כתב ההגנה נסמך על חוות דעת של מומחה מטעם המשיבה, שהתייחס לטענות בדבר ליקויי הבנייה.
בעקבות הסיור, ובטרם הגשת חוות הדעת, הוגשה בקשה של המבקשים לפסילת המומחה "משום שעל פניו, נראה כי הוא מצוי בקשר ישיר, חברי ו/או עסקי עם מר שלמה כהן, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת [המשיבה]" (ר' בקשה מיום 30.11.2021).
בהיתחשב בכך, הרי שפניית המהנדס לקבלת הוראות עולה בקנה אחד עם סדרי הדין, וכך גם החלטת בית משפט קמא, שמורה למומחה לחוות את דעתו על הטענות שנטענו בכתבי הטענות.
אכן, לעיתים יש בהסכמת הצדדים כדי להביא להרחבה של ירעת המחלוקת, והרחבה זו תאפשר למומחה להתייחס להיבטים נוספים (ר' ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ''ד נ(2) 858, 866 (1996)), אלא שלא כך קרה במקרה זה. מלכתחילה הסכמת הצדדים לעניין המינוי הייתה "לשם בחינת ליקויי הבניה בדירת התובעים, הכל כאמור וכנטען בתובענה שבכותרת...", וכתב המינוי הורה למומחה לחוות את דעתו "ביחס לטענות הצדדים כעולה מכתבי הטענות וחוות דעת המומחים מטעמם...".
לפיכך, גם לגופם של דברים לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 1.2.2022, לא כל שכן, כזו המצדיקה היתערבות ערכאת העירעור.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט קמא, ובטענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תשובתה של המשיבה.
אף בעניין זה מקובלת עלי החלטת בית משפט קמא, ואם הייתי נדרש לה, הייתי דוחה את הבקשה.
ככל שהמבקשים סבורים כי המצב בדירה כיום הוא שונה, הרי שאין מנוס מפנייה לבית המשפט בבקשה לתיקון כתב התביעה, והוספת הטענות, הנוגעות לשינוי במצב מאז הוגשה התביעה, לכתב התביעה.
סיכום
הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.