בקשת פירוט עובדות בסיס טענת תרמית בתובענה כנגזרת

להלן טענות המשיבים בתגובתם: הלכה פסוקה היא כי סילוק תביעה על הסף הנו סעד דראסטי, כאשר מגמת בתי המשפט היא שלא לגזור דין סילוק על הסף של תביעה שהוגשה אלא במקרים קצוניים וכאשר ברור כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש אפילו הוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב התביעה.

בעניינינו, כתב התביעה המתוקן מיפרט מתי נולדו העובדות שבבסיס התובענה.

אף מבחינה עובדתית טועה המבקשת, עת בכתב התביעה חושב החוב שנותר לאחר שהופחתו ממנו הכספים שהתקבלו ממימוש הבטוחות והדיבידנד מתיק הפש"ר. טענת המבקשת כי נתן לא נתבע ורק חתם על ערבות לחוב כלפי המשיבים מטעה, מאחר שהערבות ביחס לנתן לא היתה חוב בן תביעה בהליך הפש"ר. בגין חוב זה מוגשת תביעה נפרדת נגד נתן, בדיוק כפי שהוגשה תביעה נפרדת נגד המבקשת כאן.

כך גם טענת התרמית שטוענים לה המשיבים (ראו במיוחד סעיף 15(ג) לעיל).

יש להכריע מתי נודעו למשיבים לאשורם נתוני התרמית או העובדות המהוות את עילת התובענה, בהקשר לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, הקובע כי: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה".

...

במקרה דנן ציין בית המשפט העליון בע"א 6839/19 המוזכר לעיל כדלקמן: "לסיכום אפוא, במשטר יחסי ממון לפי החוק, שיתוף כללי של בני הזוג בחובות האישיים של בן זוג אחד – אַין. ברם, נושה יכול לעורר טענה של שיתוף בחובות, אם הוּכחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים, או כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, לשיתוף בחובות. בכל מקרה אין הנושה יכול לגבות את חובו מבן הזוג השני באופן אוטומטי, אלא עליו לנקוט נגדו הליך נפרד..." (פסקה 16).

יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות דנן ראוי להכריע בה לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין, וכך אני מורה.

לאור האמור, וכשהותרתי את ההכרעה בטענת ההתיישנות לשלב ההכרעה, שוכנעתי לא לעשות צו להוצאות בבקשה זאת.

בהתייחס לאפשרות העקרונית לסלק תביעה על הסף מכוח כלל שיקול הדעת העיסקי, בית המשפט קבע כי השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית המשפט היא: "האם יש בכוחו של כתב התביעה – בהנחה שיאומצו כל העובדות המונחות בבסיסו – לסתור את חזקת התקינות העומדת לזכות נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העיסקי?". לגישת בית המשפט, מקום שבו התשובה לשאלה זו שלילית, אזי פירוש הדבר כי התביעה עתידה להחסם, ומשכך דינה להדחות על הסף.

סעיף 205 לחוק החברות קובע כי "לא תוגש תביעה נגזרת או הגנה נגזרת בשמה של חברה שמונה לה נאמן לפי פרק ב' לחלק שמיני א' או לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי". דהיינו, בהליכי פירוק אין אפשרות להגיש תביעה נגזרת, והמפרק, אשר ניכנס בנעלי החברה, פטור מהצורך לעמוד במחסום הדיוני של תביעה נגזרת ואישורה על ידי בית המשפט לפי סעיף 198 לחוק החברות.

לצד זאת, תקנה 78 העוקבת, שכותרתה "טענה המצריכה פרטים", קובעת כי "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שוא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". ההיגיון שבבסיס תקנה זו הוא כי אין לאפשר לבעל דין לכלול טענות המכתימות שמו הטוב של אדם כמסקנה בעלמא, מבלי לפרט את העובדות שמהן ניתן להסיק כי בוצע מעשה מסוג זה, וכן משום שבהיעדר פירוט מתאים לא יוכל הצד שכנגד להיתגונן כראוי (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, פסקה 29 (26.4.2015) (להלן: עניין אפריקה ישראל); רוזן-צבי – ההליך האזרחי בעמ' 425, המתאר תקנה זו כדרישה ל"פירוט עובדתי מוגבר").

