בקשת נושה להחרגת חוב יחיד מהפטר בשל מרמה

עוד באותו היום, הוגשה על ידי הנושה בקשה מספר 14, מושא החלטה זו, שכללה את פסק הדין הנזיקי בתביעתו נגד החייבת, וכן את היתנגדותו לתוכנית הפרעון ובקשתו להחרגת חובו מהפטר.

נתון אשר לא הוזכר על ידי המנהל המיוחד או נציג הכנ"ר ויצר רושם מטעה לפיו הנושה הוא היחיד המתנגד להסדר עם החייבת.

עוד הוסיף המנהל המיוחד, כי אין דומה מקרה זה למקרים שבהם הוחלט להחריג את החוב כתוצאה ממעשים פליליים חמורים המצדיקים היתערבות במצבת הנשייה בת ההפטר ולפיכך אין לקבל את טענת הנושה אף לעניין החרגת החוב כלפיו.

(1) חוב המגיע לפי התחייבות להמנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס; (2) חוב או חבות שנוצרו במירמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במירמה כאמור; (3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

...

הבקשה להחרגת חובו של הנושה לעניין בקשת הנושה להחרגת חובו מההפטר, אני מקבלת את המלצת הכנ"ר והמנהל המיוחד ודוחה את בקשת הנושה, ואפרט.

" בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא ברק ציין באותה פרשה כי "מגמה זו של אי התחשבות במקור החוב לשם תחולת דיני פשיטת הרגל על החייב מובילה למסקנה כי רק במקרים מיוחדים – העולים כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור– מוצדק לשלול את תחולת הפקודה על חייב אך בשל יצירת החובות במהלך ניהולו של עסק בלתי חוקי." (סיפאת סעיף 15 לפסק הדין).

לפיכך, אני מקבלת את תכנית הפירעון כפי שהוצגה במעמד הדיון מיום 9.2.17.

בקשת המבקש ("נושה") להחרגת חוב משיב 2 ("היחיד") לנושה מתחולת הפטר מן הטעם שהורתו במירמה.

על מנת שחייב יזכה להפטר במשפט האמריקאי עליו להראות כי חובותיו נוצרו עקב חוסר מזל ובתום לב. כיוון שמי שיצר חוב או חובות במירמה אינו יכול להחשב כמי שיצר אותם בתם לב הוא אינו זכאי להפטר בגין היתנהגות זו ( ראו: Luther Zeigler, The Fraud Exception To Discharge In Bankruptcy: A Reappraisal, 38 Stan.

...

בית המשפטי המחוזי אימץ קביעה זו ואף גזר ממנה את המסקנה המתבקשת בחייבו את היחיד להשיב לנושה לא את מחצית הרווח שהפיק ממכירת המגרש אלא רק את סכומי השקים ששילם הנושה ליחיד.

בית המשפט המחוזי קבע כי "[אנו קובעים כי] המערער הוכיח את טענתו שהשקים שולמו בגין המגרש, כי המערער לא שותף על ידי המשיב במגרש ושעל כן על המשיב להשיב למערער את סכומי השקים". הא ותו לא. ודוק: הוכחת תרמית מחייבת, בין היתר, הוכחת היצג כוזב של עובדה (שהמציג אינו מאמין בנכונותה); כוונה להטעות והטעיה בפועל; גרימת נזק ממון למוטעה (ראו: ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל – רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 27 לפסק דינו של הש' מינץ ( 9.10.2018)).

הבקשה נדחית.

דיון והכרעה : לאחר ששקלתי את הנטען בבקשת הנושה, עיינתי בתגובות הנאמן והיחיד ושמעתי את היחיד בדיון האחרון, לא מצאי להחריג את החוב לנושה מגבולות ההליך או להורות על ביטול ההליך.

לאור מועד הווצרות החוב והתנהלות היחיד באותה תקופה (שנת 2004) יכול וקיים קשר בין הפעולות של היחיד באותה עת בגינן הורשע בדבר קבלת דבר במירמה ואולם אין אפשרות לקשור באופן ברור ורמת ההוכחה הנדרשת בין אותן 6 עבירות של קבלת דבר במירמה בגינן הורשע היחיד בגזר הדין שניתן בתפ 3986/05 להתנהלות היחיד כלפי הנושה.

הצורך בהעמדת הנושה תם הלב ככל האפשר במצב בו היה אילמלא מצגיו הכוזבים של החייב שהובילו להפסד הכספי הוא אחד הראציונלים המרכזיים להחרגת חוב שנוצר במירמה מתחולת ההפטר בהליך חידלות פרעון.

...

משכך, אני דוחה את בקשת הנושה לביטול ההליך או להחרגת החוב כלפיו.

עוד נטען בתגובת היחיד, כי בהתאם ללשון הפסיקה, הרשעה בפלילים אינה מהוה תנאי הכרחי לצורך החרגת חוב מחמת מירמה, מה גם שנושה אשר מבקש להחריג חוב מצו הפטר בגין מעשה מירמה נידרש לעמוד בנטל ראייתי מחמיר.

