בקשת עיון בתיק בית המשפט לצורך הכפשת יריב

עוד יש לציין כי כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם המבקש והמשיב היו מסורבלים, עמוסים בציטוטים והפניות לכתבי טענות, החלטות שיפוטיות, פרוטוקולים והעתקי התקשרויות שונות בין הצדדים אשר חלקם לא רלוואנטיים, כמו גם השמצות הדדיות בין השניים – ובית המשפט נידרש לבור את המוץ מן הבר על מנת לזקק מתוך הכתוב את הטיעונים הרלבאנטיים להליך זה. המסגרת הנורמאטיבית כאמור, בקשתו של המבקש לעיין בתיק דנן נשענת על תקנות העיון.

כך למשל, מידע המפורט בדוח מיום 10.03.2015 ואשר עשוי לחסות בצל חיסיון הקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות ואשר אין הצדקה לאפשר למבקש לעיין בו. בנוסף לאמור, תיק בית המשפט מכיל בקשות נוספות אשר הוגשו לבית המשפט במהלך ניהול ההליך, תגובות לבקשות אלה והחלטות אשר ניתנו, ברובן החלטות דיוניות הנוגעות למתווה לעיון בחומר המבוקש או למועד השבת חומרי המחשב לידי המשיב.

למבקש אין עניין וזיקה ישירים להליך זה אשר עסק בתפיסת חומרי מחשב במשרדו של המשיב, עם זאת התמונה המשתקפת לעיני בית המשפט הנה של יריבות משפטית בין המבקש למשיב.

...

אני סבורה כי עיון בפרוטוקולים לא יפגע במשיב, בפרטיותו או בזכויותיו יתר על המידה.

עם זאת, אני סבורה כי אין להתיר עיון בבקשות, בתגובות או בהחלטות אשר ניתנו במסגרת התיק.

לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

עם זאת, יש ליתן משקל לעובדה כי המשיב הנו מייצג בתיק ואין בין המבקש לבין הצדדים להליך יריבות משפטית.

בהחלטה אשר ניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע מיום 12.10.23, נקבע כי אין בסיס משפטי למתן זכות עיון בתיק למבקש וכי מדובר ב"מסע דיג" למטרת הכפשה.

כך למשל, בהחלטה אשר ניתנה בבקשת עיון שהגיש המבקש בתיק תאד"מ 54296-09-23 אשר ניתנה על ידי כב' הרשמת הבכירה סבין אוחנה, נעתר בית המשפט לבקשה תוך שציין כי טרם הוגש כתב הגנה, כך שיתכן שטענותיו של המבקש בעיניין נטיית המשיב לעתור לקבלת פסקי דין בהעדר הגנה בחסות אישורי מסירה מפוקפקים תהיינה רלבאנטיות בהליך זה. בנוסף, צוין כי לא נטען בתגובת ב"כ המשיב כי קבלת הבקשה עלולה לפגוע בפרטיותם של הצדדים או באינטרסים מסחריים.

...

בתגובה לבקשה , טען המשיב כי אינו בעל דין, אלא מייצגם של התובעים, ועל כן כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף.

כך למשל, בהחלטה אשר ניתנה בבקשת עיון שהגיש המבקש בתיק תאד"מ 54296-09-23 אשר ניתנה על ידי כב' הרשמת הבכירה סבין אוחנה, נעתר בית המשפט לבקשה תוך שציין כי טרם הוגש כתב הגנה, כך שיתכן שטענותיו של המבקש בעניין נטיית המשיב לעתור לקבלת פסקי דין בהיעדר הגנה בחסות אישורי מסירה מפוקפקים תהיינה רלבנטיות בהליך זה. בנוסף, צוין כי לא נטען בתגובת ב"כ המשיב כי קבלת הבקשה עלולה לפגוע בפרטיותם של הצדדים או באינטרסים מסחריים.

מכל האמור לעיל ומשלא הוצג בפניי בסיס המצדיק את בקשת העיון, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

נוכח היריבות העסקית האמורה מתעורר חשש כבד כי מדובר בשימוש לרעה בזכות העיון, שכן למתחרה יש אינטרס ברור להחשף למסמכים שהוגשו, ושיוגשו בעתיד במסגרת ההליך מטעם המשיבה, ובהם – חוות דעת מומחה מטעם המשיבה הכוללת נתונים עובדתיים על פעילותה, פירוט אודות אופן ההיתקשרות מול המשיבה, המערכת המשמשת את בתי העסק ומאפיינה, נתונים סטטיסטיים פנימיים, ההסכם של המשיבה מול בתי העסק והתנאים המסחריים הכלולים בו, ההסכם של המשיבה מול חברת כרטיסי האשראי, אסמכתות פנימיות ממערכות המשיבה, פירוט אודות היתנהלות המשיבה בתקופת הקורונה ועוד.

טענתה של המשיבה בדבר מעורבותו של מבקש העיון בהליך אינה השמצה ואינה בגדר לשון הרע, וממילא גם אילו הייתה, הרי שלאור סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מאחר שפורסמה תוך כדי דיון משפטי, לא יוכל מבקש העיון לעשות בה שימוש.

בקשתו של מבקש העיון מבוססת על תקנה 4(א) לתקנות העיון הקובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". משמע, נקודת המוצא לפי תקנה 4(א) היא כי יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט אף למי שאינו צד להליך (ראו: ע"פ 6697/20 פלוני נ' מדינת ישראל (5.8.2021); רע"א 8521/09 ד"ר בירן נ' צדקיהו הרמולין (29.11.2012) (להלן: "עניין בירן"); ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004)).

...

הגעתי, אפוא, לכלל מסקנה לפיה מתן זכות עיון גורפת לא תעניק הגנה נאותה לאינטרסים המסחריים המובהקים של המשיבה, ומנגד אף אין הצדקה למנוע ממבקש העיון לעיין בחלקים בתיק הרלוונטיים לגביו.

לא ניתן לשרטט מראש את היקפה של זכות העיון במסמכים עתידיים שטרם הוגשו לתיק, ולפיכך החלטתי תתמקד אך ורק במסמכים המצויים כיום בתיק.

בהתחשב בעלות הכרוכה בביצוע הפעולה הנ"ל, שעל פניה אינה גבוהה במיוחד, כמו גם, ובעיקר, מאחר שהיא נעשית נוכח עניינה של המשיבה לשמור על סודותיה המסחריים, לא מצאתי מקום לקבל את בקשתה כי מבקש העיון הוא שיישא בעלות זו. סוף דבר – המסמכים יועברו לידי המבקש לאחר השחרתם כאמור.

הבקשות לעיון במסמכי התיקים, לפחות 13 במספר, הוגשו ממניעים פסולים, אך ורק כדי להכפיש את התובע ולפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו.

בין שני הצדדים אין יריבות משפטית, כפי שנקבע בהחלטה אשר ניתנה באחד התיקים שבהם הוגשו בקשות העיון.

דיון והכרעה התביעה בגין בקשות העיון שהוגשו לבתי המשפט ובגין התלונה לועדת האתיקה ס' 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, שכותרתו "פרסומים מותרים", קובע אלו פרסומים לא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי.

טענות התובע הן שהנתבע אינו בבחינת "בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד" הנהנים מהחסינות, ושהבקשות הן לא פירסום "שנעשה תוך כדי דיון". הנתבע הגיש את הבקשות בתיקים השונים מכוח הוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003.

...

המסקנה המתבקשת היא שפרסום במסגרת הליך הבקשה, בין על ידי שופט ובין על ידי בעל דין בבקשה, הוא פרסום המוגן לפי הוראותיו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כך שהוא אינו יכול להוות עילה למשפט אזרחי.

התוצאה היא שהתביעה שהוגשה על בסיס האמור בבקשות העיון שהנתבע הגיש בבתי המשפט השונים ועל בסיס התלונה לוועדת האתיקה, בעילות התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, נדחית על הסף.

סיכום תביעת התובע נגד הנתבע ביחס לבקשות העיון שהנתבע הגיש בבתי המשפט ולתלונתו לוועדת האתיקה המחוזית, בעילות תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, נדחית על הסף.

ראו בעיניין זה את דבריו של המלומד י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1699, תשס"ד – 2003: "החובה לחקור בכל "נקודה של אי הסכמה". היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת: ראשית על מנת לחדד את השנוי במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה: שנית – על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחד, לחזקה או לסטות ממנה: ושלישית- והוא העיקר – על מנת לאפשר לבית הדין להתרשם מן הצורה שבה העד "מגן" על גירסתו.

אדגיש כי טענתו של האב כי אין לייחס חשיבות להמלצות עו"ס סדרי דין ולמסקנותיה מנוגדת לרציונל העומד ביסוד חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955, שכן עיון בדברי ההסבר לחוק מלמד כי זוהי בדיוק מטרת החוק- להעניק לעו"ס לסדרי דין סמכויות לחוות דעתה בעיניינם של קטינים: "בתי המשפט... בבואם לעמוד על שלום הקטין, נוהגים לעתים תכופות לבקש את חוות דעתם של עובדים סוצאליים, אולם התעוררו ספקות רציניים אם נוהג זה יש לו בסים מספיק בחוק... אי לזאת בא החוק המוצע לקבוע את סמכויותיהם של בתי המשפט ולהסדיר את מעמדו של פקיד הסעד במשפטים אזרחיים שיש להיתחשב בהם בקטינותו של אדם...