מנגד, אין להיתעלם מכך שבמישור הדיוני, ההליך בבית משפט קמא התאפיין במידה מסוימת של חריגוּת, שבאה לידי ביטוי בעובדה שהדיון בסוגיית תחולתו של כלל שיקול הדעת העיסקי כשאלה מקדמית, במסגרת הגשת בקשה לסילוק התביעה על הסף, נעשה ביוזמת בית המשפט, ועוד בטרם הוגשו כתבי הגנה (וראו התייחסותו של בית משפט קמא לעניין זה בפסקות 88-83 לפסק דינו).

...

ע"א 7829/18 (עניין בטר פלייס) – הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת הטענה בדבר אי הפעלת שיקול דעת עצמאי, ויתאפשר למערערות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בנקודות הרלוונטיות (כמפורט בפסקאות 53-51 ו-60 לעיל), וזאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק דיננו.

ע"א 3860/19 (עניין רוביקון) – הערעור מתקבל, במובן זה שההחלטה לסלק על הסף את תביעת המערערות נגד המשיבה - מבוטלת, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר, ששני הערעורים מתקבלים כאמור לעיל.

לדברים יש להוסיף מנגד, כי עלה קושי בתום הלב של חורי בניהול ההליך של התביעה הנגזרת, אולם כפי שפורט בפסקת הסיום של פסק הדין בתביעה הנגזרת, הדגש בדחייתה, היה כי מדובר בחברת מעטים שאינה פעילה, כאשר עלה קושי בקריטריון של טובת החברה, שכן מדובר בטובתו האישית של חורי, (ראו פסקות 29-30 שלעיל).

עילת תביעה לפי סע' 191 לחוק, יכולה במקרים המתאימים לעלות, גם בידי בעל מניות שאינו מיעוט, כך למשל ראו: רע"א 7089/22 ירון ברנד נ' איתי נגר, (כב' השופט ח' כבוב, 31.10.22), בפיסקה 13: "ייתכנו מצבים בהם בעל מניות, שאינו בעל מניות מיעוט בחברה, יוכל להעלות טענה לקיפוחו; וייתכן אף מצב, בו תוגש בקשה ל'הסרת קפוח' מטעם הנתבע, בתביעה מכוח סעיף 191 - כבעניינינו. שהרי בשים לב לאופייה הגמיש של עילת הקפוח, יש להתאימה לנסיבות כל מקרה וכל חברה, במטרה להביא ל ׳הפרדת הכוחות׳. אשר על כן, כל בעל מניות בחברה יכול לכאורה להעלות טענה לקפוח, וזאת בגין כל קפוח שארע במסגרת פעילות החברה...".     מהי הגדרת קפוח, זו שקבועה בסע' 191 לחוק? הדבר נקבע בהילכות רבות, ראו: ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין (5.12.91), (שם היתה הפנייה לספרה של פרופ' ציפורה כהן, בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (לישכת עורכי הדין, תשנ"א)), ואומצה ההגדרה ולפיה:   "קפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות...".    בהמשך ניתנה היתייחסות לציפייה ביחס לניהולה, בחברה שניתן להגדירה "מעין שותפות":    "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, היתנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קפוח". לפיכך, לא היה מקום לקבוע כי חורי אינו עומד בתנאי סף לטענת קפוח המיעוט, שכן הנו בעל שליטה המחזיק 50% מהמניות.

