בקשת נאמן לשחרור מתפקידו והוראות בדבר ערבות בנקאית

ממילא, תכנית השקום אינה מונעת ולא נועדה למנוע את ממושה של הערבות הבנקאית מושא דיוננו זה. במה דברים אמורים? סעיף 6.4.2 לתכנית השקום שקבלה תוקף של פסק דין ביום 4.2.2020 קובע כי: "מזמין עבודה בפרוייקט שבשלב ביצוע לא יהיה רשאי ליטול חזקה בפרויקט ו/או לחלט את הערבות הבנקאית שהונפקה לטובתו ללא אישור בית המשפט של הסדר הנושים. הנאמנים יבואו בדברים עם מזמיני עבודה אלה על מנת להגיע להסדרים פרטניים, וככל שלא תושג הסכמה יפנו בבקשה למתן הוראות לבית המשפט של הסדר הנושים לה יצורפו הבנק מנפיק הערבות ונציג הנושים הרגילים כמשיבים לבקשה." ברם, הוראה זו חלה אך ורק ביחס למי שהזמינו עבודה מאורתם סהר, ואילו בעניינינו, המבקשת מעולם לא הזמינה עבודה מאורתם סהר, אלא היתקשרה עמה בהסכם מכר, לפיו היא רכשה מאורתם סהר את זכויותיה בפרוייקט.

ברוח זו נפסק בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה, בפיסקה 9 (נבו 18.06.2007): "נניח שמדובר בחברה שביקשה מן הבנק בו מתנהלים עסקיה להוציא ערבות לטובת ספק שלה. הערבות באה להבטיח תשלום תמורה עבור סחורה. החברה נקלעה לקשיים ופנתה לבית המשפט בבקשה ליתן צו הקפאת הליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומינה נאמן. לאחר שניתן הצוו האמור, מבקש הספק לממש את הערבות הבנקאית. בעל התפקיד פונה לבית המשפט ומבקש צו שימנע את ממושה של הערבות. האם בית המשפט ייעתר לו? התשובה היא שלילית. זאת, שכן הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של החברה ... ". וכן ראה את רע"א 4778/16 יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ נ' עו"ד דורית לוי - טילר בתפקידה כנאמנת כור מתכת, בפיסקה 6 (נבו 10.07.2016): "כפי שנפסק לא אחת ערבות בנקאית אוטונומית מהוה חיוב עצמאי הניתן למימוש על-ידי המוטב ללא תלות בעסקת היסוד. תכליתו של עקרון זה - המאפשר מימוש מהיר ויעיל של כספי הערבות באופן שמגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר - היא שיחרורו של המוטב מן הצורך לנהל הליכים משפטיים בקשר לעיסקת היסוד ... עמדו על כך המלומדים אלשיך ואורבך בציינם: עיכוב ההליכים בפרוק אינו חל על ערבות בנקאית אוטונומית, אשר אינה אלא התחייבות של צד שלישי סולבנטי לשפות את המוטב בהתקיים התנאים שבכתב הערבות, במנותק מעיסקת היסוד. זוהי נקודת המוצא הבסיסית של הדיון ביחסי הגומלין בין ערבויות בנקאיות אוטונומית להליכי חידלות פרעון ... " ובאשר לעמדתו של הבנק.

...

בשולי הדברים אציין כי בתום הדיון, כאשר הובהר לנאמנים שדין הבקשה להתקבל והוצע להם שלא לעמוד על התנגדותם למימוש הערבות הבנקאית, ביקשו הנאמנים שבית המשפט יסתפק אך ורק בהכרעה לפיה לא קיים צו שיפוטי המונע את מימוש הערבות, על מנת שיוכלו לפנות במסגרת הליך חדש בבקשה לצו מניעה נגד מימוש הערבות.

בו במקום הובהר לנאמנים כי בקשה מסוג זה דינה להידחות.

סוף דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל דין הבקשה להתקבל ואין כל עילה למנוע מאת המבקשת לממש את הערבות הבנקאית.

הפ"ב 52941-05-20 – בקשת גני דוד למתן הוראות לרמ"י; הפ"ב 50385-11-14 - בקשת גני דוד להורות לנאמן עו"ד אדירי לשחרר כספים מכספי הנאמנות; הפ"ב 44209-12-15 – בקשת גני דוד לגדור את סמכויות הנאמן; ה"פ 12166-01-19 – תביעת גני דוד לסעד הצהרתי לפיו התביעה שהוגשה לבורר זרנקין "לא יכולה להתברר בפניו"; ההליכים לעיל גררו אחריהם הליכים שהוגשו ע"י בעלי תפקיד: 69976-05-18 – תביעת לשון הרע שהגיש כונס הנכסים שמונה הבורר, עו"ד ד"ר אמנון רפאל, נגד בעליה של החאן אילת; ה"פ 1514-10-18 – בקשת כונס הנכסים עו"ד רפאל למנות נאמן אחר במקום עו"ד דורון אדירי; ה"פ 3414-10-18 – בקשת כונס הנכסים עו"ד אדירי לקבלת הוראות "בדבר ביצוע תשלומים עפ"י

