בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעניין משכנתא מדרגה שנייה

ביום 10.10.2010 חתמה חברת זנקס על שטר משכנתה לשם שיעבוד מדרגה ראשונה, ללא הגבלת סכום, לטובת הבנק, על מלוא זכויותיה בדירה, בעבור כל הסכומים שהיא או חברת לעובד גרופ יידרשו לשלם לבנק (להלן: "שטר המשכנתה").

הוסכם כי יצחק יעביר מחצית מזכויות החברה בדירה לילדיו חלף תשלום דמי מזונות ומדור, ואת המחצית השנייה מזכויות החברה בדירה יעביר יצחק למבקשת, חלף תשלום מזונות אשה, כתובה ופיצויי גירושין ומכח השתוף בנכסים לפי חוק יחסי ממון.

באשר למאזן הנוחות, טוען הנאמן כי קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין תעכב את העברת כספי היתרה ממכירת הנכס לקופת הכנוס, וממילא את הגעתם לידי הנושים של יצחק.

נוכח כל האמור, ובהיתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי לנכון להענות לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף אם על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, סכויי העירעור להיתקבל אינם נראים גבוהים (ראו: ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 12 (6.4.2017); ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 17 (6.8.2020)).

...

לטענת המבקשת, בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות במקרה דנן מובילה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, סבורני כי בענייננו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מתן הסעד הזמני.

נוכח כל האמור, ובהתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי לנכון להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף אם על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, סיכויי הערעור להתקבל אינם נראים גבוהים (ראו: ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 12 (6.4.2017); ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 17 (6.8.2020)).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור המונע את הליכי מימוש דירת המגורים המצויה ברחוב עוזיאל 3/25 בתל אביב.

על רקע האמור, ביום 9.10.2015, התקשרו יצחק והמשיב בהסכם הלוואה, ובו סוכם על החזר סך השקעתו של המשיב בבנייה (700 אלף ש"ח) בפריסה לתשלומים חודשיים בסך של 5,000 ש"ח, וכן על מתן הלוואת גישור נוספת בסך של 300 אלף ש"ח. עוד הוסכם, כי כבטוחה להשבת שתי הלוואות אלה, יחתום יצחק על שטר משכנתא בדרגה שניה לטובת המשיב (להלן: הסכם ההלוואה ו-המשכנתא השניה, בהתאמה).

ביום 21.8.2018, קיבל בית המשפט השלום את התביעה והורה על רישום המשכנתא השניה על זכויות יצחק בנכס לטובת המשיב, להבטחת החזר ההלוואות שנטל מהמשיב בסך כולל של מיליון ש"ח (להלן: פסק הדין בשלום).

בנמקו את החלטתו, בית המשפט קמא עמד על כך שסכויי הצלחת התביעה אינם מן המשופרים, אך לצד זאת, "בזיקה לצורך בבצוע איזון בין ניזקי הצדדים, והואיל שעניינו של המשיב 3 הוא עניין כספי גרידא והואיל שאין מחלוקת כי המשכנתא נרשמה על סך של מיליון ש"ח נכון לתחילת שנת 2019 ומאז ועד היום לא חלף זמן ניכר", יש להורות כאמור.

עוד טוענת המבקשת כי בראי הפער הניכר בין השווי המוערך של הנכס לבין סכום תביעת החוב של המשיב על הנכס, ובהנתן שהסכוי לירידת שווי הנכס בפרק הזמן האמור לסכום הנמוך מסכום זה הוא אפסי, אין בעיכוב הליכי מימוש המשכנתא השניה כדי להסב כל נזק למשיב, שכן הלה יוכל בודאות להפרע מהבטוחה.

...

דין הערעור להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

ואולם, במקרה דנן שוכנעתי כי גובה העירבון שנקבע שקול, למעשה, לדחיית הבקשה למתן סעד זמני, ועל כן קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט זה. בהחלטתי בעניין גרינשפון, עמדתי על ארבעה שיקולים אותם על בית המשפט לשקול כאשר הוא מגיע למסקנה כי יש להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערובה (כספים או ערבות בנקאית) בקופת בית המשפט (להלן: ערובה כספית.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת.

ביום 09.10.2015, התקשרו החייב וסטיבן בהסכם הלוואה, בגדריו סוכם על החזר השקעתו של סטיבן בסך 700 אלף ש"ח בתשלומים חודשיים בגובה 5,000 ש"ח; ועל מתן הלוואת גישור נוספת על-ידי סטיבן לחייב בסך של 30,000 ש"ח. כמו כן סוכם, כי החייב ימשכן לטובת סטיבן "את כל זכויותיו בנכס כמשכנתא בדרגה שנייה, לאחר המשכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות", כבטוחה להשבת שתי ההלוואות הללו (להלן: הסכם ההלוואה).

על פסק דין זה הוגש העירעור, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש הנכס – הנדונה לפניי עתה.

בעיניינו, כרוכה בתוך מערך שיקולים זה גם העובדה כי מדובר בדירת מגוריה של המבקשת – כך שמימוש הנכס כרוך בפינויים של המבקשת, החייב וילדם הקטין המתגוררים בה. במקרים כאמור, תהא הנטייה להעתר לעיכוב הבצוע המבוקש משיקולים של מאזן הנוחות.

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני לטענת המבקשת, יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים הן לאור הערעור שהגישה המבקשת בתיק דנא; הן לאור פנייתו של החייב להחזרתו להליך חדלות פירעון – "שם תינתן לו הזדמנות להגיע להסדרים נוחים עם הנושים". מודגש בבקשה, כי עיכוב ביצוע הליך המכירה נדרש על מנת שלא להימצא בפני מעשה עשוי במקרה בו תזכה המבקשת בערעור, ועל מנת לא להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי גרידא.