...

מנגד, היחיד טוען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה, מאחר ותביעת החוב טרם אושרה על ידי הנאמן, ומשום שלהליך חדלות הפירעון ישנה השפעה רבה על כלל החובות בהליך, כך שעל בית המשפט לדחות את הבקשה על מנת שלא לפגוע באינטרס השיקומי של החייב.

סוף דבר : אשר על כן, אין לקבוע בשלב זה כי היחיד התנהל בתרמית אשר מצדיקה לקבוע כי חובותיו של היחיד כלפי הנושה, כפי שפורטו בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט המחוזי, מתחולת ההפטר.

בקשת הנושה נדחית ללא צו להוצאות.

החרגת חוב מן ההפטר בגין מירמה במסגרת פקודת פשיטת הרגל מהוה חריג, משום שהנו יוצר לכאורה חוסר שויון בין הנושים, משום שבעוד שהנושים יכולים להסתפק אך ורק בדיבידנד אשר היתקבל בהליך הפש"ר, הרי שהנושה שחובו הוחרג רשאי לנקוט הליכים לגביית מלוא החוב בתום הליך הפש"ר. ככלל, שיקולים של תום לב החייב, אינטרס הציבור ומדיניות משפטית ראויה מצדיקים החרגתו של החוב מן ההפטר ובעיקר במקרים של עבירה פלילית שבגינה או בקשר אליה נוצר החוב והכרעה מפורשת של בית המשפט כי החוב נוצר במירמה.

ודוק, סעיף 161 (ב)(6) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח – 2018 קובע כי במהלך הדיון במתן צו לשקום כלכלי מוסמך בית המשפט, בין היתר, לקבוע מה יהיו "חובות היחיד שלגביהם לא יחול ההפטר בהתאם להוראות סעיף 175" בעוד שסעיף 175 (א)(2) לחוק קובע כי ההפטר שיינתן לא יחול על חובות עבר אשר נוצרו "בדרך מירמה". השאלה האם חוב נוצר במירמה לעניין החרגת החוב מהפטר עשויה להיות מוכרעת הן על בית המשפט של חידלות פרעון לפי בקשת הנושה או היחיד או לחילופין על ידי הערכאה האזרחית במסגרת תביעת הנושה (ראה : עודד מאור ואסף דגני, הפטר, (כרך א'), 2019, עמ' 354-356).

...

במהלך הדיון נטען כי לבית המשפט המחוזי הוצגו ראיות שמהן עלה כי היחיד עבד באופן בלתי מוצהר בתחום השיפוצים, וכי בניגוד לטענות היחיד בנוגע לכך שמצבו הבריאותי לא איפשר בידיו להשתלב במעגל העבודה במשך שנים רבות, הרי שבפועל לא הוצגו על ידו ראיות אשר תומכות בטענה זו. עוד נטען באותו הליך כי הנאמן אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי בחן את טענת היחיד בנוגע למקום מגוריו בפועל, והתרשם מכך שמדובר בטענה שקרית, בעיקר לאחר שבחן את צריכת החשמל בחשבונות החשמל של הדירה המדווחת (דירת "עמידר" ברחוב האשל 13 בעיר עכו), וכי גם בדיקות אשר התבצעו על ידי הנושה העלו מסקנה דומה שלפיה היחיד לא התגורר בפועל בדירה זאת אלא בדירה אחרת בקרית-מוצקין.

הנושה טוענה כי מסקנה זו עולה באופן ברור מעיון בחשבוניות המס וכן גם מניתוח של קבלות צריכת המים והחשמל אשר צורפו לדו"חותיו החודשיים של היחיד, שמהן עולה כי הוא ביצע מספר רכישות של דברי מתיקה אשר שאותם הינו מנוע לאכול בשל מצבו הבריאותי, וכן גם מוצרים קוסמטיים אשר מיועדים לשימוש נשים.

בנוסף לכך, לא ברור מדוע עו"ד גלמן לא ערכה בדיקות מקדמיות בנוגע ליכולת איתנותו הכלכלית של היחיד (מצבת חובותיו בלשכות ההוצל"פ, נתוני השתכרות, תדפיסי בנק וכו') טרם שערכה את כתב הערבות (ראה : סעיף 2.1 לתצהירה של עו"ד גלמן) ושעליו גם חתמה (ראה : עמוד 2 להסכם) ומדוע לא ווידאה עם היחיד ועם אחיו המנוח כי הם נועצו בעו"ד מטעמם טרם חתימתם על גבי הסכם זה. מן המקובץ לעיל עולה כי אין מדובר בחוב אשר נוצר בדרך מרמה, אלא לכל היותר באי עמידה ביכולת כלכלית לעמוד בהתחייבות לערוב לחוב כספי מינורי של בן משפחה מדרגה ראשונה אשר נקלע לקשיים כלכליים, ומכאן שאין מקום לקבל את טענת הנושה שלפיה יש מקום להחריג את חובו של היחיד כלפיה.