בקשת משת"פ להיתר שהייה נוכח סכנת חיים

העותר מבקש כי תונפק לו תעודת זהות כחולה כתושב קבע בישראל, לרבות אפשרות לבקש אזרחות ישראלית בחלוף חמש שנים; לחלופין, עותר הוא להורות למשיבים להנפיק לו אישורי שהיה קבועים – לרבות אישור עבודה ואפשרות להצטרף למערכת ביטוח הבריאות של ישראל – עד שהסכנה המרחפת מעל ראשו לשיטתו תיחלוף; כן מבקש העותר להורות למשיבים להנפיק אישורי ביקור לאישתו ולילדיו; להורות על העברתו למסלול השקום של המנהלת לסיוע, וככל שלא יועבר למסלול זה – (א) להורות על חשיפת הקריטריונים לפיהם נקבע מי מבין המאוימים על ידי הרשות הפלסטינאית או על ידי גורמי טירור באיזור תחת שליטתה זכאי לקבל אישורי שהיה מתחדשים בישראל באמצעות ועדת המאוימים; (ב) לפרט מהם הקריטריונים לפיהם נקבע מי מבין משתפי הפעולה שסייעו לגורמי הבטחון של ישראל זכאי לקבל אזרחות ישראל או אישורים לישיבת קבע במדינת ישראל או עזרה כספית שיקומית; (ג) לפרט מהו הסיוע הניתן על ידי מנהלת הסיוע למשתפי פעולה שסייעו למערכות הבטחון, ועל פי איזה עקרון של מידתיות הללו פועלים; (ד) ולפרט מדוע המשיבים מסרבים להעביר את העותר למסלול השקום של מנהלת הסיוע.

בהקשר זה נטען, כי חל איסור לגרש אדם למקום בו ישנו יסוד מהותי להאמין כי יעבור ענויים, ולא רק למקום בו נשקפת לו סכנת חיים, ומכאן כי גם על פי האמנה על המשיבים להעתר לבקשתו ולהעניק לו אישורי שהיה קבועים בישראל.

החלטותיה של ועדת המאוימים, מתקבלות על בסיס שני קריטריונים עקריים – קיומן של אינדיקאציות לסכנה הנשקפת לחייו של המבקש על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל; ומידת הסיכון הנשקפת לציבור בישראל ולביטחונו כתוצאה משהותו של המבקש בשטחי ישראל.

...

לדידה של משטרת ישראל, היקף הקשרים ומידת תרומתו המודיעינית של העותר אינם מצדיקים המלצה לשיקומו במסגרת המנהלת, ולא מצאנו מקום להתערב בהחלטה זו. ועדת המאוימים היא הגורם המקצועי המוסמך לבחון את שאלת האיום על חיי העותר, ואף לה שיקול דעת רחב.

גם לאחר עיון בחומר החסוי, לא מצאנו כי הועדה חרגה ממתחם שיקול הדעת המסור לה, והנסב על תחום אחריותה.

סוף דבר, אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש.

]השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה בבקשת העותר ליתן לו היתר שהייה או רישיון ישיבה בישראל, לאור סכנת חיים שבה הוא נתון, לטענתו, בשטחי הרשות הפלסטינאית, על רקע טענה לשיתוף פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים.

אין ביכולתו לחזור לאיזור מגוריו בשל סכנת חיים ממשית.

העתירה הוסיפה ונדרשה למחויבויותיה של המדינה, לגישתה, כלפי משתפי פעולה או מי שנחשדים ככאלה, וכן לעמדת המשפט הבנלאומי, כפי שהעותר מבינוֹ, בהתייחס לעצם תופעת שתוף הפעולה.

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, ומשלא מוצו ההליכים אל מול המשיבים טרם הגשתה.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת, וממילא נמחקת הבקשה למתן צו ביניים.

העותר ישלם למשיבים הוצאות בסך של 2,000 ₪.