אשר לשיקולים של מאזן הנוחות, סבורני כי אלו מטים את הכף, במידה לא מבוטלת, לטובת המבקשת.

במובן זה סבורני, כי הנזק בדמות עיכוב נוסף בהליכים נסוג מפני הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת מכך.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר נכס המקרקעין עד להכרעה בערעור מתקבלת.

להבטחת ההחזרים על פי הסכם ההלוואה נרשמה לטובת כלל ביום 7.3.2019 משכנתה מדרגה שנייה, בסך של 1,170,000 ש"ח, על זכויות המנוח בנכס (להלן: המשכנתה).

עם זאת, בית המשפט לעינייני מישפחה מצא להבהיר בפסקה 38 לפסק-דינו, כי זכויותיה של המבקשת בדירה, בשיעור של 50%, הנם "מבלי לפגוע ברשום זכויות הנתבעת 4 [כלל – ר' ג'] כנושה מובטח ומבלי לפגוע באלו מהנושים שרשמו עיקול על זכויות המנוח קודם לפסק דין זה". חשוב לציין כבר עתה, כי לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה ולנוכח פקיעת הצוו הארעי האוסר על פינוי המבקשת מהדירה, המשיכה כלל בנקיטת הליכי המימוש בלישכת ההוצאה לפועל.

שמונה ימים לאחר מכן – ביום 25.4.2023 – הגישה המבקשת בקשה לצוו מניעה זמני – היא הבקשה המונחת בפניי – שבה עתרה לעיכוב הליכי המימוש בלישכת ההוצאה לפועל שננקטו על-ידי כלל, ובתוך כך עיכוב פינויה מהדירה, וזאת עד להכרעה בתובענה (יצוין כי הבקשה הוגשה בכותרת "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש בתיק הוצל"פ"; להלן: הבקשה לסעד זמני).

ואכן, גם כשמדובר במימוש משכנתא של דירת מגורים, בנסיבות המתאימות דחו בתי המשפט לא אחת בקשות לסעד זמני לעיכוב מימוש הדירה מקום בו נמצא כי סכויי התביעה הלכאוריים אינם טובים (לסקירת הפסיקה בעיניין זה ראו, ת"א (שלום – הרצליה) 33865-02-22 סער נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פיסקה 8 (25.10.2022) והאסמכתאות שם).

...

אך גם השיקולים של מאזן הנוחות וסיכוייו הלכאוריים של ההליך – שיקולים שמתקיים ביניהם כאמור יחס של "מקבילית הכוחות" – מובילים אל אותה מסקנה ממש, ואסביר.

במקרה דנן אני סבור, כי סוגיית סיכויי ההליך אינה צריכה בעיקרה להיבחן על רקע עילת התביעה כנגד הפניקס, אשר ביטלה את פוליסת ביטוח החיים של המנוח, אלא על רקע עילת התביעה כנגד כלל, כנושה המובטח שלטובתה נרשמה משכנתה על הנכס, ואשר ביקשה לממשה, משהחזרי ההלוואה מושא המשכנתה פסקו מלהשתלם לטובתה.

המזכירות תמציא את החלטתי זו לצדדים, לאלתר, ותקבע תזכורת פנימית ליום 30.6.2023, למעקב בקשר עם התביעה העיקרית.

יצוין כי הפרויקט בוצע בלווי פינאנסי של בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק או הבנק המלווה), ולטובתו נרשמה, בלישכת רישום המקרקעין, משכנתא מדרגה ראשונה על המקרקעין נשוא הפרויקט.

על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי: "כבר מעצימת העייניים ואף מההתעלמות מהבנק המלווה והמשמעות של המשכנתא, [המבקשים] אינם עומדים בנטל השיכנוע, כי פעלו בתום לב, לפחות תום לב אובייקטיבי". שנית, בית המשפט קבע כי אף שעל פי סעיף 9 לחוק המקרקעין, עדיפות בעל העסקה השנייה מותנית בהוכחת תשלום מלוא התמורה על ידו, איש מהמבקשים לא שילם את מלוא התמורה לחשבון הלווי, כנדרש על פי הסכם הביטול, אלא לגורמים אחרים הקשורים אל החברה בדרך זו או אחרת (זאת, למעט המערערים בע"א 2617/24 אשר שילמו כ-500,000 ש"ח לחשבון בנק של החברה שאיננו חשבון הלווי; והמערער 1 בע"א 2684/24, אשר ייתכן ששילם סכום מסוים וחלקי ביותר לחשבון הלווי).

אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סכויי העירעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה.

אשר לאזולאי, התלבטתי תחילה לגבי טענתו לפיה יחידת הדיור שרכש מאת החברה מושכרת על ידו למשפחה עם ילדים קטנים, אשר עלולה להפגע באם ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא יעוכב, וכי הדבר עלול לחשוף את אזוזלאי לתביעה בעיניין.

...

אשר על כן, בשקלול הדברים סבורני כי מאזן הנוכחות נוטה במובהק לטובת המשיבים, באופן המצדיק, כשלעצמו, את דחיית הבקשות דנן.

בנסיבות אלו, אני רואה עצמי פטור מלהידרש לסיכויי הערעור, מלבד הערה שאין הם גבוהים במידה שיש בה כדי לשנות את המסקנה המתגבשת במישור מאזן הנוחות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.