מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת עיכוב הליכים עד למתן פסק דין בערר על קביעת הממונה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותרים הגישו השגה וערר על דרישת תשלום הארנונה בגין תקופת אחזקתם בנכס.
כשנה לאחר מכן ביקשה העמותה באמצעות העותרת 2 לפתוח את התיק מחדש, אך הבקשה נדחתה על ידי כב' השופט ורדי בהחלטה מיום 1.3.2016 (פסק הדין בעירעור) (ההודעה על המחיקה וההחלטה צורפו בנספח 3 לתגובה).
בהסכמת המשיבה עוכבו הליכי האכיפה המנהלית עד להכרעה בעתירה (החלטת כב' השופטת עובדיה מיום 31.7.2022).
זו לשון סעיפי הפקודה: סעיף 338 לפקודה שכותרתו "מחיקת סכומים באישור הממונה" קובע, כי "כל סכום המגיע לעירייה בשל ארנונות או מסיבה אחרת, והוא בפגור לא פחות משלוש שנים, ונראה שלא ניתן לגבייה, מותר באישור הממונה, ובעירייה איתנה - באישור המועצה, למחוק אותו מפנקסי הערייה". סעיף 339 לפקודת העיריות, שכותרתו "מחיקת סכומים באישור השר" קובע, כי "כל סכום המגיע לעירייה בשל ארנונות או מסיבה אחרת מותר למחוק אותו מפנקסי העיריה באישורו של השר, ובעירייה איתנה - באישור המועצה, אם ראו לעשות כן לטובת הציבור; ...". [יוער כי השר אצל את סמכותו לפי סעיף 339 לפקודה לממונים על המחוזות].
פסק הדין בעירעור על החלטת ועדת הערר (עמ"נ 34214-12-14 מרכז לאומנויות הבמה נ' מנהל הארנונה עריית תל אביב).
העותרת לא מסרה כל הודעה לבית המשפט גם לאחר תזכורות ולפיכך, ביום 30.7.2020, למעלה מארבעה חודשים לאחר המועד שנקבע, ניתן פסק דין לפיו "בהמשך להחלטה בפרוטוקול מיום 23.2.20 ולהחלטות מיום 26.5.20, 28.6.20 ו- 14.7.20 ומשלא הומצאה כל הודעה מטעם העותרת - נמחקת העתירה..." (נספח 5 לתגובת המשיבה).
יצוין כי על פסק הדין מיום 30.7.2020 בעתירה הקודמת שהורה על מחיקת העתירה לא הוגש ערעור (עע"מ) לבית המשפט העליון, והוא חלוט (ראו גם רע"א 5796/12 חן חיים בע"מ נ' מדינת ישראל מס הכנסה מיום 26.8.2012 שבו נקבע כי ערעור על שומת מס הכנסה שנמחק בשל מחדל המערער, חוסם את דרכו מלהגיש את העירעור באיחור גם מזוית של שימוש לרעה בהליכי משפט).
יפים הדברים שבעתיים שעה שעם הגשת העתירה הוגשה גם בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי הגביה, ואף ניתן סעד כאמור.
...
המשיבה הגישה דו"ח חיובים (נספח 1 לפירוט הנוסף), ונחה דעתי מעיון בו כי ניתן פטור לתקופה הרלוונטית לפי החלטת ועדת הערר.
אף טענת העותרים להתיישנות החוב נדחית בזאת.
מכל הנימוקים דלעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במישור המינהלי: אותה עת שימש יהודה גסנר ממונה על פי החוק (להלן: גסנר).
החברה הגישה ערר על ההחלטה.
השימוע יתנהל בהסתמך על כל הראיות שהומצאו (חומר חקירה בתיק המישטרה ו/או כל חומר אחר), (להלן: פסק הדין בערר; עת"מ 43866-12-15, נספח ג לת/3).
בהתאם לפסק הדין בערר גסנר נתן היתר זמני להפעלת המתקן מיום 17.2.2016 עד יום 31.3.2016 בתנאים מסוימים, תוך קביעה שההיתר הזמני בתקופת הביניים יעמוד בכפוף להחלטתו בשימוע שיתקיים ביום 1.2.2016 (להלן: ההיתר הזמני, נספח ה לת/3).
נקבע גם שלאור הוצאת הצוו המינהלי הדיון בבקשת המדינה למתן צו סגירה שפוטי יעוכב בשלב זה (נספח יא לנ/2).
