בקשת עיון חוזר בעונש מאסר בפועל בעבירות מכס ומסים

המשיב הואשם גם כי איים על עמיל המכס שחר ריכטר, אשר טיפל בייבוא רכב עבור המשיב (שלא לשביעות רצונו של האחרון) – האישום החמשי.

האיום על עד המדינה מקבל משנה תוקף לנוכח עברו הפלילי של המשיב (עשר הרשעות קודמות ושישה עונשי מאסר בפועל), וכן הודעות עדים שמלמדות על המוניטין המאיים שלו.

סבורני כי עמדה זו תואמת את לשון סעיף 53: "עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית משפט בענין הנוגע למעצר, לשיחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר" (ראו והשוו לפסיקה התומכת במסקנה האמורה: ע"א 53/74 בריסטול מאיירס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1) 372, פסקה 5 לפסק דינו של השופט זוסמן (1974); בש"פ 4329/11 מדינת ישראל נ' חג'ג' (16.6.2011); בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פסקות 11-13 לפסק דינו של השופט פוגלמן (2.5.2010)).

ברם, לצד המסלול שמתווה פקודת הראיות, נקבע בפסיקה כי ניתן להגיש חומר חסוי במסגרת בקשה למעצר אם המידע הכלול בו רלוונטי רק לעניין מעצרו של הנאשם, ואיננו קשור במישרין להוכחת העבירות עצמן (בש"פ 2857/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל (24.4.2001); בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (17.8.2005); השוו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון 254-255 (2008)).

...

סוף דבר, עמדתי היא כי לא היה מקום לקבל את העיון החוזר שהוגש.

הערר מתקבל.

הנני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, וקובע תחת זאת כי החלטתו הראשונה לפיה המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו – בתוקף.

כפי שציין כב' השופט א. כהן בהחלטתו, המדובר בתיק שהתנהל במותבים שונים במשך יותר משמונה שנים; כאשר הכרעת הדין ניתנה בחודש מאי 2018 ובחודש דצמבר 2019 נגזר דינו של העורר בו נדון ל- 30 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים.

הן העורר והן המדינה לא השלימו עם הכרעת בית המשפט קמא ובמסגרת פסק הדין בערעורים שאוחדו שניתן ביום 22.12.2020, היתקבל ערעור המדינה ונדחה עירעורו של העורר, באופן שהעורר הורשע גם בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון והשלישי שעניינן עבירות מכס ובכלל זה היתחמקות מתשלום מכס, הברחת טובין ועבירות נוספות בנגוד לפקודת המכס, וכן עבירות כנגד חוק מע"מ. עוד נקבע בפסק הדין בעירעור, כי לאור הרשעת העורר באישומים נוספים יבוטל גזר הדין והדיון יושב לבית המשפט קמא לשלב הראיות והטיעונים לעונש (ראה ע"פ 15357-01-20 דקל בן לולו ואח' נ' מ"י בעמ' 120 לפסק הדין).

אלא שבחודש פברואר 2020 הוגשה על ידי העורר בקשה לעיון חוזר במסגרת אותו ערר וזו התקבלה.

...

הן העורר והן המדינה לא השלימו עם הכרעת בית המשפט קמא ובמסגרת פסק הדין בערעורים שאוחדו שניתן ביום 22.12.2020, התקבל ערעור המדינה ונדחה ערעורו של העורר, באופן שהעורר הורשע גם בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון והשלישי שעניינן עבירות מכס ובכלל זה התחמקות מתשלום מכס, הברחת טובין ועבירות נוספות בניגוד לפקודת המכס, וכן עבירות כנגד חוק מע"מ. עוד נקבע בפסק הדין בערעור, כי לאור הרשעת העורר באישומים נוספים יבוטל גזר הדין והדיון יושב לבית המשפט קמא לשלב הראיות והטיעונים לעונש (ראה ע"פ 15357-01-20 דקל בן לולו ואח' נ' מ"י בעמ' 120 לפסק הדין).

אם בסופו של דבר באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר וכפות המאזניים נוטות לכך, הדבר הוא בשל הנסיבות הייחודיות של מקרה זה ובעיקר העובדה שהעורר יצא מן הארץ במהלך ההליך המשפטי וגם לאחר שהורשע בדין ואפילו לאחר שנגזר דינו, ללא כל תקלה.

נוכח כל האמור מצאתי, כי ניתן להתיר את יציאתו של העורר מן הארץ לצורכי פרנסה, לאחר שכבר נקבע בהחלטות קודמות כי אכן הדבר הכרחי וחשוב לצורך פרנסתו.

