בקשת עיכוב ביצוע צו הריסה בעבירות בנייה ללא היתר

אשר לתפוסים - ביום 17/02/2022 ניתן על ידי בית משפט השלום בעכו (תיק 41330-02-22) צו חפוש לגבי מספר מבנים (מס' 2, 3, 4 ו- 5), ולתפיסת כל חפץ או מיסמך הקשורים בעבירות בניה ושימוש ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 18976, חלקות 34, 35 ו- 36 לרבות ציוד מכאני הנדסי, משאיות ומלגזות (להלן "הצוו הראשון").

לאחרונה, פסק בית המשפט העליון ברע"פ 146/18 חלבי נ' מדינת ישראל (08.02.2018) כי "ככלל, במקרים מתאימים, עשוי בית המשפט להורות כי צו הריסה ייכנס לתוקף בחלוף פרק זמן מסוים, בו תנתן למבקשים היזדמנות להכשיר את הבניה הבלתי חוקית. יחד עם זאת, יש לדחות מכל וכל את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל אימת שעומדים על הפרק הליכים תיכנוניים כלשהם, ויודגש כי סמכות זאת של בית המשפט צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן". בעניינינו, לא ראיתי כי מדובר במקרה חריג.

מן האמור עולה כי בנסיבות העניין אין מקום להענות לבקשה לביטול או לעיכוב הצוו, שלא נמצא פגם בחוקיותו, רק כדי לאפשר למבקשים להתחיל בהליכי רשוי ולהמתין שיקבלו, אם בכלל, היתר לבנייה הבלתי חוקית שביצעו.

...

בענייננו וביחס לתכלית הנטענת על ידי המשיבה, לא התרשמתי ולא שוכנעתי כי התפוסים מהווים לב ליבה של הפעילות האסורה במקום.

בשיקלול השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה משך החקירה, מיקום תפיסת התפוסים, תכלית התפיסה ומשך החזקת התפוסים, מסקנתי היא כי יש להעדיף את האינטרס של המבקשים, וכי דין הבקשה להחזרת תפוסים להתקבל.

סוף דבר: הבקשה לביטול ו/או עיכוב צו ההריסה המנהלי נדחית.

בעיניינו של המנוח יוסף סמרי ת"ז 054481783, ניתן גזר-דין ב-4/6/20 על-פיו הורשע בעבירות של בניה ושימוש חורג ללא היתר, ובנגוד לתכנית, שבוצעו במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 10391 מדרום לישוב ראס-עלי, בסמיכות לתוואי ערוץ נחל ציפורי, מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית, וניתן צו הריסה וצו איסור שימוש לבניה נשוא כתב האישום.

יש לציין כי בבקשה זו לא צוין שחלק המבנה שלגביו לא קיים צו הריסה, ניבנה בהיתר, ואין כל טענה שהמדובר בבניה שבוצעה בהיתר!!! בית-משפט קמא דחה בהחלטתו מ-26/12/21 את הבקשה לעיכוב ביצוע נוכח השהוי הקיצוני בהגשת הבקשה, תוך שהוא מציין כי חלפה שנה ו-4 חודשים לאחר שניתן פסק-הדין בעירעור, ולבקשה גם לא צורפה חוות-דעת הנדסית מסודרת שניתן להתייחס אליה.

...

בכתב האישום היתה התייחסות למבנה, לחומה, למרפסת הכוללת רצפת בטון הצמודה למבנה, ולסככה מעל חלק מרצפת הבטון, וכן למבנה נוסף בשטח של כ-105 מ"ר. בגזר-הדין נקבע: "ניתן בזאת צו הריסה וצו איסור שימוש לבניה נשוא האישום, לביצוע ע"י הנאשם. למען הסר ספק עסקינן במבנה כולו ולא בתוספת הבניה שנעשתה על ידי הנאשם. לעניין זה מקבל אני את טענת המאשימה כי גם כאשר ניתן צו איסור שימוש והורשע הנאשם באיסור שימוש ניתן ליתן צו הריסה." על הכרעת-הדין וגזר-הדין של בית-משפט קמא מ-4/6/20 הוגש ערעור ב-עפ"א 39579-07-20, ובמסגרת הערעור ניתן פסק-דין אשר דחה את טענות המנוח יוסף סמרי, תוך שנקבע כי המשיבה הוכיחה את זיקתו של יוסף סמרי למקרקעין הרלוונטיים, והוכיחה אף את השימוש שהוא עושה בהן, וניתן להורות על צו הריסה למבנה כלפי המשתמש במקרקעין בלא היתר, גם אם המדובר במשתמש שלא הוא אשר בנה את המבנה.

