בקשת נאמן לביטול משכון ומימוש מקרקעין

בקשת הנאמן להורות על בטלות מישכון שנירשם לזכות המשיב על זכויות החייב בדירה בקרית חיים הידועה כגוש 11575 חלקה 23 תת חלקה 6, ומנגד בקשת המשיב (הנושה) לאפשר לו לממש המישכון.

בדיון שהתקיים בתיק ביום 24/1/16 (בפני מותב קודם – כבוד השופטת אורית וינשטיין), הוכרז החייב כפושט רגל זאת על אף הספק בתועלת בהליך לנושים (בשים לב לגובה החובות), כאשר נאמר בתגובת הכנ"ר כי מהות ההכרזה נוגעת לנושא מימוש הנכס של החייב בלבד, וככל שיעלו קשיים במימושו, ישקול הכנ"ר לעתור לביטול הליכי הפש"ר. ממועד ההכרזה (שנת 2016) ועד שנת 2019 עסק הנאמן בניסיון לרשום זכויות החייב בנכס, שכן הזכויות היו רשומות על שם הבעלים הקודם, והנאמן פעל ארוכות מול נציגי החברה המשכנת ומול מסוי מקרקעין.

...

דיון והכרעה: דין בקשת הנאמן להידחות.

בהתבסס על כל האמור לעיל: עדות החייב והמשיב שנחקרו על ידי הנאמן (בדיון בבית המשפט ויתר הנאמן על חקירת החייב) והמסמכים שפורטו לעיל – יש לדחות טענות הנאמן ולהורות כי אין מקום לביטול המשכון.

סוף דבר – בקשת הנאמן לביטול המשכון נידחת.

כללי לפניי בקשת הנאמנת, לבטל הענקה שלטענתה ביצע החייב, בזכויותיו במקרקעין, הידועים כחלקות 732/4, ו- 732/5, בגוש 6455, הממוקמים בדרך השרון 55, הוד השרון, והכוללים שתי חנויות ומחסן (להלן: "המקרקעין"), לטובת אביו, הוא המשיב מר יהושוע קלאש.

הנאמנת טוענת כי הגנת סעיף 13(א) לחוק המישכון עומדת לא רק למי שפרע את החוב, אלא למי שזכותו עלולה הייתה להפגע ממתן המישכון או ממימושו.

בנקודה זו ביקש ב"כ המשיב להדגיש שרישום המקרקעין על שם המשיב התאפשר ביום 23.9.09, שכן רק באותו מועד מסר הבנק הממשכן את השטר לביטול משכנתא, וגם זאת אך ורק בעקבות התמורה ששילם המשיב.

...

" והוסיף בית המשפט בעניין סלור: "מאותם טעמים, לא היה מקום לקביעתו של בית המשפט כי יש לנכות משווי הנכס את מחצית תשלומי המשכנתא אשר שילמה אביבה לבדה. " עם זאת, בעניין אינסל שהוא מאוחר לעניין סלור נקבע: "סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שההענקה מאת החייב למשיבה בטלה ועל המשיבה להשיב לקופת פשיטת הרגל את חלקו של החייב בתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה. למען הסר ספק, התמורה משמע לאחר קיזוז המשכנתא, דמי התיווך והחוב למינהל מקרקעי ישראל, כמפורט בסעיף 58 להחלטתו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. " דהיינו, בעניין אינסל נקבע כי ההענקה בטלה ועל המשיב להשיב את הנכס, לאחר קיזוז תשלומי המשכנתא ותשלומים נוספים שאינם מענייננו.

התוצאה המורם מן המקובץ הוא, שדין הבקשה להתקבל וכך מוחלט.

המשיב ישלם הוצאות הנאמנת ושכ"ט עוד, בסכום של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

בפניי בקשה מטעם הנאמן, עו"ד מוטי בן-ארצי, למתן הוראה לביטול מישכון מספר 2019059163 (מקרקעין/מיגרש בנייה למגורים ביישוב פורדיס), אשר נרשם במרשמי רשם המשכונות בתאריך 28.2.2019 לטובת המשיבה 2 (חברת מ.ל.ר.ן פרויקטים ומסחר בע"מ), ובד בבד להורות על ממושו בידי הנאמן.

...

לפי טענת "מ.ל.ר.ן", יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שהנאמן אישר בכתב את המשך הליכי המימוש בתאריך 23.11.2020, לאחר שבחן את תביעת החוב על נספחיה ולאחר שבחן לפני ולפנים את טענות המשיבה 2 באמצעות הבהרות בעל פה מצד המשיבה 2.

לטענת חברת "מ.ל.ר.ן", בהינתן העובדה שניתנה על ידה תמורה מלאה בעד המשכון ולאחר שנרשמה משכנתא מדרגה ראשונה כדין, בתום לב ובתמורה לטובתה בהתאם להסכם ההלוואה, ולאחר שהליך מימוש המשכון הגיע לשלב מתקדם, הרי שיש לדחות את בקשת הנאמן לביטול המשכון ולמימוש הנכס, משום שהנאמן לא הצביע על עילה או על סיבה מוצדקת לפסילתו של עו"ד נאמן ככונס נכסים ובפרט לאחר שהשניים שיתפו פעולה זה עם זה לאורך תקופת זמן ארוכה.

