מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת סניגור למינוי פסיכיאטר מטעם ההגנה

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כבר באותו דיון הבהיר עו"ד אבו לבן כי הסניגוריה הציבורית סבורה שראוי לידון בסוגיית השיחרור מהייצוג, אך בשל העובדה שנכון לאותה עת לא הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, הובהר כי הסניגוריה הציבורית תוסיף לייצג את הנאשם גם נגד רצונו.
בדיון מיום 4.11.20, אשר התאפיין בהתפרצויות ובצעקות מצד הנאשם, בסופו של יום נוכח העדר שתוף הפעולה של הנאשם עם כל עורכי הדין שמונו לו מטעם הסניגוריה הציבורית, לרבות האחרון, ומשנחה דעתי כי הסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לנסות ולייצג את הנאשם על דרך מינוי סניגורים שונים, נעתרתי לבקשת הסניגוריה הציבורית והוריתי על שיחרורה ועל שיחרור עו"ד חיימוביץ מהייצוג.
מטעם ההגנה התייצב לעדות עד אחד (השוטר מנשה תייהו) אשר למעשה לא נישאל דבר על הארוע והוברר כי הוזמן בשל רצונו של הנאשם להודות לו על דברים שאינם קשורים לתיק דנן.
...
לאור האמור, סבורני כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם איים על אמיל מישייב כמפורט בסעיף 1 לפרק העובדות שבכתב האישום.
גם אם אקבל את טענת הנאשם כי לא התכוון לדרוש את אותם פריטי סחורה באיום, סבורני כי עדיין מתגבשות יסודות העבירה של דרישת נכס באיומים, שהרי איום יכול להיות גם בהתנהגות ולא רק במלל.
מקום בו ניתן להתרשם היטב מהסרטונים כי במועד הרלוונטי, הנאשם נראה כצועק, הצביע עם הסכין, נופף בסכין והחזיק בסכין בידו, מקום בו זמן קצר קודם לכן, הנאשם באותו הלוך רוח, ניפץ בבעיטה את דלת הזכוכית של החלון, הרי שגם אם נקבל את גרסת הנאשם כי לא איים באופן מילולי על מטביי, המדובר בהתנהגות מאיימת של ממש, התנהגות אשר בפני עצמה מטילה אימה, והתנהגות שבפני עצמה יכולה לבסס את רכיב האיומים, מקום בו ניכר שהיה בה בכדי להטיל אימה על מטביי, עד כדי היענות לכדי דרישותיו של הנאשם, מתוך אותו חשש שנוצר בו. גם לו הייתי מקבל את טענת הנאשם כי דרש את אותם פרטי רכוש על רקע חוב שמטביי חב לו, אין בכך בכדי להעלות או להוריד, שכן, מעבר לעובדה שאין המדובר ברכוש פרטי של מטביי אלא של החנות, נפסק לא אחת כי גם חובות יש לגבות כדין וכחוק וכי איום (בין אם במלל ובין אם בהתנהגות) כאמצעי לגביית חובות מהווה עבירה כך בע"פ 624/81 יחזקאל וינטראוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4)376 (פורסם במאגרים), ציין בית המשפט העליון : "אולם בשום מקרה, אפילו לגביית חוב קיים, אסור להשתמש באיום (בין בכתב ובין בדיבור בפה) לפגוע (בין היתר) ברכושו או בפרנסתו של אדם..."; ובע"פ 324/73 שמשון דנוך נגד מדינת ישראל, פ"ד כח(2), 706, (פורסם במאגרים) נאמר כי: "אף אם המאיים זכאי לקבל מה שביקש, הדרך לאכיפת זכותו, דרך האיומים, היא הפוסלת את המעשה ועושה אותו לעבירה". מן המקובץ עולה כי גם בהינתן הקושי לבסס ממצא על עדותו של מטביי, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ועל כן אני מרשיעו בעבירות האלה.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2022 בעניינים מקומיים תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי בקשה להפסקת הליכים לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 שהועלתה מטעם ההגנה ובעקבות קבלת חוות דעתה של ועדת האיבחון לפי סעיף 19ב לחוק הסעד (טפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969.