מעבר לכל האמור לעיל, שיש בו כדי להביא לדחיית הערעור, הרי גם לגופו של עניין אותה חוות-דעת הנדסית שצורפה לבית-משפט קמא, אינה מבססת, על פניה, טענה לסיכון הציבור בקיום צו ההריסה.

הערעור נדחה (וכפי שצוין לעיל, על החלטה שלא לעכב ביצוע יש להגיש בר"ע).

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כפי שציין גם בימ"ש קמא, בפסיקה נקבע כי אל לו לבית המשפט ליתן יד לבניה בלתי חוקית, בודאי לא להניח לה להימשך עד אין קץ. הכלל הוא שצו ההריסה יבוצע במועדו וכי בית המשפט לא ייעתר לבקשה לדחיית המועד לבצוע, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון שהיתר הבניה מצוי בהשג יד ועיכוב פורמאלי הוא שמעכב את קבלתו.

סבור אני כי על רקע כל שפורט לעיל, יש מקום לאפשר למערער את מיצוי ההליך, בטרם יחויב בבצוע צו ההריסה, וזאת גם במקרה שמדובר בהליך שעניינו בהארכת מועד לבצוע הריסה לאחר שהמערער הורשע בעבירה של בניה ללא היתר כדין.

...

ביום 02.11.16 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע הצווים וביהמ"ש נעתר לבקשה ועיכב את ביצוע הצו עד ליום 01.10.17.

על כן, בנסיבות של מקרה זה, סבור אני כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע נוסף לתקופה קצובה שבמהלכה יהיה על המערער להציג את הבסיס העובדתי והמשפטי לטענותיו לאכיפה בררנית.

סבור אני כי על רקע כל שפורט לעיל, יש מקום לאפשר למערער את מיצוי ההליך, בטרם יחויב בביצוע צו ההריסה, וזאת גם במקרה שמדובר בהליך שעניינו בהארכת מועד לביצוע הריסה לאחר שהמערער הורשע בעבירה של בניה ללא היתר כדין.

אשר על כן אני מורה כדלקמן: הערעור מתקבל במובן זה שביצוע הצו נשוא הליך זה יעוכב עד ליום 30.5.23.

ביום 31.1.23, לאחר שמיעת ראיות, הורשעו המשיבים 2-4: משיבים 2 -4 הורשעו בעבירות אי קיום צו הפסקה שפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התיכנון והבניה (להלן - החוק) (החל משנת 2015 ועד ליום 24.10.2017), אי קיום צו, עבירה לפי סעיף 246 לחוק (החל מיום 25.10.2017), ביצוע עבודות בניה ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145, 204 (א) ו- 208 לחוק (החל משנת 2015 ועד ליום 24.10.2017), שימוש ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) בצרוף סעיף 208 לחוק (החל משנת 2015 ועד ליום 24.10.2017) ושימוש אסור, עבירה לפי סעיף 243(ד) בצרוף סעיף 243(ו) לחוק (החל מיום 25.10.2017).

העירעור נדון והתקבל בהחלטה תמציתית וממצה, לפיה "בנסיבות הייחודיות של המקרה אנו נותנים רשות ערעור ודנים בבקשה כבערעור. על מנת למנוע חשש לעיוות דין, אנו סבורים כי ראוי כי טענות [הצדדים השלישיים (ע.ד.ג.)] יישמעו כסדרן, מוספים כהלכתם, בערכאה הדיונית, קרי, בבית משפט השלום. אשר על כן, אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומורים על החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שישמע את הצדדים ואת [הצדדים השלישיים], כדי לבחון אם יש מקום ליתן צו הריסה או כל צו אחר, ויפעל כחוכמתו. עד למתן החלטה אחרת של בית משפט השלום, אנו מורים על עיכוב בצוע צוי ההריסה וצוי ההתאמה". מחלוקות נוספות עומדת בין הצדדים בין השאר באשר לקיומו של היתר בניה למבנה, תשלומי ארנונה, זימוני המערער לחקירה ועוד.

...

הערעור נדון והתקבל בהחלטה תמציתית וממצה, לפיה "בנסיבות הייחודיות של המקרה אנו נותנים רשות ערעור ודנים בבקשה כבערעור. על מנת למנוע חשש לעיוות דין, אנו סבורים כי ראוי כי טענות [הצדדים השלישיים (ע.ד.ג.)] יישמעו כסדרן, מוספים כהלכתם, בערכאה הדיונית, קרי, בבית משפט השלום. אשר על כן, אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומורים על החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שישמע את הצדדים ואת [הצדדים השלישיים], כדי לבחון אם יש מקום ליתן צו הריסה או כל צו אחר, ויפעל כחוכמתו. עד למתן החלטה אחרת של בית משפט השלום, אנו מורים על עיכוב בצוע צווי ההריסה וצווי ההתאמה". מחלוקות נוספות עומדת בין הצדדים בין השאר באשר לקיומו של היתר בניה למבנה, תשלומי ארנונה, זימוני המערער לחקירה ועוד.