כבוד הבורר זרנקין התבונן משום מה על החיוב בהפקדת הערבות אצל הנאמן כחיוב עצמאי העומד בפני עצמו, ההפקדה כשלעצמה, תוך איסור לעשות שימוש בכספים אלו, וכלשונו "ערבות בנקאית שתעמוד על עומדה עד שיסולקו כל התשלומים למוסדות ולרשויות" (סעיף 9.2 להחלטתו מיום 02.02.21 שדחתה את בקשת גני דוד לשיחרור כספים המצויים אצל הנאמן), בבחינת "לראותם בלבד", שלא בהלימה, כאמור, להוראות ההסכם המייעד לכספים שימוש בפועל - תשלום המסים והחובות לרבות הפצוי המוסכם.

...

לאור כל שפורט לעיל אני מקבלת את בקשת גני דוד ודוחה את טענות החאן אילת.

אני מורה אפוא כדלקמן: אני מורה מבטלת את חיובה של גני דוד לפצות את החאן אילת בכפל הפיצוי המוסכם (סעיפים 35.3, 35.5 לפסק זרנקין); אף את החיובים שבסיפא לפסק זרנקין באשר לשכר טרחת הבורר והוצאות הבוררות.

אני דוחה את דרישת החאן אילת לבטל את קביעות הבורר בסעיפים 32.1- 32.7 שבפסק זרנקין הדוחות את טענותיה להפרות נוספות; אני מתקנת את פסק זרנקין ומורה על קבלת התביעה שכנגד שהגישה גני דוד ומחייבת את החאן אילת למסור לגני דוד את כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום על שמה.

בכתב התביעה טען התובע כי הוא בעלים ומנהל של חברה הרשומה במדינת שוויץ בשם MDSE Holdings SA (להלן: "MDSE") אשר היתקשרה ביום 16.1.20 עם חברה אנגלית בשם Auxilium (להלן: Auxilium"") בהסכם למתן ערבויות בנקאיות ל-MDSE. להבטחת הערבות, נערך בין החברות הסכם נאמנות בעקבותיו, ביום 17.2.20, הפקידה MDSE סך של 380,000 ש"ח בידי הנתבע, אשר הציג עצמו כנאמן של Auxilium. לטענת התובע, העסקה בין החברות לא היתממשה ואף התברר לתובע ש-Auxilium לא היתה מוסמכת על ידי הרשויות באנגליה לתת שירותים פינאנסיים. כן התברר לתובע כי הנתבע אינו נאמן מוסמך מטעם Auxilium וכי הוא מסרב להשיב ל-MDSE את הכספים שבידיו בהעדר הוראה מפורשת מטעם Auxilium. מכאן תביעת התובע לחייב את הנתבע להשיב ל-MDSE את הכספים שהופקדו בידי הנתבע בנאמנות.

עוד טוען הנתבע כי בין החברות קיימת תניית בוררות מחייבת וכי ממילא לא קיימת לתובע עילת תביעה ישירה כלפי הנאמן, בין היתר, לנוכח תנייה מפורשת שנכללה בהסכם הנאמנות בעיניין זה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי טענותיהם ומההליכים המשפטיים אליהם הפנה הנתבע ושמעתי את טענותיהם בישיבה שהתקיימה ביום 26.12.22, החלטתי לקבל את הבקשה.

בהחלטה מיום 22.3.21 נקבע (מפי כב' השופט א' גורדון) כי על התובע לנמק מדוע תביעתו לא תסולק על הסף, כי התובע יתייחס לטענה בדבר קיומה של תניית בוררות, כי התובע ישיב לשאלה האם קיימת לו עילת תביעה אישית, כי התובע ישיב לשאלה האם הוצגת הסכמת Auxilium לשיחרור הכספים וכי התובע יתייחס לפער בין האמור בכתב התביעה ביחס ל"הסכם הנאמנות" לטענה שהועלתה בדיון לפיה הסכם זה אינו משקף נאמנות אמת.

כן קבע בית המשפט כי התביעה ה"כספית" בה נקט התובע אינו הולם את מהותה שכן מדובר, למעשה, בעתירה למתן הוראה לנאמן לשחרר כספי נאמנות.