התופעה מאופיינת בדחייה חריפה מצד הילד את ההורה הלא משמורן, מסע של הכפשות כלפי אותו הורה כאשר אין לתוכן הטענות יסוד סביר במציאות ובהיסטוריית היחסים הקודמת לפרידה, חשיבה מתוכנתת שהילד מציג כלא תלויה בהורה המנכר והתפשטות השנאה או העוינות של המנוכר למי שמזוהה עימו.

עוד ניתן ללמוד מעדותה של האם, כי פנתה בזמן אמת לשירותי הרווחה ולמשטרת ישראל על מנת לקבל סיוע בהשבת הקטינה לביתה, ומשלא היה די בפניות אלה, הגישה בקשה ליישוב סיכסוך ולאחריה נקטה בהליך זה (ראו לשם הדוגמא תיכתובת שהוגשה לתיק במהלך חקירתה של האם ע"י ביהמ"ש וסומנה ת/1 במסגרתה פנתה לשירותי הרווחה וביקשה את עזרתם).

...

בנסיבות אלה, ולאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ולאחר ששקלתי את טובת הקטינה אשר לנוכח גילה יש להתחשב בדעתה ובמצבה הרגשי ואין להטיל עליה הוראות אשר יכפו את דעת בית המשפט או דעת מי מהנוכחים עליה, מצאתי כי יש לקבל תחילה את המלצות האפוטרופוס לדין ולהפנות הקטינה לטיפול רגשי/ פסיכולוגי אצל גורם טיפולי מתאים.

אני סבור כי פעולה חד צדדית של "הוראה מגבוה", לרבות על ידי בית משפט זה, ללא שהדברים יתיישבו על ליבה של הקטינה עלולה לגרום נזק רב יותר לקטינה מאשר הנזק שנגרם לה כתוצאה מניתוק הקשר, שאף בתוצאותיו הקשות אין לזלזל.

במסגרת החלטתי זו הוספתי את הדברים הבאים, אשר למען חשיבותם מובאים בשנית גם עתה: "

לפיכך, משמצא בית המשפט לאמץ המלצתה, מן הטעמים שבבסיסה, דהיינו קבלת תמונה רחבה ואובייקטיבית של עולמה הפנימי של הקטינה, בפרט בשים לב למצבה, אשר תיאורו עובר כחוט השני לאורך התסקירים והדיווחים שנתקבלו, הן בהליכים התלויים ועומדים, והן בהליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, פעל הוא במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור בידו, על מנת לבסס התשתית הראייתית הנדרשת, לשיטתו, לשם קבלת הכרעה ראויה במחלוקות בין הצדדים.

הנה כי כן ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובכל אשר מונח בפני (לרבות תסקירים, דיווחים מטעם המטפלות, דיווח מומחית ביהמ"ש, עמדת האפ' לדין) וכן בעיקרי הטיעון ולאחר שנשמעו סיכומי באי כוחם מצאתי לקבל עמדת האם כי הנתק בינה לבין הקטינה נגרם בעטיו של ניכור הורי מצד האב, אך בד בבד, לא מצאתי ליתן הוראות להעברת הקטינה מבית האב לבית האם וכן מצאתי לדחות תביעת האב להעברת "משמורת" הקטינה לידיו.

אדגיש כי לא מצאתי לקבל טענת האב כי עסקינן בסרבנות קשר שאין לו יד ורגל בה, שכן סבורני כי כל הממצאים, שבאו לידי ביטוי בהליך זה, פורטו בתסקיר העו"ס ומצאו ביטויים בהתנהלות האב, מלמדים כי הוא אחראי באופן ישיר, או לכל הפחות באופן עקיף, לניתוק הקשר בין הקטינה לאימה, לאי חידושו ולאי קיום החלטות ביהמ"ש. סיכום: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובכל אשר מונח בפני (לרבות תסקירים, דיווחים מטעם המטפלות, דיווח מומחית ביהמ"ש, עמדת האפ' לדין) וכן בעיקרי הטיעון ולאחר שנשמעו סיכומי באי כוחם מצאתי לקבל עמדת האם כי הנתק בינה לבין הקטינה נגרם בעטיו של ניכור הורי מצדו של האב.

הדבר מקבל משנה תוקף לנוכח פסק דינו המנחה של ביהמ"ש המחוזי במסגרת עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (מאגרים משפטיים, 18.05.2021) שככלל, יש להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן ובשעה שסעד של "משמורת" לו עתר האב בתביעתו אינו מצוי לא בהוראות תקנה 15 (א) (3) לתקנות בית המשפט (סדרי דין), התשפ"א- 2020 ולא בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 אשר על כן, אני מורה כדלהלן: תביעת האב "למשמורת" הקטינה נדחית.