בהמשך במסגרת בקשת המדינה להאריך עד תום ההליכים את תנאי השיחרור בדמות "מעצר בית" היתייחס להובלת המיכלים בשכיבה ולעובדה שלא ניתן לראות בהם בבחינת "ברזל" ריק מתוכן גם אם מדובר במיכל ריק.
...
סוף דבר נוכח האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ לנתבעת.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נגד פסק דין זה הוגש ביום 13.01.22 העירעור שלפניי, יחד עם בקשה לעיכוב הליכי ההרחקה כסעד זמני, וניתן סעד אירעי תוך קציבת מועד לתגובת הרשות בהיתחשב בהחזקת המערערת במשמורת, עד ליום 20.01.22.
קיימים הבדלים בהליכי הבדיקה בין הנוהל הרלוואנטי לבני זוג נשואים לבין הנוהל הרלוואנטי לידועים בציבור, והנימוק לכך, כפי שנקבע בעע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (נבו 16.03.06 להלן: עניין אורן), בפיסקה 23 לפסק הדין, הנו כי: "בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות על פי אקט פורמלי מכוֹנן, זיהויו של קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר, על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים משותפים כבעל ואישה וניהול משק בית משותף". עם זאת, נקבע כי אף נישואין אינם מקנים זכאות אוטומאטית לאזרחות (שם, בפיסקה 32): "זר הנישא לאזרח ישראל, אינו קונה – בעצם נישואיו – זכות להיתאזרחות, ושר הפנים סמכותו עמו להעתר או שלא להעתר לבקשת היתאזרחות המוגשת לו בידי אותו בן-זוג זר". הובהר כי "קשר הנישואין, כשלעצמו, מהוה אך ורק נקודת מוצא ראשונית מאוד לבחינת כנות הקשר הזוגי", ולכן קיים הליך מדורג גם בנוגע לבני זוג נשואים (עניין אורן, פסקה 20 לפסק הדין).
אף אם דבר המועד לא הודע למערערים, מבלי לקבוע עובדות לגבי נסיבות הדבר, אין מחלוקת כי הם לא טרחו לבדוק משך למעלה משנה מה נעשה בעיניינם ולעמוד על קדומו, כפי שהודתה המערערת בשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות וגם בדיון בפני בית הדין לעררים.
בית הדין לעררים מיפרט בסעיף 16 לפסק הדין, כי "זניחת הפנייה והאדישות בה נקטה העוררת ביחס להמשך שהייתה בישראל, ללא שראתה צורך להסדיר זאת מול המשיב, כשהיא מודעת לכך שהיא עובדת שלא כחוק, כמו גם העובדה שמצאה להדגיש בשימוע שנערך לה כי היא מבקשת להשאר בישראל למטרת עבודה, וגם במהלך הדיון הדגישה את רצונה לשוב לארצה בשל טעמים כלכליים וחשש שימצו עימה את הדין בשל חשש לבצוע עבירת מירמה בארצה – כל אלה מעלים תהיות לגבי כנות הקשר הזוגי, מניעיו ועומקו. חזוק לחשש זה קיים גם בתשובות העוררים כפי שנמסרו בדיון, אשר כלל לא ידעו פרטים מהותיים זה על זו או אודות המשפחה הגרעינית, באופן המקשה על קבלת הטענה כי מתקיימת ביניהם הכרות ממושכת". מכך ומפרוטוקול הדיון בפני בית הדין לעררים (שצורף כספח 8 לתגובת הרשות), עולה כי היתקיים בו הליך ראוי והוגן למערערים, לרבות תישאול בסיסי לבחינת כנות הקשר ביניהם, וניסיונות למצוא פיתרון בר קיימא לאותה שעה, וכי פסק הדין אכן ניתן בהיתחשב בנסיבות המקרה.
...
אף שאין בה כשלעצמה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין הדוחה את הערעור, אין לאפשר אותה.
סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
עם זאת, לאור התנהלות הרשות כמתואר לעיל, אני קובעת כי המערערת תצא את הארץ לא יאוחר מיום 30.4.24.

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

במסגרת הליך העירעור ניתנו החלטות בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בעירעור.
שקולי ענישה אחרים אמורים להשפיע רק על בחירת העונש המדויק במסגרת המיתחם, דבר זה עורר קשיים רבים.
