בקשת סילוק תביעה על הסף מחמת חתימה על כתבי ויתור והיעדר עילה

טענות הנתבעות בבקשה לסילוק על הסף התובע חתם על כתבי וויתור וסלוק שבמסגרתם הצהיר כי אין לו ולא תהינה לו עוד כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות כלפי הנתבעות בכל נושא הקשור לשכר טירחה בתפ"ח 22660-08-17 מכל מין וסוג שהוא הקשור במישרין או בעקיפין לנשוא וויתור זה. התובע חתם על שטרי הסילוק מרצון חופשי ותוך הבנת תוכנם של שטרי הסילוק, כאשר הם נחתמו בנוכחות עורך דין אייל מור יוסף מטעמו, אשר בהתאם לאמור בשטרי הויתור, אף הסביר לתובע את תוכנם ואת משמעות חתימתו עליהם.

דיון והכרעה בהחלטה זו עלי להכריע בשאלה האם יש לסלק את התביעה על הסף עקב חתימתו של התובע על כתבי סילוק וויתור וביחס לנתבעת 2 גם עקב העידר יריבות.

"ההוראות הקוגנטיות המגינות על הצד החלש מושתתות, כאמור, על העידר השויון בין הצדדים. מטעם זה אין, בדרך כלל, מניעה לוותר עליהן לאחר מעשה או להתפשר לגביהן בנסיבות בהן הוסר אי השויון. כך, בעוד שויתור מראש על זכויות סוציאליות שנעשה על ידי עובד... אין לו תוקף, הרי אין מניעה שלאחר מעשה, היינו לאחר שהצטברו זכויות אלה ולאחר שפרץ סיכסוך בין הצדדים תושג פשרה לגביהן... גישה דומה ניתן לנקוט לגבי זכויות המעוגנות בהוראות כופות (קוגנטיות) בחוקים הצרכניים". ברע"א 2050/09 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' עאדל עאמר נקבע: "מבלי לטעת מסמרות, נראה בעיני כי הפרה חמורה ויסודית של הוראות חוק קוגנטיות, עלולה בנסיבות מסוימות להשפיע אף על תוקפם של הסכמי פשרה שבאו לאחריה. אמנם אין הדברים פשוטים: משנתפשרו הצדדים וניתן לכך תוקף שפוטי, לכאורה ביטול (או ביטול חלקי) הוא צעד חריף. אך במהות עסקינן בנסיבות בהן הופרו על ידי המבקשת הוראות חוק קוגנטיות, שנועדו להגן על צרכן - שנתקיימה לגביו גם עילת ביטול לפי דיני החוזים" בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שניה 2009) בעמ' 599 נאמר: "מהן אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות את פתיחת הסכם הפשרה לתביעה מחודשת של אחד הצדדים? ניתן לעמוד בהקשר זה על כמה עילות עיקריות העשויות לשמש בסיס לתקיפת הפשרה: העדר גמירת דעת להיתקשר בחוזה הפשרה; פגמים ברצון (טעות, הטעה, כפייה ועושק); תרמית; הפרת חובת הגילוי או חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם הפשרה; וכן היתקשרות בהסכם הפשרה תוך כדי הפרת דין קוגניטי". בת"א (ת"א) 19137/01 שינקביץ ערן נ' כלל בע"מ חברה לביטוח (פס"ד שינקביץ) נקבע : "לטעמי, הפרישי הצמדה וריבית שהם מנגנון לשמירת ערך הכסף בלבד, ונובעים מן החיוב המקורי, אינם מצריכים היתייחסות נפרדת. את הביטוי וויתור מוחלט, יש לפרש כחל על עצם החיוב, אך לא על הפרישי הצמדה וריבית, שנועדו אך ורק על שמירת ערך הכסף. לפיכך, אני דוחה את הטענה כי כתב הווויתור, משתיק את התובעים, בעיניין חלקו של מר יצחק ספקטור." מן הכלל אל הפרט התובע שהנו אדם משכיל, רופא בהשכלתו ובמקצועו, חתם על כתבי וויתור וסלוק כנגד קבלת מלוא תגמולי הביטוח, ובהם נכתב במפורש כי הוא מבין את תוכנם ומשמעותם ואת ההשלכות של התחייבויותיו והצהרותיו בהם, כאשר מסמכים אלו נחתמו בפני עו"ד מטעם התובע שאישר כי הסביר לתובע את תוכנו של המסמך ואת המשמעויות של החתימה על כתב הויתור, אציין כי אין לקבל את הטענה כי התובע לא היה מיוצג מול חברת הביטוח וכי עו"ד נשכר רק לצורך אימות החתימה וזאת לאור נוסח כתב הויתור שלפיו עורך הדין הסביר לתובעת את תוכן המסמך ואת משמעות החתימה.

...