חברת אופק, טוענת כי לחורי עומדת לכל היותר עילת תביעה נגד סופר ומי מטעמו או חזית סופר ולא כנגדו כצד שלישי, כאשר היה מקום לדיון, שעוד יערך להלן, האם במצב דברים שבו עולה טענת תרמית של צד שלישי ביחד עם בעל מניות לכאורה מקפח, האם הצד השלישי יכול לקבל "חסינות" מתביעה אישית נגדו, תביעה שהוגשה בידי בעל מניות כתביעה אישית.

מטעם חורי הופניתי לפסיקה נוספת המאפשרת באופן עיקרוני, הגשת תביעה אישית במצב שבו לא הותרה תביעה נגזרת, גם נגד צדדים שלישיים, ראו בש"א (ת"א 2818/04), יגאל דרור נ' סלטי משני, (כב' השופטת ע' ברון, 25.5.10), בנסיבות דומות נקבע כך (פסקה 13 סיפא): "יישום דברים אלה על עובדות המקרה שבפניי, בשונה מן התשתית העובדתית בעיניין דרין ומבחינת צידו השני של המטבע, מוביל למסקנה כי אין להתיר למבקש לעשות שימוש באישיותה המשפטית של החברה על מנת לעמוד על זכויותיו שלו מול המשיבים, או כדי להעביר לכיסו הפרטי פיצוי בגין הנזק שניגרם לו לטענתו כתוצאה מהפרת זכויות אלה. את התוצאה הרצויה לו עליו להשיג באמצעות תביעה אישית, או במסגרת הליכי פירוקה של החברה...". לדברים יש להוסיף, בכול הנוגע לצד החצוני לבעלי המניות, חברת אופק, בנסיבות בהם הטענות הנן של קנוניה ותרמית, הרי אותו צד חצוני לבעלי המניות, שנגדו נטען כי היה שותף למירמה והקנוניה, אינו יכול לקבל פטור וחסינות מבירור התביעה, כאשר הדגש הנו בכך שלא יהיה צפוי להיתבע בשנית בידי החברה.

...

בתיק התביעה הנגזרת התנהל הליך הוכחות נשמעו טענות הצדדים ובסופו של דבר, ניתן פסק דין בתביעה הנגזרת ביום 30.7.21, במסגרתו נדחתה טענת חורי לאשר לו להגיש תביעה נגזרת בשם החברה, כאשר המחלוקת ופסק הדין מושא הערעור, עוסקים גם במשמעויות נימוקי פסק הדין בתביעה הנגזרת.

מטעם חורי הופניתי לפסיקה נוספת המאפשרת באופן עקרוני, הגשת תביעה אישית במצב שבו לא הותרה תביעה נגזרת, גם נגד צדדים שלישיים, ראו בש"א (ת"א 2818/04), יגאל דרור נ' סלטי משני, (כב' השופטת ע' ברון, 25.5.10), בנסיבות דומות נקבע כך (פסקה 13 סיפא): "יישום דברים אלה על עובדות המקרה שבפניי, בשונה מן התשתית העובדתית בעניין דרין ומבחינת צידו השני של המטבע, מוביל למסקנה כי אין להתיר למבקש לעשות שימוש באישיותה המשפטית של החברה על מנת לעמוד על זכויותיו שלו מול המשיבים, או כדי להעביר לכיסו הפרטי פיצוי בגין הנזק שנגרם לו לטענתו כתוצאה מהפרת זכויות אלה. את התוצאה הרצויה לו עליו להשיג באמצעות תביעה אישית, או במסגרת הליכי פירוקה של החברה...". לדברים יש להוסיף, בכול הנוגע לצד החיצוני לבעלי המניות, חברת אופק, בנסיבות בהם הטענות הינן של קנוניה ותרמית, הרי אותו צד חיצוני לבעלי המניות, שנגדו נטען כי היה שותף למרמה והקנוניה, אינו יכול לקבל פטור וחסינות מבירור התביעה, כאשר הדגש הינו בכך שלא יהיה צפוי להיתבע בשנית בידי החברה.