סוף דבר העורר יוכל לצאת מן הארץ לחו"ל לצרכי עבודתו לאחר שיגיש בקשה קונקרטית לבית משפט השלום ביחס למועדים מסוימים בהם הוא מבקש לנסוע לחו"ל ויפורט הצורך הספציפי באותה נסיעה, ובתנאי שלא יהיו קבועים באותם מועדים דיונים בענייננו בבית המשפט קמא, וזאת בתנאים הבאים: העורר יפקיד ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן בסך 2,500,000 ש"ח. ערבות עצמית בסך 1,000,000 ש"ח. כל אחד מהערבים (הוריו של העורר) יחתמו על ערבות צד ג' בסך 750,000 ש"ח. כפי שקבע השופט פרידלנדר ההסדרים הקיימים בבית משפט למשפחה לעניין עיכוב היציאה של ילדיו של העורר ושל הוריו יעמדו בעינם , ואם יחול בהם שינוי על העורר להודיע על כך לאלתר למשיבה.

בפני בקשה מטעם הנאשם שכותרתה "בקשה למתן היתר יציאה מן הארץ", כמפורט בבקשה בכתב, מטרת היציאה מן הארץ הנה לצורכי פרנסה הואיל ומקור פרנסתו של הנאשם הוא בחו"ל. רקע ותמצית ההליכים : ביום 06.05.18 ניתנה הכרעת דין (כב' השופטת ש. חביב) לפיה זוכה הנאשם משני אישומים והורשע בשני אישומים, שעניינם ביצוע עבירות מס שונות – עבירות מכס ומע"מ. ביום 08.12.19 נגזר דינו של הנאשם ונדון בין היתר ל- 30 חודשי מאסר בפועל, באותו מעמד ניתן עיכוב ביצוע עונש המאסר לצורך הגשת ערעור בכפוף להטלת תנאים, לרבות הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

בתאריך 05.02.20 הגיש הנאשם במסגרת תיק הערר (ע"ח 40169-12-19) בקשה לעיון חוזר בהחלטה בנוגע לעיכוב היציאה מן הארץ בשל שינוי נסיבות הן לאור ההחלטה בנוגע לעיכוב ביצוע עונש המאסר והן לאור הגדלת הקף הערבויות שהוצעו, המאשימה היתנגדה לבקשה.

...

במסגרת הערעור הגיש הנאשם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן הכרעה בערעור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת העיכוב והורה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר יהא בתנאים שהוטלו על ידי בימ"ש השלום (ראה החלטת כב' השופט שלו מיום 27.01.20).

בחינת הנימוקים בהחלטת כבוד השו' פרידלנדר מיום 7.1.2020 ולאחר מכן מיום 25.2.2020 מביאה למסקנה כי נקודת האיזון לאור הרשעת הנאשם בכל האישומים על ידי ערכאת הערעור, השתנתה לחומרה.

מכל האמור, באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתיר יציאתו של הנאשם מן הארץ.

לא מצאתי לנכון להורות, כבקשת המאשימה, על איסור יציאה מן הארץ עד לתום ההליכים אולם ככל שוודאות ההליך המשפטי בעניינו יתחזק, הכף תהיה נוטה לקבלת בקשה זו. לאור דחיית הבקשה ונוכח החשש להימלטות והפגיעה באמון הציבור, אני מורה לנאשם להפקיד דרכונו במשרדי המאשימה.

בבקשתו הסביר כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מפעילות עסקית בחברות בנייה וכוח אדם, עוד הוסיף כי הורשע בעבירות מס בגינן ריצה מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.

עמדת משרד האוצר – אגף המכס והמע"מ, משרד מע"מ האיזורי רחובות (להלן: "מע"מ") התבקשה בהמלצת הכנ"ר מחמת שהנו נושה עקרי.

מע"מ מציין כי בהליך הקודם הוגשה מטעמו תביעת חוב על סך 4,247,588 מלש"ח מתוכם 687,740 ₪ בדין קדימה וסכומים אלו הנם למעלה מ-2/3 נשייתו של החייב, הצעת החייב להסדר חובו במע"מ נדחתה משום שלא ניתן להחריג חוב בדין קדימה בהתאם לאמור בסעיף 35(ד) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 ובפועל להעביר כספי דין הקדימה ליתר הנושים, יצירת החובות תוך ביצוע עבירות מס חמורות ואין לאפשר פגיעה מהותית בתקנת הציבור אף בהיות החייב חוסה תחת הליך זה. ההליך הפלילי - החייב הורשע בבצוע 21 מקרים של עבירות מס ובשל כך הושתו עליו עונש מאסר של 20 חודשים וקנס בגובה 100,000 ₪ בהתאם לגז"ד בע"פ 5595-02-14, עפ"ג 24007-03-14, בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, מיום 27.5.2014.

