בקשת סילוק תביעה על הסף בתביעה לביטול הסכם הלוואה ושטר משכנתא

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שניפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

בפסק הדין נקבע בין השאר, כי: "התביעה... היא גילגול שלישי של התביעה שהתובע הגיש לבית המשפט השלום ביום 30.7.2008 בתיק 38041/08 ונדחתה, מהוה גילגול שני של התביעה שהגיש התובע בת.א 28752-02-21 אשר נדחתה על הסף, לאחר שמסגרתה העלה התובע אותן טענות הנטענות בתביעה דנן. ערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי על פסק הדין שניתן בתביעה משנת 2021 במסגרת ע"א 68230-12-21 נדחה, ובפסק הדין שניתן ביום 7.2.2023 נדחו גם הטענות התובע לגופן, לרבות טענותיו להתיישנות הליכי ההוצאה לפועל וכנגד הסכם ההלוואה והתנהלות הבנק" (סע' 9 לפסק הדין).

נוסף על האמור נמצא כי דין התביעה להדחות גם בשל היתיישנות, משטענותיו של התובע מתייחסות להסכם הלוואה ושטר משכנתא עליהם חתם בשנת 2000 ולהליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו בשנת 2003.

הודגש כי התובע לא ציין בכתב התביעה באופן מפורש כי הגיש את אותה תביעה בשנת 2021 וזו נדחתה, ולא ציין בתגובה לבקשה לסילוק על הסף כי ערעור על פסק הדין (שדחה את התביעה שהגיש בשנת 2021 באותו עניין) נדחה.

...

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת העירבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להעתר לבקשה. אם יתקבל הערעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה וערבון למרות חלוף המועד, הערעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא אפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

הבנק דחה את טענות התובע וטען שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין לפי שהטענות המועלות בכתב התביעה הועלו על ידי התובע בעבר בהליכים רבים קודמים.

על רקע האמור נדחתה הבקשה, כאשר "לפנים משורת הדין" לא הוטלו הוצאות בעניינה.

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

בשל נסיבותיו האישיות של המערער ולפנים משורת הדין מצאתי לנכון שלא לעשות כן במקרה הקונקרטי, אולם תשומת לב המערער מופנית להשלכות האפשריות של ניסוחים מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.

נקבע, כי ככל שההלוואה לא תיפרע במלואה ובמועדה, יהפוך הסכם ההלוואה להסכם מכר של המקרקעין, מהמנוח לתובע וכי במקרה כזה "יפעל המלווה למימוש המשכנתא בלישכת ההוצאה לפועל, מבלי שתהיה ללווה כל היתנגדות...". במעמד חתימת הסכם ההלוואה, חתם התובע על שטר משכנתא, לשם רישום השיעבוד וכן חתם על ייפויי כוח מתאימים לעורכי הדין שטפלו בעיסקה.

התובע טוען, בתביעתו, כי בחודש מאי 2014, לאחר שההלוואה לא הוחזרה ולאחר שכל פניותיו, בעיניין זה, אל המנוח ואל עלי לא הועילו, הוא הוציא נסח טאבו בכוונה לפתוח בהליכים משפטיים והתברר לו, כי ביום 16.8.2011 הוגשו, במירמה, לרשם המקרקעין שטר פדיון משכנתא, בקשה לביטול הערת האזהרה, החתומים, כביכול, על ידו, אולם חתימתו זויפה על ידי עלי, שהוא עורך דין במקצועו.

בבקשה לסילוק התביעה על הסף נטען, כי החלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב, כמוה כפסק דין והיא מהוה הכרעה חלוטה וסופית.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקש עלי נימר (הנתבע 2 בתיק) לשלם לתובע וכן למנהל המיוחד, הוצאות ושכ"ט עו"ד, בגין בקשה זו, בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ: 6,000 ₪).

המשיב (התובע בהליך הנידון), הגיש את התביעה הנדונה בהמרצת פתיחה, כתביעה הצהרתית לביטול הסכם הלוואה, ולביטול מישכון ושטר חוב.

דיון והכרעה בבוחנו בקשה לסילוק על הסף יניח ביהמ"ש כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הינן נכונות, ותחת הנחה זאת יבדוק האם הסעד מגיע לתובע (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617,2624).