אלא, שתחזיות אלו ודומותיהן (שעניינן נסיבות אקראיות וקונקרטיות) אינן יכולות למנוע מראש זכות להשגה (שמקורה רעיוני וכולל), הגם שתוכלנה לשמש מצע לחיוב נדיב של המערער בהוצאות לדוגמה לזכות משיבה 1, אם תידחינה טענות המערער בסופו של דבר.

אסכם: המערער, הוא הטוען לזכות, הציג טענה עובדתית ראשונית שאיננה ניתנת לסילוק על הסף ושיש בה ממש, קרי – רישום עדכני ותקף של בעלותו (ב-2/3) במקרקעין; משעבר טוען לזכות קניינית בנכס את המשוכה העובדתית הממשית, לא מניחים כללי הצדק הטבעי לשלול ממנו את זכותו ללא בירור נאות, שמשמעו מתן אפשרות מלאה להבאת טיעוניו וראיותיו לפני בית המשפט שדן בעניין, טרם מתן פסק דין סופי; במצב דברים שבו התביעה ערה לקיומה של זכות קניינית ממשית לכאורית בנכס, לה טוען (או עשוי לטעון) מי שאיננו נאשם בהליך הפלילי – ראוי שתיידעו ותזהירו עוד-קודם לטיעונים לעונש, ולמצער תודיע לבית המשפט, שיבחר כיצד לפעול ומה להורות; סעיף 254ט(א)(1) לחוק אמנם מגביל את מעגל הזכאים לבקש עיכוב ביצוע רק למי "שהיה צד להליך", אך הוראה דיונית זו לא באה לשלול זכויות מהותיות במצב דברים כזה, ופרשנות עקרונית ותכליתית משמיעה לנו בדיבור זה של המחוקק גם את המילים "שראוי שהיה צד להליך" – ראוי שהיה, אך לא היה מחמת בחירת התביעה; יכול בית המשפט, לפניו תובא בקשתו של טוען לזכות דוגמת המערער, לבחון האם אכן פעולה או מחדל של התביעה גרמו לתקלה, או שלמעשה היה המערער ער לקיומו של הליך שעלול להסתיים בפגיעה בזכותו, אך בחר להשהות פנייתו לבית המשפט לעת-מצוא – במקרה זה ובדומיו, לא יהא המערער, חסר תום הלב, זכאי להגנה על זכות שסיכן וכמו-הפקיר מרצונו (דוגמה זו איננה ממצה); טוען לזכות, המלין כי לא ניתנה לו כל אפשרות להביא עניינו לפני בית המשפט שהחלטתו או גזר דינו פגעה בזכות קניינית ממשית לה הוא טוען, זכאי לערער על ההחלטה או גזר הדין, זכות ראשונית ויחידה; בענייננו, אני קובע כי הערעור שלפניי על החלטת בית המשפט קמא, הוגש בזכות ואינו טעון רשות.

ההליכים בבית-משפט קמא בגין בנייה ללא היתר בדירה בבית משותף, ברחוב עזרת תורה 29 בירושלים, התנהלו בעיניינה של המערערת שני הליכים: האחד, בב"נ 62531-08-23, שעניינו בקשה של המערערת מיום 28.8.2023 לביטול צו מינהלי להפסקת עבודה (להלן: תיק הפסקת העבודה); והשני, התיק מושא העירעור, שעניינו בקשה של המערערת מיום 26.9.2023, לביטול צו הריסה מינהלי (להלן: תיק צו ההריסה).

אשר לבקשת המערערת לביטול צו ההריסה, שהוגשה בתיק צו ההריסה, ניתנה באותו יום, 24.3.2024, ההחלטה מושא העירעור, לפיה: "בקשה זו נמחקה לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אף אילמלא הדבר היה מנוגד להסכמות הצדדים שקבלו תוקף של החלטה, ברור אף כי לא ניתן להגיש במסגרת תיק זה את הבקשה מחדש. מעיון בבקשה ובתגובה עולה כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה. מן התמונות שצורפו לא נתן להבין מה נהרס ומתי. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע הצוו, בודאי שלא קיים היתר בהשג יד. אף לא קיימת שקידה ראויה להוצאת היתר, כאשר התיק ניפתח רק ביום 17.1.24, באופן שנכון להיום הבקשה בשלב בוסרי ביותר. לא נראה כי יש ממש בטענה כי תוך חודשים ספורים יינתן היתר המכשיר את העבירה. הבקשה נדחית". על כך העירעור שלפניי.