אף כי עד עתה חלפו שנתיים מיום דחיית העיון החוזר שהגיש החייב, המועד הקובע הנו מועד הגשת הבקשה ומשזו הוגשה 15 חודשים לאחר סיום ההליך, אין מקום להענות וליתן צו כנוס לחייב כעת.

...

מע"מ מציין כי בהליך הקודם הוגשה מטעמו תביעת חוב על סך 4,247,588 מלש"ח מתוכם 687,740 ₪ בדין קדימה וסכומים אלו הינם למעלה מ-2/3 נשייתו של החייב, הצעת החייב להסדר חובו במע"מ נדחתה משום שלא ניתן להחריג חוב בדין קדימה בהתאם לאמור בסעיף 35(ד) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 ובפועל להעביר כספי דין הקדימה ליתר הנושים, יצירת החובות תוך ביצוע עבירות מס חמורות ואין לאפשר פגיעה מהותית בתקנת הציבור אף בהיות החייב חוסה תחת הליך זה. ההליך הפלילי - החייב הורשע בביצוע 21 מקרים של עבירות מס ובשל כך הושתו עליו עונש מאסר של 20 חודשים וקנס בגובה 100,000 ₪ בהתאם לגז"ד בע"פ 5595-02-14, עפ"ג 24007-03-14, בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, מיום 27.5.2014.

דיון והכרעה: יאמר כבר עתה, לאחר שהונחו בפני עמדות הצדדים בכתב ואף נשמעו בדיון, הגעתי למסקנה כי לא ניתן להיענות לבקשת החייב ליתן צו כינוס לנכסיו.

מחד מדובר בהסדרה, מאידך, שוב חובות שנוצרו שלא בתום לב. לפיכך, בקשת החייב ליתן צו כינוס לנכסיו נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז עפ"ג 52555-06-12 אבו אל חלאוה נ' אגף המכס ומע"מ המחלקה לתיקים מיוחדים 16 דצמבר 2012 לפני: כב' השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ כב' השופט אהרון מקובר כב' השופטת זהבה בוסתן המערער ואיל אבו אל חלאוה המשיבה מדינת ישראל <#2#> נוכחים: המערער ובא כוחו עו"ד שפיק דרבאשי ב"כ המשיבה עו"ד ליאת מנור ועו"ד כרמל קדור פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת העירעור.

מפנה לרע"פ 3137/04 שלום חג'ג' נגד מדינת ישראל, שם ביהמ"ש העליון דחה בקשת ערעור של עונש של 7 חודשים מאסר בפועל רק בעיניין עבירות של אי הגשת דוחות, הגם שהדוחות הוגשו שם באיחור רב כמו במקרה שלנו.

לטענת ב"כ המערער הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל תיפגע בסכויי חזרתו של המערער לעבודה ולחיים נורמאטיבים וביהמ"ש קמא לא היתחשב במידה הראויה בכך שהמחדלים בכל הקשור להגשת הדוחות לשלטונות מס הכנסה הוסרו והמערער היה מוכן להסיר את המחדלים גם בקשר למע"מ. ב"כ המשיבה , נציג מע"מ, מיתנגד להקלה בעונשו של המערער ועומד על חומרת היתנהגותו בכך שלא הגיש מספר רב של דוחות לשלטונות מע"מ ובכך שלא הסיר את המחדלים, למעט תשלום של 80,000 ₪, בכל הקשור למע"מ למרות ההזדמנויות שניתנו לו. עיון בגזה"ד של בימ"ש קמא מעלה כי הוא היתייחס ברישא גזה"ד לעבירות נושא עונשו של המערער (ראה סעיפים 2-7 לגזר הדין), הביא את טיעוני ב"כ הצדדים בפניו והתייחס , ובצדק בחומרה להתנהגותו של המערער כאשר שם את הדגש על שיקול ההלימה ועל היחס בין העונש לבין העבירות שבוצעו על ידי המערער במשך 4 שנים.

...

לכן בסופו של דבר זה החוב שנצבר.

הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר בעבירות מס, לרבות אי הגשת דוחות רבים לשלטונות מע"מ ומס הכנסה כפי שלא הגיש המערער, גובר האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשם וכך גם במקרה שבפנינו, כאשר לא מדובר בנסיבות אישיות חריגות אשר נסוגות מפני האינטרס הציבורי המחייב החמרה עם המערער לאור מעשיו שנמשכו במשך מספר שנים ואי הסרת המחדלים בכל הקשור לחובותיו לשלטונות מע"מ. לאור כל האמור לעיל, עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה ומתחשב בנסיבות לקולא ולחומרא , כך שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אנו דוחים את הערעור.