בתביעה שבפניי, גם הפעם, נימנע התובע מנקיטה בהליך למתן הוראות לפי סעיף 39 לחוק הנאמנות, ואף היתעלם, גם הפעם, מהעובדה כי מערכת היחסים בין החברות כפופה לקיומן של תניות בוררות ליישוב מחלוקות בסכסוך העקרי המתקיים ביניהן, וכי תביעת ה"נאמן" מהוה, למעשה, ניסיון לעקוף הדיון בסכסוך עקרי זה. אמנם, בתביעה שבפני העלה התובע טענה "חדשה", כביכול, לפיה הנתבע נהג כלפי התובע ב"תרמית" משהוא לא הציג מיסמך מטעם Auxilium המסמיך אותו לשמש נאמן מטעמה, אלא הוא מונה לתפקידו על ידי מתווך בעיסקה מר דורון מאטיאס (ראה, למשל, סעיף 14 לכתב התביעה).

...

הנתבע טען להגנתו כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין לנוכח הליך קודם שהתקיים בין הצדדים, כמו גם בהיעדר יריבות בין התובע או MDSE לנתבע ובהיעדר עילת תביעה לתובע.

עוד טוען הנתבע כי בין החברות קיימת תניית בוררות מחייבת וכי ממילא לא קיימת לתובע עילת תביעה ישירה כלפי הנאמן, בין היתר, לנוכח תנייה מפורשת שנכללה בהסכם הנאמנות בעניין זה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי טענותיהם ומההליכים המשפטיים אליהם הפנה הנתבע ושמעתי את טענותיהם בישיבה שהתקיימה ביום 26.12.22, החלטתי לקבל את הבקשה.

ואולם, כאמור לעיל, כל הטעמים שהתקיימו בפסק-הדין שניתן ב-ת"א 4688-08-20 (אשר ערעור עליו נדחה בבית המשפט המחוזי) יפים גם בתביעה שבפני – ומן הדין לסלק גם התביעה הנוכחית באותן עילות, מכח תקנות 41(א)(1) ו-41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי – כן אני מורה.

סוף דבר התביעה נמחקת על הסף.

לנוכח העובדה כי מדובר בתביעה שנייה אשר הוגשה מטעם התובע באותו העניין אשר נדון ונמחק בפסק-דין כאמור, אך מנגד - התקיימה בתביעה רק ישיבה מקדמית אחת – אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע, ובכלל כך בשכר-טרחת עורך דינו, בסך של 4,000 ש"ח. ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

ניסיונות ההסדר לא צלחו וביום 4/12/2013 שוחרר הנאמן מתפקידו והליך השקום בוטל.

כך בפיסקה ג' להחלטה (עמ' 9) מבהירה השופטת חן-ברק: בפתח הדברים אומר כי משמיעת העדים וטענות הצדדים הוכח שההסכם בין הצדדים כלל התחייבות פהמי לקחת על עצמו יחד עם החברה בבעלותו (פ. נעאמנה – חברה שהמשיכה בפעילות העסקית של חברת בטון נעמנה לאחר העברת המניות לפהמי), לשלם את חובות החברות, בטח ובטח את החובות להן היה החייב ערב באופן אישי, וזאת ללא הגבלת סכום של 8 מיליון ₪.

כן הוכח כי החייב עמד בחלקו בהסכם: העביר לפהמי ללא תמורה מקרקעין שהיו בבעלותו, וכן את מניותיו בחברת בטון נעאמנה (החברה שבבעלותה מקרקעין נוספים), ברם פהמי לא עמד בחלקו בהסכם, ולא פרע את כל החובות להם היה החייב ערב באופן אישי – החובות שנותר לשלם בהליך זה. מאחר שפהמי לא סילק את כל חובותיה הנטענים של החברה, הגיש המפרק בקשה למתן הוראות לחיובו של פהמי (בקשה מס' 66).

דיני החוזים אינם כוללים כשלעצמם כל דרישה צורנית לתוקפו של הסכם המחאה ויחולו על הסכם ההמחאה הוראות סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (ראו למשל ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ערן טורס בע"מ (בפרוק), פ"ד מט(1) 114, 126 (1995); ע"א 599/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חגי פאר רו"ח, פ"ד מה(4) 870 (1991)).

החברה אף כללה את פירוט החייבים בבקשותיה למתן הוראות לנאמן שמונה בהליכי ההבראה והקפאת ההליכים (ראו הבקשות שצורפו לתגובת המפרק לתשובת המשיבים מיום 11/5/2020).

...

מכל אלו מתחייבת המסקנה כי החברה לא המחתה זכויות לגביית חובות מהחייבים בתיקי ההוצאה לפועל לעצמאן.

