בית המשפט דחה את עמדת ד"ר מה נעים לפיה המערער ניכנס בגדר הקרבה לסייג לאחריות פלילית, וקבע, כי תיפקודו התקין של המערער במישור המקצועי והאישי, כמו גם, הסמכתו למפעיל זיקוקין ועסוקו במקצוע לאורך תקופה, המשפחה היציבה שהקים, העידר אישפוז פסיכיאטרי ובוחן מציאות תקין – כל אלו מלמדים על המערער כי אין הוא ניכנס בגדר הסייג הנ"ל. לפיכך, נימנע בית המשפט מלייחס משקל למצבו הקוגניטיבי של המערער בגדר השיקולים לקביעת מיתחם הענישה.
המערער טוען כי שגה בית המשפט בהתעלמותו מהמלצת שירות המבחן, אשר נסמכה על נסיבותיו המיוחדות, היותו נכה צה"ל הפגוע פגיעת ראש קשה וכן, היתעלם מהמצב המשפחתי המורכב אליו נקלע, לנוכח מחלת אישתו ומצבה הקשה, אשר בעטיו הנטל לטפל בילדיו הרכים מוטל על כתפיו.
בהמשך הסעיף נמנות תשע חלופות של סוגי פעילויות עליהן חל הסעיף ובהן חלופה (5) בה הורשע המערער, אשר זו לשונה: "עושה מעשה לגבי חומר נפץ או כלי ירייה שבהחזקתו, או אינו נוקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהם". הרכיב השני, שהמעשה ייעשה "בדרך נמהרת או רשלנית" (רכיב המבטא את היסוד הנפשי הנידרש בעבירה) והשלישי, שהמעשה יכיל בתוכו תוצאה פוטנציאלית "שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה".
אדם נושא באחריות פלילית בגין מעשה פזיזות ורשלנות, כאשר חרג חריגה חמורה מכללי הזהירות, חמורה מזו שדי בה להטלת אחריות אזרחית.
מבלי להקל ראש בחומרתה ומבלי להפחית מחשיבותו של הערך המוגן באמצעותה, שעניינו שלום הציבור וביטחונו - יש לזכור שעסקינן במעשה פזיזות ורשלנות, להבדיל מעבירות נשק, אשר ביסודן מונחת מחשבה פלילית וייעודן, מטרות פסולות.
רע"פ 7941/15 גבור נ' מדינת ישראל (10.2.2016) – המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בעבירות של שימוש פחזני באש או בחומר דליק, ואיסור עיסוק ללא רישיון בכך שניהלו עסק פיראטי, במסגרתו החזיקו ומכרו מכלי גז פחממני מעובה (להלן: "גפ"מ), חומר המאופיין בהתלקחות ובסכנת היתפוצצות ומחייב רישיון והקפדה על הוראות הבטיחות בהחסנתו.
...
סבורים אנו כי קביעה זו יפה אף ביחס למתחם המופחת, כפי שנקבע ולו מחמת המצוקה הקשה אליה נקלעו המערער ומשפחתו, לנוכח מחלת אשתו, מיכל.
אם כן, על אף חומרת העבירות שביצע המערער והסכנה העצומה הגלומה בהן וחרף הצורך להעמיד את שיקול ההרתעה בראש סולם העדיפויות במקרים כגון דא – סבורים אנו, כי בהינתן כל הנסיבות המתוארות ובהתחשב בהשלכות הגורליות על משפחת המערער – יש להורות כי עונש המאסר המצוי ברף התחתון של המתחם, ירוצה בעבודות שרות.
אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שעונשו של המערער יעמוד על 9 חודשים אשר ירוצו בעבודות שרות בהתאם לחוות דעת הממונה.