דא-עקא, בחלוף יומיים הגיש ב"כ המאשימה פסיקה וכן בקשה לבדיקתו של הנאשם על ידי הפסיכיאטר המחוזי; בקשה אשר הועברה לתגובת ההגנה ונדחתה על ידי ביום 25.11.21 מן הטעם שמעניין בקשי דורון עולה כי אין מניעה לפעול מכוח המסלול הקבוע בחוק הסעד וכן משום שמצאתי כי היה די בחומר שהיה מונח בפני בית המשפט.
דיון והכרעה סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "חסד"פ") שכותרתו "נאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין" קובע – "קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, או לפי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסנגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו". סעיף 19ב(1) לחוק הסעד קובע - "הועמד אדם לדין פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו שלו, אחת מאלה:
באשר לתנאי הראשון - העידר מסוגלות לעמוד לדין - כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"פ 392/67 אבו צעלוק נ' היועמ"ש (1968) כי - "בית-המשפט לא ידון אדם אלא אם הוא מסוגל לעמוד בדין, להבין את מהות ההליכים, ומסוגל למנות לעצמו סנגור, כדי להיתגונן בעזרתו במשפט" (ע' 427).
...
כידוע, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלה אם נאשם הוא בעל "ליקוי שכלי התפתחותי" או סובל מ"ליקוי בכושרו השכלי" והוא רשאי להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגיעה ועדת האבחון.
אני סבורה, כי נכון להיום אין באפשרות הנאשם לעקוב אחרי ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וכי בהעדר יכולת מצידו לסייע לעורך-דינו ולתקשר איתו יש כדי להצדיק את הפסקת ההליכים כנגדו וזאת כדי למנוע פגיעה בזכותו להליך הוגן.
לאור האמור ומשכך הוא מצב הדברים, אני מורה על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם 1 בהתאם לסעיף 170 לחסד"פ. ועדת האבחון מתבקשת להודיע לסניגוריה הציבורית ולתביעה (השירות המשפטי של עיריית תל אביב, המחלקה הפלילית) על מועד הבאת הנאשם בפני ועדת האבחון, ככל שיובא בפניה.

בהליך תאונת דרכים ללא נפגעי גוף (נ"ב) שהוגש בשנת 2020 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

להלן השתלשלות התיק: התביעה הודיעה כי עמדתה העונשית למאסר ועל פי בקשת הנאשם מונתה עו"ד מיכל קפלן מטעם הסנגוריה הציבורית לייצגו.
ב"כ הנאשם מבקשת מבית המשפט לקבל את מסקנות חו"ד הפסיכיאטר מטעם ההגנה שהנאשם סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה ואינו כשיר לדין, סבל בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו מתסמינים פעילים של מחלתו ולא הבין את טיב ותוצאות מעשיו.
הפסיכיאטר מטעם ההגנה ציין כי לא ניתן היה לקבל מן הנאשם היתייחסות קוהרנטית למעשים המיוחסים לו בכתב האישום בשל מצבו וקובע: "סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה. עת בדיקתו נמצא חוסר תובנה מוחלט למצבו, עם תסמינים פסיכוטיים פעילים ובוחן מציאות ושיפוט לקויים. אי לכך, הנ"ל סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה, כיום קיימים תסמינים פעילים של מחלתו ועל כן אינו מסוגל לעקוב אחרי הליכי המשפט המתנהל נגדו ולהיוועץ עם סניגורו. לכן כעת אינו מסוגל לעמוד לדין. לציין כי נשללה כעת מסוכנות מיידית לעצמו ו/או לזולתו ואי לכך יש להורות על צו לטפול מרפאתי כפוי". (חוות דעת דיון וסיכום עמוד 5 ו- 6).
...