בהמרצת הפתיחה עתר המשיב כאמור להצהיר כי הסכם ההלוואה והמשכנתא בטלים, וכן להצהיר כי שטר החוב, אשר המשיב הוחתם עליו כבטוחה להסכם בטל ונעדר כל תוקף, וכן להורות על עיכוב ההליכים למימוש המישכון על חנות המשיב.

...

על כן אני מקבלת את בקשת עו"ד דרזנר ומורה על מחיקת התביעה נגדו.

המשיב ישלם הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי בעוד שהמשיב עמד בהתחייבויותיו והעביר למבקשים את מלוא סכום ההלוואה בהתאם להסכם ההלוואה, המבקשים לא פרעו את ההלוואה ואף הפרו את היתחייבותם לסלק משכנתא בדרגה ראשונה הרשומה על נכס מקרקעין שלהם לטובת בנק הפועלים ולרשום משכנתא בדרגה ראשונה לטובת המשיב.

המבקשים טוענים כי כתב התביעה אינם עומד בדרישות חוק אשראי הוגן ויש לדחות על הסף את התביעה מטעם זה. זאת, משהמשיב, בנגוד להוראת סעיף 8(א) לחוק, לא צרף הסכם או מיסמך בקשר להלוואות קודמות שהועמדו למבקש ואשר מוחזרו במסגרת הסכם הלוואה מושא התביעה ואינו מיפרט את הפרטים שיש לפרט על פי סעיף 8(ב) לחוק.

המשיב מציין בתשובתו שני הליכים נוספים המתנהלים בין הצדדים בפני מותבים שונים, שהחלו כתביעות שטריות (תיק 31831-03-20 ותיק 31919-03-20) וטוען כי המבקשים העלו טענות דומות בבקשה שהגישו לביטול עיקול זמני שהוטל לטובת המבקש במסגרת תיק 31831-03-20 כי הבקשה נדחתה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות ומפרוטוקול הדיון ומהחלטת בית המשפט בבקשה לביטול עיקול עולה שהמבקשים מנסים לצייר מציאות פיקטיבית כאילו הכספים שלוו מהמשיב היו כמוסד פינאנסי מקצועי שזו דרך עסוקו, ולא מכוח מערכת היחסים האישית שהייתה להם עם המשיב.

...

בתשובה תמציתית טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה למחיקת התביעה על הסף משהוגשה כשהיא מובלעת בבקשת רשות להתגונן ולמחיקת כותרת.

ועל כן דין התביעה להימחק בהתאם להוראות תקנה 100 לתקנות סד"א. יתר על כן, ייתכן ובנסיבות מסויימות ניתן יהיה לחיל על תובענה חסרת הפרטים הנדרשים אף את הוראות דחייתה בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סד"א, אך לא נדרש לכך במסגרת דיוננו זה..

.". ההסכם כלל תניות שונות הנוגעות, בין היתר, לרווחים משותפים הקשורים למשרד משותף של הצדדים ועסקי נדל"ן אחרים. הסעיף הרלוואנטי לענייננו הוא סעיף 5 לפיו "לאשר ומשה שותפות מלאה בזכויות בדירה באור עקיבא שנרכשה על שם אשר וסמדר אלבז. על הדירה נילקחה משכנתא בסך 726,000 ₪ - שווי הדירה נכון לחתימת הסכם זה כ 1,500,000 ₪". בבקשתם לסילוק התביעה על הסף טענו הנתבעים כי מלבד התביעה דנא, הגיש התובע נגדם בבית משפט השלום ראשון לציון תביעה נוספת (ת"א 46594-07-23) הנשענת על אותה מסכת עובדתית.

הנתבעים טענו כי אומנם שם דובר בתביעה שטרית, אך התביעה המקבילה מעלה את אותן טענות בדבר חובות הנתבע 1 לתובע, מאותה עסקה, שהנה הצטרפות הנתבע לחברה אשר הקים התובע ומחלוקת כספית בין הצדדים, כתוצאה מהשקעה בחברה זו. הנתבעים טענו כי היה על התובע לכלול את מלוא טענותיו נגדם באותו כתב התביעה.

הטענות שם נוגעות להסכם הלוואה ספציפי אשר בגינו ניתנו 3 המחאות.

ככלל, שאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר 'מקרקעין' מצויה בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי (ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מה(2) 749).

...

עם זאת, יישום הדברים במקרה כאן מוביל למסקנה שונה מזו אליה טוען התובע.

לאור האמור, מאחר ומדובר בהסכם להעברת זכות חוזית ונוכח שווי הדירה, אני קובעת כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט שלום.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.