לפיכך וגם מטעם זה, מסקנתי הינה שדין הערעור להתקבל.

סיכומם של דברים, מסקנתי הינה שדין הערעור להתקבל, ובהתאם תבוטל קביעת בית משפט קמא, אודות סילוק התביעה על הסף, מהטעמים שפורטו לעיל וכך אציע לחברי.

לטענתן, מאחר והתובעת טענה בכתב התביעה כי הוצגו לה מצגי שוא, חובה עליה לכלול בכתב התביעה פירוט מוגבר של כל העובדות העומדות בבסיס טענה זו, לרבות התאריך בו הוצג המצג, תוכנו המדויק, המקום המדויק בו הוצג, זהות המציג והתוצאה שלו; התובעת ניסחה את הנסיבות והטענות העובדתיות על יסודן היא מבקשת לבסס עילות תביעה - בגין הפרת הסכם, הפרת חובת תום הלב בקיום הסכם, הטעה, גרם הפרת חוזה, רשלנות ועשיית עושר -באופן עמום, סתמי וכללי, כך שבכתב התביעה חסרים פרטים מהותיים ובסיסיים הנוגעים לטענות מרכזיות שהועלו בו; הגם שתקנות 65 ו- 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות") המחייבות פירוט בכתב התביעה בנוגע לטענת מצג שוא ותרמית, לא נכללו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), אין בכך כדי לבטל את הדרישה לפירוט עובדתי מוגבר, מקום בו בעל הדין מגלה טענות לתרמית, מצג שוא וכו', ועל סמכות בית המשפט להורות לבעל דין ליתן פרטים נוספים ניתן ללמוד גם מתקנה 46 לתקנות החדשות, המסמיכה את בית המשפט להורות בכל עת על תיקון עניין בכתב טענות לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן.

לאחרונה, במסגרת החלטה בת.א. (מחוזי ת"א) 48152-03-22 מתי לבנדה נ' סטיקספיי קומיוניקיישנס בע"מ ואח' (נבו 25.4.2023) הביעה כב' השופטת יעקבי את דעתה כי, אין בהשמטת תקנה 78 לתקנות הישנות מהתקנות החדשות כדי להביא לביטול הדרישה לפירוט עובדתי מוגבר, מאחר והיא נגזרת מהוראות היסוד שנקבעו בחלק הראשון של התקנות החדשות ובעיקר בתקנה 3, בנוגע לחובת בעלי הדין לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית ולא מדובר בהכרח על הסדר שלילי, וכי הדרישה לפירוט עובדתי מוגבר נכללת למעשה בדרישות שבתקנה 14(א) לתקנות החדשות לפירוט מידע אשר "יסייע להבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתות שבין בעלי הדין" (ראו גם: ת.א. (מחוזי נצרת) 1294-02-21 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אברהם סימון (נבו 16.6.2021)).

...

מסגרת נורמטיבית - מתן פרטים נוספים תקנה 78 לתקנות הישנות, שכותרתה "טענה המצריכה פרטים", קובעת כי: "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". מאחר והטענות הנכללות בתקנה זו מייחסות לבעל הדין נגדו נטענו כוונה רעה המכתימה את שמו הטוב של האדם, נאסר על בעל דין לטעון טענה מעין זו כמסקנה בלבד והוטלה עליו החובה לפרט את כל העובדות הנסיבתיות המלמדות עליה (ראו: יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (נבו, 2021)).

דעתי היא שגם אם הייתי יוצא מתוך נקודת הנחה שהתקנות החדשות לא ביטלו את הדרישה לפירוט עובדתי מוגבר בנוגע לאותן טענות שצוינו בתקנה 78 לתקנות הישנות, ממילא דין הבקשה להידחות, מאחר ולאחר עיון בעמדות הצדדים ובייחוד בכתב התביעה ולאור אופיין של טענות מצג השווא במקרה דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי כתב התביעה מפורט דיו ועונה גם על הדרישות בתקנה 78 לתקנות הישנות, כפי שיפורט באופן ספציפי להלן.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לבסוף נטען בבקשת האישור כי מתקיימים כל התנאים להגשת תביעה ייצוגית שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות: עילת התביעה מצויה בתוספת השנייה לחוק; למבקשים עומדת עילת תביעה אישית; בקשת האישור מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט; תובענה ייצוגית היא הדרך המתאימה והיעילה לבירור המחלוקת; וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בקשת האישור נתמכה בתצהירים של שני המבקשים.

הטענה להטעיה לגבי קיומו של חוזה מחייב עם הערייה – לטענת המשיבים, הערייה אינה מעלה כל טענה על בסיס סעיף 203(א) לפקודת העיריות ולא חזרה בה ממה שנקבע במסמך מיוני 2021 המכונה על ידי המשיבים "הסיכום". המשיבים טוענים כי אין בסיס לטענת המבקשים שהמסמך מיוני 2021 חסר משמעות משפטית וגם לא היה צורך לכלול בדיווחים על מיסמך זה ניתוח משפטי של זכויות החברה והסעדים העומדים לה במקרה שהעירייה תחליט להיתכחש למסמך.

מכך נגזר כי "יש לפרט ולהניח תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה כנגד כל אחד ואחד מהדירקטורים ונושאי המשרה האחרים הנתבעים בתביעה הנגזרת" (שם, בפס' 52 ו-55; ר' גם תנ"ג (מחוזי ת"א) 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן דב, פס' 78 ו-133 (17.3.2013); תנ"ג (מחוזי ת"א) 32007-08-11 אפרת נ' בן שאול, פס' 67-66 (12.12.2012); עניין ק.ר.נ.א., בפס' 107).

לענייננו אין רלוואנטיות לחזקת ההסתמכות על תרמית במחדל (שכן היה פרט מטעה מפורש ולא במחדל) והמבקשים לא טענו לתאוריית התרמית על השוק כתחליף לדרישת ההסתמכות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את בקשת האישור כתביעה ייצוגית נגד המשיבים בתנאים המפורטים להלן: הקבוצה תיכלול את כל מי שרכשו מניות של המשיבה 1 וכן אגרות חוב מסדרות ג' ו-ד' של המשיבה 1 (להלן ביחד: "ניירות הערך") החל ממועד פירסום הדוח המיידי מ-16.6.21 ועד למועד פירסום הדוח המיידי מ-26.12.21, למעט מי מהם שמכרו את כל ניירות הערך שבידם עוד לפני פירסום הדוח המיידי מ-26.12.21, והכל למעט המשיבים.

...

ח.3 הגדרת הקבוצה בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ככוללת "כל מי שהחזיק ביום 27.12.2021 ניירות ערך של המשיבה 1... ובכלל זאת מניות, ואגרות חוב מסדרות ב', ג', ד', למעט המשיבים". אני סבור שצודקים המשיבים בטענתם כי בחוות דעת המומחה מטעם המבקשים חושב הנזק למי שהחזיק בניירות הערך של החברה ביום 26.12.2021 לאחר סיום המסחר, ולא למי שהחזיקו בניירות הערך של החברה בסוף יום המסחר של יום 27.12.2021.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את בקשת האישור כתביעה ייצוגית נגד המשיבים בתנאים המפורטים להלן: הקבוצה תכלול את כל מי שרכשו מניות של המשיבה 1 וכן אגרות חוב מסדרות ג' ו-ד' של המשיבה 1 (להלן ביחד: "ניירות הערך") החל ממועד פרסום הדוח המיידי מ-16.6.21 ועד למועד פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, למעט מי מהם שמכרו את כל ניירות הערך שבידם עוד לפני פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, והכל למעט המשיבים.

אני דוחה את הבקשה ביחס לכל שאר עילות התביעה שבבקשת האישור.