בקשת סילוק על הסף בתביעת עובד נגד ועד עובדים והסתדרות

[footnoteRef:6] [6: ראו ס' 10 לתצהיר יעל] בשנת 2017, הסתדרות וועד עובדי רמ"י הגישה בקשת צד בסכסוך קבוצי למניעת הקמת מוקד טלפוני חצוני,[footnoteRef:7] ומתן הוראה לרמ"י לפעול לקיום היתחייבותה בהסכם 2013 להקים מוקד טלפוני (להלן – "פרשת המוקד הטלפוני").

ביום 31.10.2019, התקבלה בקשת רמ"י לסילוק על הסף של התביעה לגבי התובעים שהיו חלק מתביעת המפעילים על בסיס 'השתק עילה', משהמפעילים היו ערים לעובדה המבססת את עילת התביעה הנוכחית עוד בשנת 2013 בטרם נערך הסכם הפשרה דאז.

אמנם התובע היה מודע לתביעת המפעילים, אולם אין בעצם ידיעתו על ההליך כדי זיקה משפטית המקימה נגדו השתק או מניעות מניהול הליך משפטי בפלוגתא שבמחלוקת – רובד הקליטה של מפעילים ברמ"י, וזאת כמבואר להלן: הלכה היא, כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד קצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

...

טענה זו אינה מקובלת עלינו.

התובע לא קיבל ייעוץ משפטי בנוגע לקליטתו ברובד 3[footnoteRef:32] ולא היה מיוצג בשום שלב עד להגשת תביעה זו. [31: ראו נספח ג לכתב ההגנה של רמ"י.] [32: ס' 19 לתצהירו] אשר על כן ומכל הנימוקים לעיל אנו דוחים את טענות רמ"י להשתק ומניעות כנגד התובע.

בהינתן זאת, אין מנוס מלשמוע את התיק העיקרי.

לפנינו בקשה נוספת שהוגשה ע"י הנתבעים לסלק את התביעה על הסף ולחילופין להורות לתובעים לתקן בשנית את כתב תביעתם (להלן – הבקשה).

במסגרת ההחלטה נמחק וועד העובדים כתובע בהליך זה, מהטעם שאינו ארגון עובדים בפני עצמו ומשכך לא ניתן להתייחס אליו כתאגיד עצמאי, כך שבהתאם לסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע הוא מנוע מהגשת תביעה אזרחית מכוח חוק זה. עוד נקבע כי אין די בקבוע בחוקת ההסתדרות ובתקנון ועדי עובדי כדי לבסס את מעמדו של הועד כאישיות משפטית הכשרה לתבוע ולהיתבע באופן בלתי מוגבל.

משכך הורה בית הדין לתובעים "לתקן את הפגם, בדרך של הגשת כתב תביעה מתוקן המפרט בגוף כתב הטענות את האמירות המיוחסות לשריר. באופן זה יוכל שריר להיתגונן כדבעי ביחס לטענות המועלות נגדו". בהחלטה נפסק כי "ראוי שיוגש כתב תביעה מתוקן, המפרט איזה פירסום מיוחס למי מהנתבעים ומכמת בבירור איזה סעד נתבע מכל אחד מהנתבעים". בסעיף 65 להחלטה צויין כי די בכך התובעים ציינו בכתב התביעה שהסעדים נתבעים "ביחד ולחוד". בעקבות ההחלטה הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, אשר בעטיו הוגשה הבקשה הנוספת למחיקה על הסף.

...

דיון והכרעה אשר לטענה להעדר עילה כנגד שריר והירש ולהעדר יריבות הרי שלא מצאנו לקבלה.

אשר לאופן כימות כתב התביעה המתוקן – לטעמנו ניתן להסתפק בכימות שבוצע, לאחר שביחס לכל פרסום הובהר למי הוא מתייחס.

מהטעמים המפורטים לעיל - הבקשה נדחית.

הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעי, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהודת תשיעית, עמ' 168).

נפסק כי: "הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות – דבורה מקובסקי, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

כלל הוא כי שאלת היריבות והעילה צריכה להבחן לפי כתב התביעה, היה ויוכח הנטען שם. בחינת התביעה מקשה על הגעה למסקנה ברורה לגבי קיומה של עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים 1-3 אפילו יוכח כל הנטען בה. הנתבעים 1-3, שנטען כאילו כלפיהם מכוונת התביעה על סעדיה (להצהיר שאין הנתבעים 1-3 יכולים וגם/או רשאים להתנהל כוועד עצמאי בנפרד מועד עובדי העגינה והגוררות במחלקת-ים, נמל אשדוד, וכי לא מתבקש סעד כלשהוא כנגד ההסתדרות), מוזכרים בכתב התביעה בחטף בלבד, בעיקר כמשתפי פעולה עם ההסתדרות וכעושי דבריה (סעיפים 12-13 לכתב התביעה).

בבר"ע 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט סרותי קירורי בע"מ (מיום 9.4.17) קבע בית הדין הארצי בסעיף 9: "עיקרון שילטון החוק מחייב להמנע, ככל הניתן, ממצב בו ערכאה שיפוטית תידון בעיניין שאינו מצוי בגדרי סמכותה העניינית. מבחינת הפגיעה בשלטון החוק אין זה רצוי שמערכת בתי הדין לעבודה תידון בעיניין המסור לסמכותן של הערכאות האזרחיות (עקב שגגה בדחיית בקשה לסילוק על הסף) כשם שאין זה ראוי שערכאה אזרחית תידון בנושא המסור לסמכותו הייחודית של בתי הדין לעבודה (עקב שגגה בקבלת בקשה לסילוק תובענה). משכך, ועל מנת לצמצם את הסיכון לשגגה מוטלת על בית הדין החובה לברר את טענת הסמכות בזהירות וקפדנות, תוך שבית הדין מתייחס לטענות הצדדים אך הוא אינו כבול להן. ואכן, לאור משקלו של עיקרון שילטון החוק נקבע בהלכה הפסוקה כי הערכאות השיפוטיות רשאיות להעלות את סוגית הסמכות העניינית מיוזמן אף אם בעלי הדין לא טענו לה (ראו: בג"ץ 2117/99 מנסור נ' בית הדין השרעי לאיזור התיכון נ' טייבה, פ"ד נד (1) 211, 214 (2000) וכן נוסח תקנה 45 לתקנות המסמיך את בית הדין לדחות על הסף תובענה, בין היתר, מחמת חוסר סמכות "אף בלא בקשה כזאת.)..." נוכח ההכרעה כי דין התובענה כנגד הנתבעים 1-3 להדחות בהיעדר עילה ויריבות ובהיעדר סמכות, הרי שמתייתר הצורך לידון ביתר טענות הנתבעים בנוגע לשהוי בהגשת התביעה.

...

בשים לב לטענות התובעים כי לא מתבקש סעד כלשהו כנגדת הנתבעת 4 – ההסתדרות, ובשים לב לקביעותינו כמפורט בסעיפים 10 ו-11 לעיל (לעניין הסמכות) – התביעה כנגד ההסתדרות – נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים, תוך ריבוי הליכים.

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוסף, הליכים אלה עסקו בסכסוכים קבוציים שעניינם תנאי העבודה של עובדי הרכבת, עניינים בהם לועד זכות עמידה, להבדיל מהליך זה. דיון והכרעה סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע קובע את הדברים הבאים[footnoteRef:1]: [1: ההדגשות במסמך הוספו – כ.פ.] "לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהוא שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו". ועד העובדים הוא התא הראשון במערכת האגוד המקצועי, אולם אינו ארגון עובדים בפני עצמו, אלא שהוא אחד ממוסדות האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, כמצויין בחוקת ההסתדרות, וסמכויותיו הן אלה המוקנות לו בחוק, בהסכם קבוצי או בחוקת ארגון העובדים שבמסגרתו הוא פועל (ע"ע (ארצי) 1411/02 אברהם אלון נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (02.05.2005); דב"ע (ארצי) 3-8/לה "מקורות" חברת המים בע"מ נגד צבי מרקוביץ (27.11.74)).

לטענת התובעים מנגד, עומדת למר יצחק ומר אליהו זכות תביעה מכוח סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969 המקנה לבית הדין סמכות ייחודית לידון, בין היתר, בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, ודי בטעם זה על מנת לדחות את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

...

עם זאת, איני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובעים לא פירט ממי מהנתבעים נתבע סעד ביחס לכל פרסום פוגעני, שכן התובעים ציינו בסעיף 93 לכתב תביעתם כי "הנתבעים הם האחראים, ביחד ולחוד, במישרין ובעקיפין כלפי התובעים כמי שפרסמו את הפרסומים המהווים לשון הרע". לאחר ששקלנו את הטענות הגענו לכלל מסקנה כי אכן ראוי שיוגש כתב תביעה מתוקן, המפרט איזה פרסום מיוחס למי מהנתבעים ומכמת בבירור איזה סעד נתבע מכל אחד מהנתבעים.

הדברים נכונים מקל וחומר בהתחשב בכך שממילא מצאנו מקום להורות לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, שאינו כולל את הוועד כתובע.

סוף דבר - מהטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת בחלקה.

מכל מקום כלל הפרמטרים שוקלים כנגד מהות הזכות שלהפרתה נטען ודי בהם כדי להותיר את המחסום שבחוק ולסלק את הבקשה על הסף: מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר; קיומן או העדרן של הפרות זכויות שיטתיות; פועלו של ארגון העובדים הן ביחס לזכויות שנפגעו והן באופן כללי; נגישותו של ארגון העובדים לטפול בפניות פארטיקולאריות של עובדים; תיפקודו הכללי של ארגון העובדים בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של עובדים וכן יכולתו של ארגון העובדים להביא לאכיפת זכויות בעבר ולא רק במבט הצופה פני עתיד.

טענות ההסתדרות הלאומית המשיבה 2 הצטרפה למבקשת וטענה כי דין בקשת הסילוק שהוגשה להיתקבל, זאת נוכח הוראת פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות המונעת הגשת תביעות ייצוגיות על ידי עובד שחל עליו הסכם קבוצי אשר מסדיר את תנאי עבודתו, ושמעסיקו הוא צד לאותו הסכם קבוצי.

בע"ע 14202-01-18 שקולניק - התעשייה האוירית (מיום 11.12.18), שאושר בפסק דין בג"ץ 742/19 שקולניק נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 2.5.19, כב' השופטת דפנה ברק-ארז), הוצדק סילוקה על הסף של תובענה ייצוגית בעת התקיימות פרט 10(3) לחוק התובענות הייצוגיות זאת במקום עבודה מאורגן שיש בו ועד עובדים מתפקד וראו בהקשר זה גם ת"צ 364040-08-18 נאוה ויינריב נ' ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ (מיום 18.11.19).

...

על אף שהיה מקום לפסוק לחובת מר סלע הוצאות, החלטנו שלא לחייבו בהוצאות.

עם זאת לא מצאנו גם מקום לפסוק לזכות מר סלע הוצאות בגין פועלו שכן לא הכירו המבקשת והמשיבה 2 בטעות שנעשתה כפי שטען, אלא הובהר כי כל מקרה יבחן בנסיבות המקרה (בשונה מהנסיבות בת"צ 36404-08-18 נאוה ויינריב – ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ מיום 18.11.19 ראו סעיף 15 לפסק הדין וההפניות שם).

סוף דבר דין הבקשה לסילוקה על הסף של בקשת האישור – להתקבל.