בקשת סניגורית ממונה לשכר טרחה לאחר זמן רב

בהמשך החלטתי הנ"ל מיום 22.5.015 ציינתי כהאי לישנא: "אני מצפה מנציגי המאשימות ומהסניגוריה לשתף פעולה ולסייע לי לעמוד ביעדים ובמועדי הדיונים שקבעתי לעיל. אכן, לוח הזמנים שקבעתי מאתגר הוא. אך סבורני שעם קצת מאמץ ושתוף פעולה, יוכלו ב"כ המאשימות והסנגור הצבורי שימונה לעמוד בלוח הזמנים המאתגר." דא עקא, לאכזבתי הרבה, הדברים מאז מתנהלים בעצלתיים, פרק זמן רב עבר עד שהסניגוריה מינתה ב"כ לנאשם וזמן רב מתבזבז בחיפוש חומרים.

היא הדגישה שהמדובר בתיק בהקף חריג בכל קנה מידה והסנגוריה הציבורית כבולה להנחיות לגבי אופן המינוי , אופן התשלום של שכר הטירחה של הסנגור ואופן צלום חומר חקירה .

שמעתי גם את הנאשם עצמו בסוגייה זו והוא ציין שלאחר החלטתי מחודש מאי לשחרר מייצוג את עורך דינו הפרטי הוא נעצר בגין הפרת תנאי מעצר בית והוא שמח שעו"ד חמצני ניכנס לתמונה ומייצג אותו.

אשר על כן, כאשר על כף המאזניים נמצאים האנטרס הצבורי להגיע אל קו הסיום בתיק זה ולאור הקפו של התיק וחוסר יכולתו של הנאשם לייצג את עצמו, והאנטרס הסניגוריה הציבורית לעמוד בסטאנדארטים הגבוהים שסימנה לעצמה ולהמנע מסיכון (הפותטי לטעמי) של תלונות או תביעות בגין רשלנות מקצועית בעתיד מצד שני, אני קובע כי הסניגוריה תמשיך לייצג את הנאשם על ידי הסנגור הממונה, עו"ד חמצני (ראו גם ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203), ובקשת שיחרור מייצוג נדחית.

...

בקשתו של ב"כ הנאשם הקודם נדונה בפני כב' השופטת שריזלי שקבעה בהחלטתה מיום 9.4.015 כי לא מצאה להיעתר לבקשתו.

דיון והכרעה ראשית אציין שבלב כבד החלטתי שלא לדחות שוב דיונים.

אני מבין את הסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלע ב"כ הנאשם, אך אני סבור שבאתי לקראתו כבר פעמים רבות עם דחיות דיונים, והגיע העת לומר "Enough is Enough", הן לאור ההחלטות הרבות שנתתי בעבר וצוינו לעיל, הן לאור העובדה שהנאשם עצור , הן לאור העובדה שהסניגור הקודם העביר את כל החומר שהיה בידו, הן לאור העובדה שממאי שנה זו אף אחד לא הגיע לצלם את ארגזי המוצגים שבבית המשפט עצמו {ליד לשכתי} והן לאור העובדה שדחיות נוספות ישבשו לגמרי את יומן בית המשפט [ בין היתר אציין שבתחילת שנת 2016 אני יוצא לשבתון ובחלק מהתקופה הוזמנתי ללמוד וללמד במכון להשתלמות שופטים באחת ממדינות אירופה ואינני רוצה לטוס לפני שנסיים הטיפול בתיק זה].

אשר על כן, כאשר על כף המאזניים נמצאים האינטרס הציבורי להגיע אל קו הסיום בתיק זה ולאור היקפו של התיק וחוסר יכולתו של הנאשם לייצג את עצמו, והאינטרס הסניגוריה הציבורית לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שסימנה לעצמה ולהימנע מסיכון (היפותטי לטעמי) של תלונות או תביעות בגין רשלנות מקצועית בעתיד מצד שני, אני קובע כי הסניגוריה תמשיך לייצג את הנאשם על ידי הסניגור הממונה, עו"ד חמצני (ראו גם ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203), ובקשת שחרור מייצוג נדחית.