" כביטוי למגמה זו של חריגה גם משיקולים שאינם נופלים לגדר תיבת השקום מצאה את ביטויה גם בעבירות נשק כפי שפסק בבית המשפט העליון בעיניין ע"פ 4332/21 כרם עאסלה נגד מדינת ישראל (20.2.22), כפי שקבע בית המשפט כי: "נסיבות המקרה שלפנינו כמו גם נסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות חריגה מרמת הענישה המקובלת תוך מתן משקל לעקרון הענישה האינדיבידואלית והעמדת עונש המאסר בפועל, בכפוף לקבלת חוות דעת הממונה על תשעה חודשים שירוצו בעבודות שירות". להשלמת התמונה ראוי לציין כי קיים תזכיר חוק לתיקון חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה – תיקונים שונים), התשע"ו – 2015 (להלן: "תזכיר חוק"), שאוזכר בפסק דין קלנר, מאפשר לסטות ממיתחם העונש ההולם מטעמי צדק והגינות.
רביעית, בית משפט קמא קבע כי אין בפניו שיקול שקומי בהתבסס על כך "שהנאשמת לא הביעה נזקקות טיפולית ובנסיבות, שירות המבחן נימנע מהמלצה טיפולית בעיניינה.". כאן יש לציין ולהדגיש כי בתי המשפט ניסו להיתמודד עם הקושי לחרוג לקולה ממיתחם העונש ההולם משיקולים שאינם שקולי שקום, ואחד הכלים שעשו בו שימוש על ידי הענקת פרשנות רחבה של המושג שקום, הכוללת גם את "מידת החסד והרחמים" (ראו: ת"פ (שלום ב"ש) 36886-09-12 מדינת ישראל נ' נבאהין, פסקה 7 (6.1.2013); ת"פ (מחוזי מר') 106/12 מדינת ישראל נ' פוקיוקו, פסקה 27 (2.1.2013); ת"פ (שלום ב"ש) 15410-11-12 מדינת ישראל נ' דרבעי, פסקה 8 (27.1.2013)); אמנם דרך זו (פרשנות רחבה של התיבה "שקום") אינה נקייה מספקות, הדבר עלול ליצור הפחתה במעמדו של רכיב השקום בענישה ; עם זאת בתיק קיימים סיממני שקום המביאים את המקרה שבפני להתקרב לטרקלין השקום ובפרט נוכח גילה המתקדם, מאסר מאחורי סורג ובריח לראשונה בחייה שעשוי להיות קשה במיוחד; גמילה מסמים בכוחות עצמה, עבר נקי חרף גילה המתקדם ונסיבות חייה, טיפולה בבת ובנכדה, כל אלה, גם אם אין בפנינו תכנית שקום כהגדרתה הקלסית, יש סימנים של שקום, שיחד עם יתר השיקולים שציינתי לעיל, יש בכוחם להכניס מקרה זה לדלת אמות התיבה הרחבה והתכליתית של "שקום". לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי מתקיימות בעניינינו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לקולא ולו במעט ממיתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית משפט קמא.
כאן המקום לציין כי המערערת נשלחה ע"י בימ"ש קמא, במותבו הקודם, לממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת בעיניינה ונמצאה מתאימה לריצוי עונשה במסגרת זו בוועד מקומי עתלית, החל מיום 19.4.23, אך הואיל ומועד זה כבר חלף והואיל שכבר חלף פרק זמן של מעל 6 חודשים ממועד מתן חוות הדעת (מיום 1.3.23), יש להפנות את המערערת שוב לממונה לקבלת חוות דעת עדכנית בעיניינה, כבקשת הממונה.
...
אשר לנסיבות חייה האישיות של המערערת, מקריאת התסקיר אכן הלב נחמץ; עם זאת סבורני כי בית המשפט קמא נתן דעתו פעמיים לגבי נסיבות אישיות אלו; פעם אחת, משקבע מתחם שהוא נמוך מהמקובל, מתחם המשקף מגדר הנאשמת ונסיבותיה, ופעם שניה, עת למרות היעדר המלצה שיקומית בתסקיר, קבע בית המשפט קמא את עונש המערערת בתחתית המתחם.