בהעדר כל ראיה כי החברה חבה חוב כלשהו לעצמאן, ובהעדר כל ראיה כי תשלומים ששולמו על ידי החייבים הועברו לעצמאן, מתחייבת גם המסקנה כי כל תשלום ששולם על ידי החייבים למשיבים או מי מהם במסגרת ההליכים לגביית החובות בהליכי הוצאה לפועל או תביעות חוב בפשיטת רגל, הם כספים המגיעים לחברה וכי היה על המשיבים להעבירם לקופת הפירוק.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייב את המשיבים, מנהל נעאמנה ועלאא מנעאמנה, לשלם לקופת הפירוק סך של 250,000 ₪ בניכוי הסך של 72,000 ₪ שכבר שולמו ובסך הכול 178,000 ₪.

הכונס ציין איפוא כי "מתן צו פתיחת הליכים, במסלול של שקום, אמנם יטיל על בעל התפקיד משימות נוספות אך מנגד, עשוי להעניק לבעל התפקיד כלים וסמכויות שעשויים לסייע בידיו בהליך ובכלל כך, לשם הדוגמה, סמכות לפנות לבית המשפט בבקשות לביטול ו/או הסבת הסכמים קיימים, בהתאם להוראות סעיפים 70 ו- 75 לחוק חידלות פרעון". עוד ציין הכונס כי הוא סבור כי בשלב זה "קיימת התכנות לשקום החברה על דרך של מכירת הפרויקט, ישנם מקורות אפשריים להמשך החזקת הפרויקט עד למכירתו ומבלי שהדבר יפגע בנושי החברה". מכאן החלטתי.

הנני מאשרת לנאמן, בהתאם להוראות סעיף 67 לחוק, לאמץ או לוותר על חוזה קיים ובכלל זה מאשרת לנאמן להשתחרר מהסכמי שכירות, הפעלה או אספקת שירותים אשר לגביהם יגיע הנאמן למסקנה כי אינם כלכליים וכי הם מכבידים על המשך הפעילות, והכל על-פי שיקול-דעת הנאמן.

במהלך תקופת הקפאת ההליכים לא תחולט כל ערבות מכל סוג שהוא לרבות ערבויות ספקים, טיב, ביצוע או מיכרז, לרבות ערבויות שהופקדו להבטחת חיובים על-פי חוזה היתקשרות עם משרדי ממשלה ו/או בעלי נכסים לטובת השכרתם וכן להבטחת כל התחייבות חוזית אחרת שהוצאו על ידי תאגיד בנקאי או אחר ולא יבוצע כל סעד עצמי מכל מין וסוג שהוא על-ידי מי מנושי החברות, ובכלל זאת סילוק-יד, תפיסת נכסים, קזוז, עיכבון, המחאת-חוב או ניכוי ממחיר ללא אישור בית-המשפט.

...

בפניי בקשה מטעם חברת השדרה הירוקה א.ו. בניה ויזמות בע"מ (להלן: "החברה") להורות על עיכובם של ההליכים המתנהלים נגד החברה ו/או מטעם החברה בקשר לפרויקט של החברה הנמצא בהליך כינוס-נכסים וכן על עיכובם של הליכים נוספים להם החברה מהווה צד, שאינם קשורים במישרין לפרויקט זה. הבקשה והרקע לה ביום 31.12.2023 ניתנה החלטתי בה מונה עו"ד מור נרדיה (להלן: "הכונס") ככונס-נכסים לאכיפת שעבודים שנרשמו לטובת הנושה המובטחת, קמה א.א. הציונות בע"מ (להלן: "הנושה המובטחת"), על זכויות החברה בפרויקט מסוג תמ"א 38/1 ברחוב הציונות בחולון (להלן: "הפרויקט").

בנסיבות אלה - ולנוכח עמדת החברה, הכונס והממונה, כמו גם עמדתי העקרונית דלעיל - אני סבורה כי יש ליתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של החברה שעניינו הפעלת החברה לשם שיקומה הכלכלי.

כפועל יוצא מן האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו הקפאת הליכים נגד החברה, וזאת למשך 90 ימים מהיום.

בהתחשב במינויו של עו"ד מור נרדיה ככונס-נכסים על חלק מנכסי החברה, ובהתחשב בעמדת הממונה, אני מורה על מינויו של עו"ד נרדיה גם כנאמן של החברה (להלן: "הנאמן").

הנני מאשרת לנאמן, בהתאם להוראות סעיף 67 לחוק, לאמץ או לוותר על חוזה קיים ובכלל זה מאשרת לנאמן להשתחרר מהסכמי שכירות, הפעלה או אספקת שירותים אשר לגביהם יגיע הנאמן למסקנה כי אינם כלכליים וכי הם מכבידים על המשך הפעילות, והכל על-פי שיקול-דעת הנאמן.