ביום 28.1.16 הגישו הסניגורים הפרטיים בקשה לשיחרור מייצוג, בגדרה נטען כי הייצוג הוגבל מראש להליכי המעצר ולהליכים המקדמיים בלבד, אלא אם כן ייעשה עימם הסדר שכר טירחה מתאים להמשך הייצוג גם בשלב ההוכחות בתיק.

כב' השופט א' רובינשטיין אף סבר כי ראוי שבית המשפט ימנה "עורך דין כונן" במקרים בהם נאשם מסרב לשתף פעולה עם סנגור ממונה (ע"פ 7335/05 הסניגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 346, פס' ו(10) לפסק דינו (2005)).

לפיכך, מאחר שמונחות לפניי שתי בקשות – האחת, בקשת הסניגורים הפרטיים לשיחרורם מהייצוג; והשניה, בקשת הנאשם שימונה לו סנגור צבורי – יש לידון תחילה בבקשת השיחרור בהתאם לסעיפים 17(א) ו-18 לחוק סדר הדין הפלילי ורק לאחר מכן, בהתאם לתוצאות ההחלטה וככל שיהיה בכך צורך, לעבור לידון בבקשה למינוי סנגור לפי סעיף 15(א) לחוק.

אלא שבעניינינו, הודיע הסנגור הצבורי המחוזי כי מינוי סנגור צבורי לנאשם יצריך דחיה ארוכה של תחילת שמיעת ההוכחות עד תחילת שנת המשפט הבאה ואף מעבר לכך: "אפילו אחרי החגים כי מדובר בחומר חקירה רב" (פרוטוקול מיום 2.5.16, עמ' 94).

לדידי, אין זה הוגן – ומאז שהוקמה (בשנת 1995) הסניגוריה הציבורית, אף אין זה חוקי – לכפות על הסניגורים הפרטיים ייצוג חינם של הנאשם ללא מיגבלת זמן, במיוחד במשפט הצפוי להימשך זמן ניכר, ועל אחת כמה וכמה מקום בו בקשת השיחרור בשל אי-התשלום הוגשה טרם שהחלה שמיעת ההוכחות.

...

לאור כל האינטרסים הללו, ראוי להדריך עצמנו במקרה הנוכחי בהתאם לדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 900/09 מיימון נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צבי גורפינקל), פס' 13 לפסק הדין (11.2.09): "נאשם רשאי להחליף ייצוג במשפט כדי לקדם את הגנתו על-פי ראות עיניו, אולם משעה שנפתח המשפט, עליו ליטול אחריות כי מהלך זה לא יגרור אחריו פגיעה בהליך הדיוני. מקום שצפויה פגיעה כזו עקב חילופי הייצוג, זוהי סמכותו וחובתו של בית המשפט הדן להתנות את אישורו לחילופין כאלה בכך שניהול המשפט לא יופרע". הנה כי כן, בנסיבות המקרה ולאור תקופת ההתארגנות והלימוד הממושכת הנדרשת לסניגוריה הציבורית, ניתן היה לסבור כי אין להיעתר לבקשת השחרור של הסניגורים הפרטיים, וזאת מכוח שיקול הדעת המוענק לבית המשפט בסעיפים 17(א) ו-18 לחוק סדר הדין הפלילי (בג"ץ 4974/92, לעיל, שם; בג"ץ 900/09, לעיל, שם; על"ע 4743/02 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, פס' 30 לפסק דינו של כב' השופט י' עדיאל (7.7.05); תפ"ח (י-ם) 856/05 מדינת ישראל נ' גבאי, פ"ד תשסד(2) 49, פס' 16-15 להחלטת כב' השופט מ' רביד (2006); תפ"ח (י-ם) 44503-08-15 מדינת ישראל נ' שליסל (29.10.15); תפ"ח (ת"א) 233/94 מדינת ישראל נ' משולם, פס' 7 להחלטת כב' השופט א' סטרשנוב (17.10.94)).

אך ברור הוא, כי לאור תכליות החוק ובשל העובדה שמימון ייצוג על ידי סניגור ציבורי מוטל על חשבון הקופה הציבורית, אין לאפשר ברגיל מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית במקביל לייצוג על ידי סניגור ששכר לעצמו הנאשם.

