מונחת לפניי בקשה לעיכוב הליכים ולחילופין לסילוק התביעה על הסף, מחמת קיומה של תניית בוררות בשוויץ ובהתאם לדין השוויצרי, ובשל הליך בוררות תלוי ועומד המתברר בשוויץ.
סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות) עוסק בסמכות בית המשפט להורות על עיכוב הליכים:
"5. עיכוב הליכים בבית המשפט
הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן.
...
בהקשר זה טוענים המשיבים, כי ההחלטה לגבי המשך הבוררות בשוויץ "היא החלטה לכאורה שאינה מחייבת איש אלא, באה לצורך פניה לבורר, שהוא אמור להחליט בעניין".
דיון והכרעה
לאחר שהתעמקתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.
לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הנדרשים לרבות זהות הסוגיות הדרושות הכרעה בכל אחד מן ההליכים, זהות בעלי הדין, מניעת הכרעות סותרות, וכן שיקולי יעילות דיונית וחיסכון במשאבים, באתי לכדי מסקנה לפיה ליבת הסכסוך היא זהה ותתברר במסגרת הבוררות (לפירוט השיקולים שיש לקחת בחשבון ראו: רע"א 8758/20 זהבי בלאו ושות' נ' ירון בורנשטיין פס' 10-9 להחלטתו של כב' השופט עפר גרוסקופף (נבו 03.02.2021)).
סוף דבר
הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה מתקבלת.