וכן: " לא קבעתי בהחלטתי מיום 23.9.19 כי מסקנת המומחים מטעם הפסיכיאטר המחוזי בסיבוב הקודם, ד"ר ברש ד"ר ארגו וד"ר וייסברוד אינה נכונה, אלא הגעתי לכלל מסקנה כי נתגלעו פגמים רבים בחוות דעת המומחים מטעם הפסיכיאטר המחוזי שניתנו לאחר הפסקת ההליכים, בין היתר, שכן הם התבססו על עובדות שגויות ועל גורמים חיצוניים כגון ראיות, סרטונים, מסמכים ומעקבים אחר המשיבה, שהונחו לפני ד"ר ברש וד"ר ארגו והשפיעו על גיבוש דעתם, עוד טרם עריכתם את חוות הדעת..." ובנוסף לכך: " זאת ועוד, בניגוד לסיבוב הקודם, העובדות עליהן נשענה חוות הדעת לא נאספו על ידי המשטרה או חוקרים פרטיים, אלא נלמדו מבדיקה קלינית מפיה של המשיבה. מסיבה זו לא הותרה בזו הפעם חקירת עדים מעבר למי שערכו את חוות הדעת, בניגוד לפעם הקודמת בה היה מדובר בחקירה משטרתית עליה התבססה הבקשה לחידוש ההליך וחוות דעתם של ד"ר ארגו וד"ר ברש. על כן ניתנה לב"כ המשיבה ההזדמנות לחקור את העדים. משכך, מדובר בהתרשמות ישירה של הפסיכיאטרים עצמם, שלמדו מפי המשיבה על הדברים שמסרה להם ובנוסף התמודדו עם כל החומרים שהוגשו בסיבובים הקודמים. מאחר שהשאלה שעמדה לפתחי היא שאלה שבמומחיות ולא שאלה עובדתיות, לא הותר להביא עדים בשאלות העובדתיות שעלו מגרסת המשיבה לפני המומחים. מומחי בית המשפט הם אובייקטיביים, פעלו כזרועו הארוכה של בית המשפט לאחר שמונו על ידו, עשו מלאכתם נאמנה, והיו בדעה אחת. על כן, לא מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים בחוות דעתם כאשר הגיעו למסקנתם לאחר התרשמות מעמיקה מהתנהגות המשיבה." באשר לחוות הדעת הפסיכיאטרית מתאריך 7.2.18 בתיק פלילי ובו נמצא הנאשם לא כשיר לדין מהותי ודיוני, מסר הפסיכיאטר המחוזי בחקירתו : "בחוות הדעת הזאת לא מופיעים שום פרטים על איזה עבירה מדובר. זאת היתה חוות דעת אמבולטורית בדיוק כמו שלי, כמובן שאני לא יכול להתייחס למצבו בבדיקה באותו יום ואני לא חושב שזה רלוונטי". (ע' 8, ש' 14-16).
לאחר שבחנתי את חוות הדעת, שמעתי את חקירות הפסיכיאטרים, ועיינתי בסיכומי באי כוח הצדדים , הנני קובעת כי מסקנות הפסיכיאטר המחוזי מבוססות דיין ומצאתי להעדיף אותה על פני חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם ההגנה.
המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 3.5.16 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה, בה נטען, כי המבקש סובל ממחלת נפש וכי בעת ביצוע העבירה לא היה אחראי על מעשיו.
על פי הנטען, לא דבק רבב בהתנהלות המשיבה, אשר הסתמכה על חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי, שהוא מומחה שמינה בית המשפט ולא עד תביעה.
" המבקש, שהיה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, אינו מבקש לפסוק לזכותו הוצאות משפט ואין גם חולק בין הצדדים, כי במקרה דנן היה יסוד להאשמה.
...