עם זאת, נוכח השתלשלות האירועים יוצאת הדופן במקרה דנא, ובשל מכלול האינטרסים עליהם עמדתי לעיל, אין מנוס מלהורות בענייננו על שיתוף פעולה מקביל לתקופה קצרה.

מטעמים אלה, אני מורה על שחרורם של הסניגורים הפרטיים מייצוג הנאשם; וממנה את הסניגוריה הציבורית לייצג את הנאשם.

למעשה, הסניגור מבקש לצמצם את חלקו ואת מעורבותו של נאשם 1 יחסית לתאור שעולה מכתב האישום, וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות ונאשם 1 הודה בעובדות כתב האישום.

לצד זאת אציין כי ניתן היה לסיים את התיק כבר בשנת 2014 (הכרעת הדין בעיניינו ניתנה ביום 4.9.14), אך הנאשם ביקש לצרף תיק נוסף, דבר שלקח זמן רב (הכרעת הדין בתיק המצורף ניתנה רק ביום 2.7.15).

הנאשם הוסיף וטען כי לאחרונה בית המשפט פסק לו קנס העומד על 75,000 ₪ במסגרת תביעה אזרחית מטעם חברת התרופות ושכר טירחת עו"ד בסכום של 7,500 ₪.

נאשם 6 מאסר בן 6 חודשים, אשר יינשא בעבודות שרות, בעמותת "עזר מציון" בירושלים, 5 ימים בשבוע, במשך 8.5 שעות ביום, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 6.7.16.

...

לאור כל המתואר אני סבורה כי במקרה הזה מתחם עונש הקנס ההולם ינוע בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪ לכל אֵרוע שבו הורשע, אך לאור כל המתואר לעיל ובהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, יש להטיל עליו קנס כולל של 18,000 ₪.

לאור זאת אני סבורה כי במקרה הזה מתחם עונש הקנס ההולם ינוע בין 8,000 ₪ ל-40,000 ₪ לכל אֵרוע שבו הורשע, אך לאור כל המתואר לעיל ובהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, יש להטיל עליו קנס כולל של 12,000 ₪.

בנסיבות העניין, החלטתי לחפוף חלק מעונש המאסר בתיק העיקרי למאסר בתיק המצורף, באופן שבסך הכל יישא הנאשם עונש מאסר כולל של 24 חודשים.

לפי לדבריו, במהלך השנים בהן נוהל ההליך סבל הנאשם סבל רב, שילם 650,000 ₪ תמורת ייצוגו המשפטי, ותפקודו המקצועי נפגע באופן ממשי והוביל להפסד כספי ניכר.

עוד הדגיש כי הגם שהנאשם הודה שביצע מספר מעשים, המדובר בעיסקה אחת לגביה קיבל שכר טירחה ועיסקאות משנה על פני פרק זמן ארוך, לגביהן לא גבה דבר, ומעשים שנעשו על ידו בהיסח דעת והוא לא טיפל באופן רציף בעיסקה.

שקלתי את העובדה שבסופו של יום, במסגרת כתב האישום המתוקן, שונה סעיף העבירות בהן הואשם הנאשם לעבירות לפי סעיף 217 לפקודה (בהן הורשע), הוא זוכה מבצוע עבירה של סיוע לסונינו ואף זוכה מיפרט האישום השלישי עוד בסיום פרשת התביעה, ונתתי דעתי לטענות הסניגור לאכיפה בררנית משבקשת הנאשם לכופר עוד בתחילת ההליך סורבה, בפרט נוכח אישור הכופר בעיניינם של אריאל, סונינו, תמר ומרים.

במקרה זה, בשים לב למידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשי הנאשם ולאחר בחינת הענישה הנוהגת שלעיל, אך תוך מתן משקל ממשי גם לעונשים שנגזרו בגדרי הפרשה וכן לעובדה שלגביי חלק מהמעורבים אושר כופר חלף כתב אישום, בעוד שבקשת הנאשם לכופר סורבה – מצאתי כי נכון לקבוע מיתחם הענישה מתון ביחס לעונש המאסר, בין 4 ועד 10 חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

...