בענייננו, הנאמן נתן את הסכמתו לחברת מלר"ן להמשיך בהליכי מימוש במסגרת לשכת ההוצל"פ מבלי שהכריע בתביעתה לגופו של עניין, ולאחר שציין בתשובתו מיום 23.11.2020 (במענה לפניית החברה מיום 12.11.2020) כי עיון בתביעת החוב ובבטוחה הביאו אותו לכלל מסקנה שאין מקום להתנגד להמשך הליכי המימוש ולפדיון הבטוחה.

שונים הם פני הדברים מלקוח אשר מתקשר בעסקת הלוואה והיא ממומשת, ומכוחה מוענקת הלוואה (אפנה אל ע"א 6886/09 עו"ד ארנברג נ' בל"ל, ניתן ביום 7.1.2013); מתוך רצון לקדם את ההליך, ועל מנת שניתן יהיה ליתן הכרעה, סבורני כי ראוי שהנאמן יכריע ראשית בתביעת החוב של הנושה המובטחת, יקבע את היקפה, ויפרט במידת פירוט מוגברת האם יתרת החוב נצברה בגין ניכיון המחאות או הלוואות, וכן יפרט מתי נצברו רכיבי תביעת החוב, על מנת שניתן יהיה למפות את השאלה, האם נתקבלו בידי היחיד כספים לאחר הסכם ההלוואה ורישום השיעבוד, או להיפך; לנתונים אלו ישנה משמעות לגבי הפרשנות הראויה שיש להעניק להתחייבויות כאמור בסעיפי ההסכם הנזכרים לעיל.

בית המשפט העליון מדגיש, כי אילמלא ההיתקשרות בהסכם התוספת והטלת המישכון על נכסי המקרקעין של החייב, יתרת חוב זו הייתה נותרת בגדר חוב רגיל שאיננו מובטח.

בתגובתה מיתנגדת הנאמנת מכל וכל למבוקש וטוענת, בין היתר, כי בבקשה מיתעלם המשיב 2 במכוון מכל הקביעות של בית המשפט העליון בפסק דינו ויוצר במתכוון בלבול בין הסכם התוספת בגינו נרשם המישכון שבוטל ובין פרעון יתרת המשכנתא על ידו מכוח הסכם המכר, שנחתם יומיים בלבד לאחר הסכם התוספת ואף הוא בוטל על ידי בית המשפט העליון תוך קביעה שהוא בלתי חוקי.

כן יובהר, כי הגם שהמשכון שנירשם על הזכויות בדירה בוטל עפ"י החלטת בית משפט זה על מנת לאפשר מימושן ע"י הנאמנת, אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד ביחס להכרעה שלפנינו.

...

מסקנה זו הייתה מתקבלת גם לו היינו מאמצים גישה ליברלית הרבה יותר מזו של פרופ' ויסמן שהובאה לעיל, הגם שבכל הענווה יאמר, כי לטעמי היא הגישה הרצויה בנדון דדן.

המסקנה המתבקשת היא, אפוא, נוסף על קביעות בית המשפט העליון בפסק דינו, כי לא קמה למשיב 2 הזכות למימוש המשכון (שניתן כערבות להבטחת חובה החברה כלפיו, אשר אושר על סך 80,000 ₪ כאמור) מכוח סעיף 13, וממילא לא קמה לו זכות התחלוף המעוגנת בסעיף 14 לחוק המשכון.

על יסוד האמור לעיל באתי, אפוא, לכלל מסקנה, כי אין לראות במשיב 2 נושה מובטח של החייב בהתייחס ליתרת המשכנתא שרבצה על זכויותיו בדירה ונפרעה על ידו, ודין בקשתו להידחות.

הנאמן בתיק פש"ר דהן הגיש בקשה לביטול המישכון שנעשה על ידי דהן לטובת הנתבע ביחס לזכויות המגיעות לדהן מאת ירון מעזבונה של המנוחה שרה קוריס ז"ל. הבקשה נדונה והוכרעה בפני כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי אשר אישרה לבסוף הסכמת הצדדים כי 20% מסכום הפקדון יועבר לידי הנתבע (ראה החלטת כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי עמ' 26 בפרוטוקול הדיון מיום 7.7.21 - נספח 2 בתצהיר עדות ראשית הנתבע).

התובע הספיק להגיש בקשה לכנוס נכסים במקרקעי החייבת כאשר הגישה החייבת היתנגדות לבצוע השטר ובקשה להארכת מועד להגשתה אשר הועברו לדיון לבית המשפט.

בתצהירו טוען דהן כי הוא זה שדרש מהתובע שנושא מימוש שעבודים שהיו רשומים לטובתו של דהן על זכויותיו של ירון קוריס (בהתאם לצוואת סבתו שרה קוריס ז"ל) יטופל ע"י התובע וכי הסדיר מולו מראש את תשלום שכר טירחתו בסך של 12,500 ₪.

...

דהיינו, אין מדובר בסכום שנגבה כתוצאה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל ועל כן אין התובע זכאי לו. התביעה לתשלום הוצאות כלליות בסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות נדחית.

לאור כל האמור לעיל, הנני לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,550 ₪ + 35,100 ₪ + 12,765 ₪ ובסה"כ 65,415 ₪ כולל מע"מ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (9.3.2022) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.