורה על שיחרור המבקש ממעצר בתנאים מגבילים, הכוללים בין היתר איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננת וכן על צו הרחקה האוסר עליו להתקרב למתלוננת מרחק שיפחת מ-100 מטרים.
באשר לטענת המבקש על כך שהמותב בעיניינו דן גם בערר שהגיש, הרי שבית משפט זה קבע בעבר כי העובדה שמותב דן בתיק אחר של אותו נאשם או נחשף לעברו הפלילי בהליך מעצר היא לכשעצמה איננה מקימה עילה לפסילתו (ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל (26.11.20)); וכי אף אם מתקיימת עילה לפסילת שופט, אין משמעות הדבר בהכרח כי יש להורות על בטלות ההחלטה שנתקבלה על ידו (דנ"פ 3039/02 הר-שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 337, 345 (2002)).
...
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
במקרה דנן אמנם ישנו פער משמעותי בין העונשים שהושתו על המבקש בערכאות השונות, אך אני סבור כי העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי משקף כיאות את חומרת מעשיו.