הגם שנסיבות אישיות נדחות מפני האינטרס הציבורי וחשיבות ההרתעה ובכללה הרתעת הרבים בסוג זה של עבירות (רע"פ 4684/12 גחלי נ' מדינת ישראל (14.6.2012), רע"פ 74/13 חלידו נ' מדינת ישראל (17.3.2013), רע"פ 4323/14 מולדובן נ' מדינת ישראל (26.6.2014)) - בסופו של יום הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, ובעת קביעת העונש יש לתת את הדעת גם לנתונים אלה.

אמנם העונש שבתחתית טווח הענישה המוסכם נמצא מעט מעל תחתית מתחם הענישה שנקבע, שהוא להשקפתי העונש המדויק יותר בעניינו של הנאשם, אך בשים לב לכך שטווח הענישה בהסדר הטיעון נמצא בגדרי מתחם הענישה ותחתיתו בסמוך לתחתית המתחם, מסקנתי היא שההסדר הדיוני בין הצדדים ביחס לעונש המאסר הוא מאוזן, ובוודאי אינו כזה המצדיק חריגה ממנו.

אשר על כן, תוך אימוץ הסדר הטיעון בין הצדדים אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות במרכז למורשת מודיעין, שד' יריב אהרון, רמת השרון.

במהלך התקופה הנדונה, במסגרת עבודתם, ייסדו הנאשמים 1 ו-3 קשר מושחת אשר התבטא בכך שהנאשם 1 טיפל כפקח באופן שיטתי, לאורך זמן ובמספר הזדמנויות רב בלקוחותיו של הנאשם 3, העביר לו מידע ונקט פעולות אשר שרתו אינטרסים עיסקיים שלו וסייעו לו להגדיל את קהל לקוחותיו ולשמר אותם, כפי שיפורט להלן.

בכך פעל בין השאר, כמעין "קבלן ראשי" וכי בפועלו זה העביר טפול משפטי וייצוג בבית המשפט לעניינים מקומיים, לידי עורך דין שפעל בעיניין כ"קבלן משנה", עבור שכר טירחה שגבה אותו עורך דין ישירות מהנאשם, תחת חשבוניות שהוצאו על שמות הלקוחות השונים.

בעיניין המגעים עם בא-כוח הנאשם טענה באת-כוח המאשימה, כי הודיעה לבא-כוח הנאשם על הסדר הטיעון שהתגבש לאחרונה בעיניין הנאשם 2, אך עם הנאשם הנידון, "מו"מ קונקריטי התחיל בימים האחרונים". בא-כוח הנאשם ביקש להפגש עם פרקליט המחוז, אך הובהר לו כי עליו להפגש תחילה עם הפרקליטה המטפלת בתיק ועם הממונה.

ההחלטה השלישית: "בשלב זה, מתחילה ישיבת ההוכחות ומכאן ואילך הדיון יתנהל בהקלטה". בא-כוח הנאשם שוב מנע את תחילת הדיון ואמר את הדברים הבאים: "אחרי שבית המשפט דחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון, ודחה את הבקשה לפטור את הנאשם מנוכחות בדיון היום לאור הבדיקה הדחופה לגביה הוצגו גם לפני בית המשפט באמצעות הטלפון..." בתגובה לכך נכתב מפי בית המשפט: " עד רגע זה לא הוצג לי כל מיסמך בעיניין טפול רפואי כלשהוא, לא בנייר ולא בטלפון. ומכל מקום, טלפון אינה דרך להצגת מסמכים". בתגובה הוסיף בא-כוח הנאשם והאריך בדבריו וחזר וטען, כי לא התאפשר לו להגיב לדברי באת-כוח המאשימה בעיניין שני המסמכים שהוצגו לה וכי ביקש להתייעץ עם הסנגוריה בעיניין המשך הייצוג בדיון והוסיף והלין כי לבאת-כוח המאשימה התאפשר לצאת למלא מים בבקבוק.

...

הבקשה נדחית.

לנוכח כל האמור, נקבע בזה כלהלן.

בקשת הפסלות נדחית.