נראה כי הנתבע ביקש לגמול לתובע על עבודה מאומצת במתנות, בונוסים או גמול שעות נוספות כעולה מתלושי השכר[footnoteRef:69], אולם אין מדובר בגמול שהתבסס על חישוב כלשהוא[footnoteRef:70] או בהקף המשקף את שעות העבודה הרבות: [69: סעיף 14 יא לתצהיר הנתבע.
עם זאת, מצאנו לקחת בחשבון, כי בנסיבות הספציפיות של העסקת התובע, שוכנענו כי הצדדים הסכימו כי בתקופה השנויה במחלוקת לא יונפקו לתובע תלושי שכר וניכר כי הוא הרויח את שכרו בכפל, הן מרשויות המדינה, והן מהנתבע, מדובר איפוא בתביעה חסרת תום לב.
בנוגע לטענה לפיה שעות העבודה בתלושים לא שיקפו את עבודתו של התובע בפועל, אין מחלוקת כי בהעדר פקוח על שעות עבודתו של התובע כאמור לעיל, תלושי השכר לא שיקפו רישום מהימן לגבי שעות עבודתו, עובדה זו הקשתה על התובע לעמוד על זכויותיו במחלוקת לגבי שעות העבודה, ולפיכך מצאנו לפסוק לו פיצוי על יסוד סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר.
...
ואל לו לנתבע כתגובה לתביעה שהוגשה כנגדו, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז דמי ההשתתפות עצמית מן התובע, תשלומים אותם לא דרש בזמן אמת, ולא ניכה משכרו, לפיכך – טענת הקיזוז נדחית.
]
סוף דבר
אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפירוט שלהלן:
הפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל;
חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
פדיון בסך 17,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
למרות התוצאה אליה הגענו לפיה נפסקו לזכות התובע סכומים משמעותיים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשים לב כי בהתנהלות בין הצדדים, התובע נהנה מחופשיות שלא ניתנה לעובדים אחרים ואף זכה למתנות יקרי ערך ממעסיקו, ששוויון לא קוזזו מהסכומים שנפסקו לו.
ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.