עם זאת, במסגרת האפשרות לפסוק פיצוי בשל התקיימותן של נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי אין הכרח לבחון את שאלת סבירות התנהלותה של התביעה, כפי שנקבע בע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' סבאח (פ"ד מד(1) 653): "טוענת המדינה בהודעת הערעור ובטיעון לפנינו, כי כאשר היה קיים יסוד להאשמה, אזי- בהעדר קיומם של זדון או רשלנות מצד המאשימה- אין מקום להטיל עליה תשלום פיצוי לנאשם המזוכה. טענה גורפת זו אינה מקובלת עלי. בהחלט תיתכנה נסיבות, בהן קיימות נגד נאשם הוכחות לכאורה במידה מספקת, והיה אפוא 'יסוד להאשמה' ומשתכנע בית המשפט כי החקירה נוהלה בתום-לב וביעילות סבירה, והתביעה הוגשה ללא שמץ של זדון- ולמרות כל אלה יגיע בית המשפט למסקנה, כי הצדק מחייב את פיצוי הנאשם." סעיף 80 לחוק העונשין הוא מסגרת דיונית המאפשרת הכרעה מהירה בזכאות לפיצוי כספיח להליך הפלילי, על בסיס ההתרחשויות שאירעו בהליך זה, כפי שנקבע, בין היתר, בע"פ 11024/02 ראלב מנצור נ' מדינת ישראל : "סכומי הפיצוי והשיפוי על פי סעיף 80, אף הם מוגבלים לסכום מירבי הקבוע בתקנות 8 ו- 9 לתקנות הפיצויים, וכל ההליך כולו מתאפיין כמתכונת דיונית מקוצרת, הנלווית כספיח טפל להליך הפלילי העיקרי וככזה, הוא ניזון מחומר הראיות שהובא בהליך הפלילי העיקרי ... בשל מאפיינים אלה, קבעה ההלכה הפסוקה כי הזכאות לפיצוי ולשיפוי על פי סעיף 80 לחוק העונשין אינה מוציאה את העילות הנזיקיות, ככל שהן עומדות לנאשם בנסיבות העניין, ולגביהן יוכל הנאשם לקיים בירור שלם ומקיף - בתובענה אזרחית - באשר לפרטי הפרטים של העובדות המקימות את העילה וכן באשר למלוא סכומי הפיצוי המגיעים לו בגין נזקיו ... אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות כי במקרים ראויים יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות גם בהליך על פי סעיף 80 לחוק העונשין, אך אין זה הכלל, והעיקרון הנוהג בעניין זה נקבע בעניין דבש, שם ציין השופט חשין כי: 'ראוי שבית המשפט יגדור את בעלי הדין - על דרך העיקרון- בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, בין בהליכי המשפט, בין בהליכי הטרום משפט וזאת על מנת שלא יהפוך טפל לעיקר'" לטענת המשיבה, המסגרת הדיונית של סעיף 80 אינה עולה בקנה אחד עם הברור העובדתי הנדרש במקרה דנן, התובע, לשיטתה, גם מתן זכות לפסיכיאטר המחוזי לשטוח ראיותיו, וכי מדובר בטענות מעולם הנזיקין, שיש לבררן במסגרת תביעה אזרחית.
אין בידי לקבל טענה זו. הגם שבסופו של יום ניתנה הכרעת דין על בסיס הסכמת הצדדים, ללא שנקבעו בה ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות, לבד מן הקביעה כי המבקש ביצע עבירה של תקיפת שוטר, מתוך חקירתה הנגדית של ד"ר יורש בבית המשפט והראיות האחרות שהוגשו עלה, כי בבסיס חוות דעתה היו מספר שגיאות עובדתיות שעיקרן, כפי שיפורט להלן, השמטת נתונים עובדתיים חשובים מתוך חוות הדעת.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

משהוגשו סיכומי הצדדים ביחס לחקירתו של הפסיכיאטר המחוזי, ניתנה ביום 16.4.2023 החלטת בית המשפט המחוזי (השופטים י' לוי, אב"ד, י' טופף ומ' בן ארי) המורה על מינוי פאנל בן שלושה מומחים שיגיש חוות דעת עדכנית לעניין כשירותו הדיונית של המשיב.
ביום 15.5.2023 הוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם פאנל המומחים הממונה, ממנה עלה כי אצל המשיב אובחנו תסמינים של מחלה נפשית הפוגעת ביכולתו להבדיל בין טוב ורע, וכי לא נימצאו כל סימנים אורגאניים אשר יכולים להשפיע על יכולתו לשתף פעולה עם עורכות דינו, לעקוב אחרי תהליכי משפטו ולזהות את הדמויות המייצגות אותו בבית המשפט.
בתגובה, הודיע סנגורו של המשיב כי במועד הדיון הקבוע ליום 16.7.2023, או במועד סמוך אליו, יודיע האם בכוונת ההגנה לבקש לחקור את פאנל המומחים הממונה.
...
בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) נעתר לבקשה וקבע כי המשיב ייעצר עד למתן החלטה אחרת.
בית המשפט המחוזי (השופט י' לוי) נעתר לבקשה והורה לפסיכיאטר המחוזי להתייצב לדיון הקבוע ליום 19.2.2023.
הנני מורה בזאת על להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.8.2023 או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, לפי המוקדם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו