הממונה נימק עמדתו בנימוקים שונים, ובקש כי בית המשפט יורה על קבלת תגובת הנאמנת לעצם הבקשה למתן היתר לניהול הליך התביעה, ולאחריה לקבל גם את תגובת הממונה בנידון.
לא נעלמו מעיני הדברים שנכתבו על ידי בית המשפט העליון לפני שבועות ספורים בע"א 6553/20 עריית תל אביב יפו נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו 29.7.21):
"29. ומכאן להסדר הקבוע בחוק אשר ניתן למצוא בו דמיון להוראות פקודת החברות. בסעיף 29 לחוק נקבע ביחס לתאגיד כי:... בהתאם להוראת סעיף 121(3) לחוק, הוראה זו חלה גם ביחס ליחיד. משמעות הדבר כי על פי החוק, החל ממועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לא ניתן לפתוח בהליך משפטי כלשהוא נגד יחיד או נגד תאגיד, אלא באישור בית משפט של חידלות פרעון..."
עם זאת יש לומר כי דברים אלה, ככל שהם נוגעים לשאלת זהות הגורם המוסמך למתן היתר לניהול הליך נגד היחיד, הם בגדר אמרת אגב בלבד באותו פסק דין, שכן ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין זה מתייחסת לסוגיית עצם האפשרות של נושה בחוב שאינו בר - תביעה לנקוט בהליך משפטי נגד יחיד המצוי בהליך פשיטת רגל, ובית המשפט העליון לא נידרש לידון לצורך הכרעתו בשאלה מיהו הגורם המוסמך על פי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי לידון בבקשת נושה למתן היתר לנקיטה בהליך משפטי.
בדיון שהתקיים לפני ביום 28.6.21 טענה ב"כ הממונה כי בקשתה של הנושה למתן היתר להמשך ניהול התביעה מצויה בטיפול הממונה וכי הממונה ממתין לתגובת הנאמנת (ראו פרוטוקול הדיון מיום 28.6.21 עמ' 2 שורות 26-27).
...
.
(5) לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;"
כך, במקום התיבה "לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד", צריך לקרוא בעניינו של יחיד: "לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד היחיד"; כך, במקום התיבה "אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחה בהליכים" צריך לקרוא בעניינו של יחיד: "אלא באישור הגורם שנתן את הצו לפתיחה בהליכים"; וכך, במקום התיבה "...אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו..." צריך לקרוא בעניינו של יחיד: "אם מצא נותן הצו כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו..".
אלה הם השינויים המחוייבים כאשר נעשה שימוש בהוראות סעיף 29(5) בעניינו של יחיד – שלגביו מי שנותן את הצו לפתיחה בהליכים הוא הממונה.
הגם שהפרשנות הלשונית הפשוטה של הוראות החוק מחייבת את מסקנתי לגבי הגורם המוסמך ליתן היתר לניהול תביעה נגד היחיד, מסקנה זו אינה נשענת רק על לשון החוק, אלא גם על תכליותיו, כפי שנקבעו על ידי המחוקק עצמו.