עוד יצוין כי רכיבי התביעה שמעבר לסכום הריבית וההצמדה הינם מופרזים בלתי מידתיים ודינם להימחק מהתביעה גם מטעם זה. מאחר והנתבעת לא הכחישה את סכום הפרשי ההצמדה והריבית (למעט בהכחשה סתמית) ומאחר ואין מקום וטעם לקיים דיון בשאלה זו בלבד, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 4,059 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

אני מורה על דחיית יתר רכיבי התביעה עקב חתימת התובע על כתב הוויתור ועקב היות הסכומים הנתבעים מופרזים ומהווים שימוש לרעה בהליכי משפט.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, הסכום שפסקתי לזכות התובע יקוזז מסכום ההוצאות.

עוד טענה הנתבעת כי התובעים חתמו על כתב ויתור בתוספת השנייה להסכם המייסדים של החברה שנחתמה במהלך ינואר 2018 (צורף כחלק מנספח 3 לכתב התביעה).

דחיית התביעה על הסף: באשר לכתב הויתור הנמצא בסעיף 2 להסכם בעלי המניות שנחתם בשנת 2018 פרשנותה של הנתבעת לפיו כתב הויתור מהוה ויתור גורף על כל הזכויות הנה "מופרכת בעליל; הצדדים לא התכוונו לכך ובשעת החתימה כלל לא העלו פרשנות כזו על דעתם" (סעיף 20 לתגובת התובעים לדחייה על הסף).

בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 ותקנות 41-43 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, צוטט ברעא 3905/21 רן שטרקמן נ' אלביט הדמיה בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 15.6.21): "5....קבלת בקשה לסילוק תביעה על הסף הוא סעד קצוני שמוביל לדחיית או מחיקת התביעה מבלי לבררה לגופו של עניין. משכך, הלכה היא כי השמוש בסעד זה שמור למצבים יוצאי דופן שבהם ניכר כי אין ולו סיכוי קלוש שבירור התביעה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש על ידו בהתבסס על העובדות הנטענות..." בע"א 1612/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ ואח' נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.4.10 ) נאמר לגבי סוגיה זו כך: "מכאן שמחיקת תובענה על הסף מחמת העידר עילת תביעה תעשה במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. כאשר אנו בוחנים בקשה לסילוק תביעה על הסף עלינו "לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת" (פרשת צוקית הכרמל ( ע"א 5634/05 צוקית הכרמל בע"מ נא צח חברה לקבלנות – מ.א.) [פורסם בנבו]).

" בהתאם להלכה הפסוקה ייעתר ביהמ"ש לבקשה לסילוק על הסף, מקום בו מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין המצב החוקי מצדיק זאת (ראו גם ע"א 163/84 מ"י נ' חברת העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י ל"ח(4), 1, 8).

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף ממספר טעמים, כפי שיפורט להלן.

לאחר עיון בבקשה לדחייה על הסף בתגובה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות הבקשה לדחייה על הסף, אך לעכב את ההליכים עקב תניית בוררות החלה על הצדדים.

PS ייעוץ וקידום בתחום הכלכלי והפיננסי" סעיף 16 לכתב התביעה מצטט סעיף זה, ובגין שירותים אלו שנתנו התובעים ביחד ולחוד, לטענתם, לנתבעת הוגשה תביעה זו. בהתאם לפרק א' לכתב התביעה יש להתייחס לתובע 1 והתובעת 2 ביחד ולחוד, דהיינו לראותם לצורך התביעה כיחידה אחת, ומכאן שהן ההחלטה בהמרצת הפתיחה להעברת ההתדיינות להליך הבוררות והן הסכם המייסדים חלים גם על התובע 1, אשר כאמור מחזיק ב100% ממניותיה של התובעת 2, שנכנסה בנעליה של PS. סוף דבר: לפיכך , הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית.

לאור האמור לעיל אני מורה על עיכוב הליכים בתיק זה והעברתו לבוררות בהתאם להסכם המייסדים.

בפנינו בקשה לסילוק התביעה דנן על הסף מטעמים של מעשה בי דין והתישנות.

הוועדה הפריטטית קבעה על יסוד הראיות שהובאו בפניה כי אין מקום לקבוע כי עבודתם המלאה של חמשת העובדים, בהם התובע, היתה בשטחים ועם זאת הציעה מנגנון של פשרה לפיו תשולם לעובדים תוספת שטחים על בסיס יומי (בגין 10 ימים בחודש, באופן שאינו מקים זכאות ל"מענק שטחים") וזאת בכפוף לחתימה של העובדים על כתב ויתור אשר נוסחו צורף להחלטת הוועדה הפריטטית.

לנוכח האמור, עילת התביעה דנן אשר הוגשה בשנת 2021 נגועה בשיהוי ניכר ובהתיישנות ודינה להיות מסולקת על הסף.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, (19 דצמבר 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לאור כל האמור לעיל ומשאין בפנינו כל תיעוד רשמי מהימן ומספק לביצוע עבודה קבועה בשטחים בתקופה הרלוונטית, אנו מאמצים את מסקנות הועדה הפריטטית וקובעים, כי התובע היה זכאי לקבלת תוספת שטחים בשיעור של 10 ימים מדי חודש ובסך כולל של 9,095 ₪.

הכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם אנו סבורים כי עילת התביעה נשוא ההליך דנן (החלטת הצבא שלא להכיר לתובע בתקופת שירות בשטחים עובר לשנת 1988) נודעה לתובע כבר במהלך שנות ה 90 של המאה הקודמת (בעת ששמו לא נכלל ברשימת עובדי ברקן שהוכרה להם תקופת שירות קודמת בשטחים).

לנוכח האמור לעיל, ולאחר שהתובע לא עתר במסגרת ההליך הקודם לפיצול סעדים, אנו סבורים כי הכרעת בית הדין לפיה עבודתו של התובע בשטחים בין השנים 1980-1988, עובר להצבתו ביחידת הבינוי באיו"ש (ברקן) היתה לסירוגין ולא הקימה זכאות לתוספת שטחים ו/או למענק שטחים - סותמת את הגולל גם על הטענות ככל שהן נוגעות גם לתקופה קודמת לשנת 1980.

משנדחתה התביעה התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

סילוק על הסף נוכח חתימת התובעים על כתבי ויתור – לטענת הנתבעות 1-4, הרוב המוחלט של חברי אגד בחרו למכור את מניותיהם, במסגרת ההסכם המשולש, כאשר כנגד קבלת תמורת המניות הם חתמו על כתבי קבלה וסלוק במסגרתם התחייבו כי לא תהיינה להם טענות, תביעות או דרישות כלפי נצבא או איירפורט סיטי.

סילוק על הסף מחמת השתק הנתבעות הוסיפו וטענו לקיומו של השתק שפוטי, מקום בו הסעד המבוקש במסגרת תביעה זו, של ביטול ההסכם, עומד בסתירה לסעד האכיפה אשר התבקש על ידי התובעים במסגרת הליך הבוררות, והבהרת התובעים, במסגרת אותו הליך בוררות, כי הם מוותרים על הסעד של ביטול ההסכם.

כב' בית המשפט העליון הבהיר, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי סילוק של תביעה על הסף, מחמת העדר עילה, הנו סעד מרחיק לכת, אשר יינתן במקרי קיצון בלבד, רק כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי אין כל סיכוי כי התביעה תיתקבל, גם בהנחה לפיה יעלה בידי התובע להוכיח, את כל הנטען על ידו בתביעתו.

...

במסגרת בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת ואח' פ"ד לח"(4) 617, 621, פסק כב' השופט ברק (כתוארו דאז) את הדברים הבאים: "אחד הכללים, המכוונים את שיקול הדעת השיפוטי, הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על-פי כלל זה יעשה בית המשפט הגבוה לצדק שימוש בשיקול-דעתו וידחה עתירה על הסף, אם נוכח לדעת, כי הוגשה באיחור וכי הדבר גרם נזק או שינוי באינטרס של יחידים או של הכלל. ודוק: לא הרי שיהוי כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל; ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האינטרס של העותר, שעתירתו נדחית בשל השיהוי .... "אין לקבוע כלל נוקשה בנוגע למקרים בהם יהווה איחור מכשול על דרך המבקשים סעד מבית משפט זה" .

הגם כל אלה, וככל ועתירת הנתבעות לסילוקה של התביעה על הסף הייתה מתמצה בטענות בדבר השיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, דומה כי היה מקום להיעתר לבקשת התובעים לקיים הליך של שמיעת ראיות בנושא ולו על מנת לחדד את סוגיית היקפו והשלכותיו של הנזק הראייתי הנטען, כמו גם כלל הנתונים המלמדים על השלכות הסתמכות הנתבעות והשינוי במצבן הנטען.

עם זאת, ועת כי סוגיה זו אך מצטרפת למכלול הנתונים אשר נמנו לעיל, אין כל הצדקה לקיים דיון ייעודי אך לצורך כך. סוף דבר: התביעה נדחית.

לפנינו בקשת הנתבע 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן - "הבנק"), לסילוק התביעה כנגדו על הסף מחמת חתימה על כתבי ויתור, העדר עילה ומשלא צורף אליה צד נידרש (להלן - "הבקשה").

...

עיקר טענות הצדדים: לטענת הבנק, א. דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהתובעים עשו עם הבנק "עסקת חבילה" במסגרתה פרשו בתנאים מועדפים וחתמו על ויתור - כל אחד מהתובעים פרש במסגרת פרישה מרצון, איש לא כפה עליו לפרוש, כשהוא מנצל את האפשרות לכך שבהסכם הקיבוצי וזאת בתנאים מועדפים שהועמדו לו. במסגרת הפרישה במסלול הפנסיה המוקדמת קיבלו התובעים תשלום פנסיה ממועד הפרישה ועד להגיעם לגיל פרישת חובה בצירוף המשך תשלום חלק הבנק לקרן הפנסיה בה היו מבוטחים, פדיון חודשיים של הודעה מוקדמת, מענק חד פעמי להכשרה מקצועית, החזר הוצאות היוועצות פנסיונית והטבות בניהול החשבון בבנק.

בכך אנו סבורים שיהיה כדי לאזן בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר, מבלי לסרבל את ההליך שלא כדין ולעכב את ניהולו.

על כן, גם דין הבקשה החלופית של הבנק, להידחות.

סוף דבר: לאור האמור, דין בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף כנגדו, להידחות.