...

יצוין כי בתום דיון בבקשה, ביום 28.2.2024, בטרם מתן החלטה בעניין חילוט הערבויות, התייחס בית המשפט להליך המקביל בעניין צו ההריסה, וקבע כי "אין בידי להיעתר לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי... ובקשה מתאימה צריכה להיות מוגשת לשופט הדן בהליך זה...". ביום 14.3.2024 הגישה המערערת, בתיק צו ההריסה, בקשה לביטול צו ההריסה ולחילופין בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

לגבי סעיף ב' להסכמה, הנוגע להתחייבות המערערת לבצע הריסה, נקבע כי: "בסעיף ב' להסכמות מיום 31.8.23 נקבע כי על המשיבה לבצע הריסה מלאה של המרפסת המסומנת בתשריט במספרים 3 לרבות העמוד שנבנה בשטח הציבורי, אשר ייהרס או ישאר בהתאם לשיקול דעת של איש המקצוע בשטח. מעיון בתמונות (מש/1, מש/3, מש/8 ומש/11) עולה כי מרבית המרפסת נהרסה, כך שנותרה אך רצפתה כשהיא תלויה באוויר ובולטת מקיר המבנה. אף המעקה המקיף אותה נהרס ואין חולק כי המרפסת איננה שמישה, בוודאי לא כמרפסת. מחד גיסא, צודקת המבקשת כי אין המדובר בביצוע הריסה מלאה כדרישת סעיף ב' להסכמות הצדדים. מאידך גיסא, המשיבה טענה כי העבודה נעשתה באופן מיטבי, לאחר התייעצות עם המהנדס שפר ובהתאם להנחיותיו ואף ביקשה להניח את דעת המבקשת והציגה מכתבו של מהנדס אחר, מר ידלין, בו נכתב כי "המרפסת בנויה באמצעות קירות פלדה שחודרים לרצפת הדירה, הריסה של המרפסת עלולה לגרום נזק כבד לרצפת הדירה ומהווה סכנה. ממליץ לא להרוס את המרפסת.". כפי שטענה המבקשת עצמה, השאלה האם אכן ניתן לבצע הריסה מלאה של המרפסת, לרבות רצפתה, מבחינה בטיחותית תבחן על ידי איש מקצוע מטעמה של המבקשת בבואה לבצע את צו ההריסה המינהלי שהוצא נגד המבנה (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.24, ש' 18-19) סבורני כי, לצורך הדיון בבקשה לחילוט ההפקדה והערבות ניתן לראות במשיבה כמי שעמדה בהתחייבותה, בצורה המיטבית ובהתאם לחוות דעת מהנדס מטעמה.

אשר לבקשת המערערת לביטול צו ההריסה, שהוגשה בתיק צו ההריסה, ניתנה באותו יום, 24.3.2024, ההחלטה מושא הערעור, לפיה: "בקשה זו נמחקה לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אף אלמלא הדבר היה מנוגד להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה, ברור אף כי לא ניתן להגיש במסגרת תיק זה את הבקשה מחדש. מעיון בבקשה ובתגובה עולה כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה. מן התמונות שצורפו לא נתן להבין מה נהרס ומתי. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע הצו, בוודאי שלא קיים היתר בהישג יד. אף לא קיימת שקידה ראויה להוצאת היתר, כאשר התיק נפתח רק ביום 17.1.24, באופן שנכון להיום הבקשה בשלב בוסרי ביותר. לא נראה כי יש ממש בטענה כי תוך חודשים ספורים יינתן היתר המכשיר את העבירה. הבקשה נדחית". על כך הערעור שלפניי.

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל, אך לא מהטעמים שהעלו ב"כ המערערת, שכן אינני מקבלת את טענתם כי החלטת בית המשפט בתיק הפסקת העבודה, מחייבת גם בתיק צו ההריסה.

בכל הנוגע להריסת המרפסת – ראשית, כאמור, בדיון שהתקיים ביום 28.2.2024, קבעה כב' השופטת גרינבאום-שמעון כי "אין בידי להיעתר לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי... ובקשה מתאימה צריכה להיות מוגשת לשופט הדן בהליך זה...". בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה תלויה גם בביצוע התחייבותה של המערערת, וממילא, השאלה אם המערערת מילאה התחייבותה שניתנה בתיק צו ההריסה, צריכה לבוא לפתחו של בית המשפט שדן בצו ההריסה.