בע"פ 6235/22 מדינת ישראל נ' חסארמה דן כב' בית המשפט העליון בין היתר במשמעות הודאה, חלק יחסי, והשפעת דברים אלו על הענישה, כאשר מדובר בעבירות נשק; כב' בית המשפט העליון קובע- "..ואולם, אף אם הייתי מניח לטובת המערערים כי העונשים שנגזרו עליהם עולים בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, לא היה בכך כדי לסייע. חומרתן של העבירות שכרוכות בשימוש פסול בנשק מחייבת ענישה חמורה ובלתי מתפשרת, שיהיה בה משום ביטוי הן לפגיעה הקשה בביטחון הציבור ובשלומו, הן להרתעה הנדרשת מפני עבירות מסוג זה. אכן, אל לנו להתעלם מהמציאות הקשה שבה נשק קטלני ורב עוצמה זמין בתפוצה רחבה, על הסיכון הרב לחיי אדם חפים מפשע ולפעילות עבריינית שהדבר נושא עמו. אף אין להתעלם מהיקפה הנרחב של התופעה, שאינו שוכך עם השנים. כפי שציינו לא אחת, לבתי המשפט תפקיד חשוב בהתמודדות עם תופעה זו, בין היתר בדרך של קביעת רף ענישה מחמיר ומרתיע. ההחמרה נדרשת לעבירות הנשק בכללותן ועל כל גווניהן, והיא מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בתופעת השימוש בנשק קטלני ככלי לפתרון סכסוכים. משכך, סבורני כי יש מקום להחמיר בענישה הנוהגת, ובהתאם גם בעונשיהם של המערערים – באופן שייתן ביטוי מלא לחומרת מעשיהם. זאת מבלי שאנו נוטעים מסמרות בגבולות המדויקים של מתחמי הענישה.
ניצן סילמן, שופט השופט א' בולוס : עיינתי בחוות דעתם של חבריי ואחרי התלבטות החלטתי להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט דאוד.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מכל מקום, ביום 13.11.2023, הוגשה בקשה נוספת להורות לנאמנת להגיב לבקשת המבקש, וכן להורות למשיבים במנהל האזרחי, אשר צורפו כמשיבים לבקשה, להגיב גם הם. כמו כן התבקש בית המשפט לעצור הליכי היתמחרות עד הכרעה בבקשת המבקש לעניין ביטול פסקי הדין.
לבקשה צורפו כמשיבים קמ"ט משפטים וקמ"ט אפוטרופוס והממונה על הרכוש הנטוש באיו"ש. לאחר עיון בתגובות הקיימות, ולאור התוצאה בבקשה, מתייתרת תגובתם, ולפיכך לא התבקשה.
גם הקביעות השיפוטיות באותם הליכים קודמים הפכו חלוטות זה מכבר, ופסק הדין האמור ניתן בהמשך לאותן קביעות והסכמות שהושגו, ולא הובהר מדוע סבור המבקש כי דין פסק הדין ביטול.
מעבר לכך, אני סבור שהטענות לוקות בשיהוי, והסיבה להעלאתן עתה היא אי השלמה עם קביעות שיפוטיות שניתנו לפני שנים, והפכו חלוטות, וניסיון נוסף לעכב הליכי המכירה של המניות של החייב לידי צד שלישי, בטענה כללית כי בכוונת המבקש ושותפיו להגיש תביעה כספית כנגד כל המעורבים בקנוניה לשיטתו.
אזכיר כי המבקש עצמו ביכר שלא להתייצב לדיון (על אף נוכחותו כנטען בהיכל בית המשפט) והחייב טען במסגרת הדיון כי למיטב זיכרונו היה הליך של ערר על החלטת הוועדה לרישום ראשון בבית המשפט המחוזי, ובמסגרת ההחלטה בדיון מיום 12.7.2023 הוריתי לחייב להמציא לעיון הנאמנת אותה ההחלטה, אולם היא לא הומצאה.
...
אני סבור כי המדובר בניסיון נוסף מצד המבקש להעלות במסגרת ההליך דנן טענות שחורגות ממנו, תוך התעלמות מקביעות שיפוטיות חלוטות קודמות (במסגרת ההליך דנן וגם במסגרת הליכים קודמים שנוהלו) – במטרה להביא לביטול הליך המכירה שכבר אושר.
אין בטענות שהועלו גם כדי להביא למסקנה כי דין פסקי הדין שהמבקש עותר לביטולם – ביטול.
מכאן, שגם דין בקשת המבקש – להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו