בית משפט קמא קבע כי המערערת הייתה מודעת לחובות הפיגורים, ידעה כי הבנק פתח נגדה בהליכים משפטיים וכי עוד בשנת 2002 קיבלה אורכות לסילוק החוב על מנת למנוע את פינוי הדירה, אך לא הסדירה את חובה.
נימנה את העיקריות שבהן:
על הבנק והכונס הייתה מוטלת חובה, מכוח תפקידם ומכוח חובת תום הלב, לשקול ולאפשר פרעון ופריסה של החוב; סתירה בעדויות המשיב מלמדת שהכונס שראה עצמו כנציג הבנק ולא כפקיד בית המשפט, לא יידע את הבנק באשר להצעות המערערת; הליכי המימוש לא עוכבו אלא התנהלו במקביל לדיונים בפני הועדה באופן חסר תום לב; הליכי הסרת העיקול, כפי דרישת הוועדה, נמשכים מטבע הדברים זמן רב, ולא ניתן למערערת זמן סביר לבצעם; המערערת הצליחה לגרום לכך שהעיקול שהטיל עו"ד קובלר בוטל ביום 18.03.2003 כך שהיא קיימה את החלטת הוועדה והמשיב לא היה רשאי למכור את הדירה.
עמדת המשיב
המשיב תומך בפסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו, ומדגיש כי מן הדין היה לדחות את התביעה על הסף משום שהליך מכירת הדירה היתנהל תחת פקוחו של ראש ההוצאה לפועל ובאישורו, ותקיפת ההחלטה למכור את הדירה יכולה הייתה להעשות רק על דרך הגשת ערעור ולא על דרך הגשת תביעה עצמאית כעבור שבע שנים.
אלא שבית משפט קמא קבע, כפי שאישרה המערערת בחקירתה, כי ההודעה על הפינוי הראשון שנקבע ליום 20.05.2002 נימסרה למערערת עוד ביום 10.04.2002, כי הפינוי עוכב למשך 60 יום, לאחר מכן עוכב פעם שניה ל- 7 ימים נוספים, וכי אף לאחר שנקבע מועד לפינוי שני ליום 15.07.2002, גם זה בוטל וניתנה למערערת ארכה שלישית: "עו"ד פרידמן נענה לבקשת התובעת לארכה לסילוק החוב עד 15.8.02. משהתובעת לא הסדירה את חובה פונה ביום 18.8.02...". הינה כי כן, המערערת יכולה הייתה לסלק את חוב הפיגורים עוד בשנת 2002 וכך למנוע את מכירת הדירה, אך היא לא עשתה כן. אין לבוא איפוא בטרוניה לכונס על כי לאחר שלוש אורכות שנתן למערערת בשנת 2002 ולאחר שביטל פעמיים שני מועדים שנקבעו לפינוי הדירה, על כי בסוף שנת 2002 נואש מהמערערת ותר אחר קונה.
...
מסקנה זו מקבלת משנה חיזוק עת בבקשה שלישית ומאוחרת לשתיים אלו שהגישה המערערת ביום 28.05.2003 (מוצג 6 למוצגי המשיב) היא עתרה לעיכוב בנימוק שהעיקול שהוטל ע"י עו"ד קובלר מתייחס רק למחצית הדירה וכי הועדה הוטעתה בנושא זה, ולא הזכירה כלל את ביטול העיקול, הגם שעניין זה אמור היה להיות מבחינתה הנשק המנצח שיש בכוחו להפוך את הקערה על פיה ולהכריע את המערכה לטובתה, באופן המזמין את המסקנה המתבקשת כי גם ביום 28.05.2003 עדיין לא ידעה המערערת שהעיקול בוטל.
יונה אטדגי, שופט
התוצאה
הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור בסך 20,000 ₪.
