בין החברות בהן החזיקה אפריקה-ישראל (לרבות ב"שירשור" החזקות) נמנות דניה סיבוס בע"מ, אפריקה ישראל נכסים בע"מ (להלן: "אפריקה-ישראל נכסים"), אפריקה ישראל מגורים בע"מ, אפריקה ישראל תעשיות בע"מ ועוד.
בחודש ינואר 2018, לאחר שהוגשה הבקשה לאישור הסדר-הנושים המקורי לבית-המשפט של ההסדר, הוציאה רשות המסים שומה בצו מכוח פקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, לפיו חויבה אפריקה-ישראל בתשלום מס בסך של כ-245 מיליון ₪.
כמו כן עוגן בהסדר-הנושים החלופי הסכם-פשרה עם רשות המסים וזאת בנוסף להתחייבויות שונות ותנאים מתלים שנדרשו לצורך השתכללות הסדר-הנושים החלופי.
באשר למחלוקת העובדתית, הצדדים חלוקים על הצורך באישורים של הממונה על ההגבלים העיסקיים במדינות ארופה; על כך שאקסטרה ורבוע כחול פעלו בהשתדלות כנה לקבלת האישורים האמורים, או שמא הן "גררו רגליים", בירור שהמסקנה שלו תוביל לשאלה האם האחריות לאי-התקיימות התנאי המתלה האחרון מונחת לפתחן של הרוכשות, אם לאו; האם הטענות בדבר הצורך בקבלת האישורים הנו מצג שוא שמטרתו להסתיר את העובדה שאקסטרה או בעל השליטה בה כשלו בהשגת מימון למימון ההסדר; על מי מוטלת האחריות לכך שהמועד האחרון להשלמת התנאים המתלים לא הוארך, זאת בנפרד מהשאלה המשפטית האם אכן ההסדר פג תוקף במועד הגשת הבקשה; על מי מהצדדים מוטלת האחריות לסיכול הליך הגישור שהתקיים בין הצדדים עובר להגשת הבקשה, ככל שיש לתת לכך משקל בכל הנוגע לעתיד הפקדונות; האם הנאמנים ו/או המחזיקים פנו לצדדים שלישיים לשם קבלת הצעות חדשות תוך שההסדר תלוי ועומד, וככל שהתשובה לכך חיובית, האם הם בכך הפרו את ההסדר, ומה המשמעות של כך; האם מי מהצדדים פעל שלא בתום לב, לרבות על ידי הובלת מסע תקשורתי להכפשת שמו של מר בן משה, הזדרזות להודיע על חידלות תוקפו של ההסדר חלף ניסיונות לקיימו או גרירת רגליים כאמור להגשמת התנאים המתלים; האם הנאמנים אחרו את המועד להגשת בקשה לחילוט הפקדונות, לאור העובדה כי עליהם לעשות זאת בתוך 5 ימים מהמועד בו הרוכשות הכשילו לכאורה את קיום התנאים המתלים, כפי שנטען; ועוד.
אקסטרה ניתחה עוד את דברי-החקיקה והפסיקה שהובאו על-ידי הרמטיק בעיניין זה וטענה כי הם דוקא תומכים בעמדתה, כמו גם פסקי-דין נוספים שהובאו על-ידי אקסטרה וכן כתבי-טענות שונים שהוגשו על-ידי הרמטיק עצמה בהליכים אחרים נגד נאמנים אחרים.
...
ראו גם דברי בית-המשפט העליון בע"א 7183/13, 4218/14 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ ואח' (12.7.2015) (להלן: "פס"ד ברק"), בפסקאות 16-15:
כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי, פסקה 10 (5.9.2011)), שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו" (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין בע"מ נ' פינק, פ"ד מד(1) 226, 230 (1990) (ההדגשה הוספה – ע' פ')).
בנסיבות אלה היה לכאורה מקום להורות על מחיקתה של עילת תביעה זו.
ברם, אף-על-פי-כן, החלטתי לפי שעה שלא להורות כן, וזאת מן הטעמים העיקריים הבאים: ראשית, מחיקת עילת-תביעה זו ממילא לא תשנה את התוצאה המעשית, היינו התביעה לא תסולק על הסף ותוסיף להתברר; שנית, כאמור בפס"ד ברק לעיל, בירור התביעה ממילא מתמקד תחילה בעובדות המקרה, כאשר העילות המשפטיות הן הנגזרת או המסקנה מן העובדות שתימצאנה, כך שניתן לדחות את הדיון בעילות התביעה ובפלוגתאות המשפטיות לשלב מאוחר יותר של הדיון; שלישית, כאמור לעיל, על אף הבעייתיות שבתביעה זו, הענקת הגנה מוחלטת וא-פריורית לנאמן בדרך של סילוק התביעה על הסף מעוררת אי-נוחות במקרה זה במבט-העל, שעה שמדובר בנאמן שהגיש במקביל תביעה בשם מחזיקי אגרות-החוב נגד אקסטרה ובנוסף שמר בחזקתו את סכום התביעה בגין התמורה העודפת מכוח הסכם השיפוי, וראו בהקשר דומה לזה גם את דבריהם של פרידמן ושפירא שצוטטו לעיל.
סוף דבר
מכלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