]השופט נ' סולברג: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר []להורות למשיבים ליתן טעם, מדוע לא יוּצא עבורו היתר שהייה בישראל, עד אשר תיחלוף הסכנה הצפויה לו בשטחי הרשות הפלסטינאית.

המשיבים מוסיפים, כי החומר המצוי ברשותם מלמד, כי בשנים האחרונות העותר יצא ובא משטחי איו"ש לא אחת; קשה איפוא להלום את טענתו כי שהייתו שם מסכנת את חייו.

לבסוף נטען, כי הועדה אינה מוסמכת לידון בבקשות להיתר הנובעות מהליכים פליליים המתנהלים ברשות הפלסטינאית, וכי סמכותה גדורה לבחינת בקשות הנוגעות למשתפי פעולה, או למי שחשודים בשיתוף פעולה עם ישראל.

...

אין אפוא הצדקה כלשהי להעתר לעתירה, לבטח מקום שבו העותר עושה דין לעצמו, מתעלם מפסקי הדין המורים לו לשוב אל מקומו, ובינתיים שולח ידו בפלילים.

העתירה נדחית בזאת על הסף; הצו הארעי שניתן ביום 12.2.2018 – מבוטל.

העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם, שהנו תושב השטחים, ביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, על פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, (להלן: "חוק הכניסה לישראל") על כך שבתאריך 29.9.08, ובמהלך כארבעה ימים עובר לכך, שהה בשטח מדינת ישראל, ללא אישורי שהייה כחוק.

הטעם השני – הוא נרדף על ידי אירגוני טירור, בשטחי הרשות, המבקשים את נפשו ורוצים להרגו על רקע חשדם כי הוא משת"פ של המישטרה ויש לו קשר עם השב"כ הישראלי.

כך או כך, גם אם אצא מנקודת הנחה כי הנאשם נימלט מידי דורשי רעתו, על רקע נטיותיו המיניות, מתוך תחושתו הסובייקטיבית כי קיים סיכון מוחשי לפגיעה חמורה בחייו, בחרותו, בגופו או ברכושו, אם ימשיך לשהות בשטחי הרשות הפלסטינאית, אין בכל אלה כדי למלא אחרי התנאי הראשון לתחולתו של סייג הכורח.

בין הדרכים והאמצעים פנייה לבית המשפט העליון, בבקשה למנוע גירוש מהארץ, פנייה שלא נעשתה בעינינו של הנאשם, כשאת סיבת ההמנעות מפניה לערכאה העליונה היטיב להסביר מר גונן, שהבהיר בעדותו כי הנטל המוטל עליהם להוכיח שיש סכנה ממשית מאד קשה "למרות שעל גופות האנשים יש סימנים וקשה מאד להוכיח אם זה על רקע מעורבות עבריינית או על רקע הזהות המינית". לאמור, גם בנטל, להוכיח את קיומם של התנאים השני והשלישי, כדי להקים את הספק הסביר בעיניין פליליות המעשה, מתקשה הנאשם לעמוד, אף בסיוע האגודה ההומו- לסבית.

...

לסיכום, סעיף 34ה' לחוק העונשין קובע כי "חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית". סעיף 34כב(ב) קובע כי כאשר "התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג". הנטל לעורר את הספק מוטל על הנאשם.

לאחר שהגעתי למסקנה שהנאשם לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולהקים את הספק הסביר בפליליות המעשה של כניסה לישראל שלא כדין, לא מההיבט העובדתי ולא מהפן המשפטי, אני קובעת כי לא חל בעניינו סייג הכורח לאחריות פלילית, לביצוע העבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

לפיכך, על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירות כדלקמן: עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, על פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

]השופט ע' פוגלמן: העתירה שלפנינו מכוונת להחלטת ועדת המאוימים שדחתה את בקשת העותר לקבל היתר שהייה בישראל, על אף טענותיו כי נשקפת סכנה לחייו בשטחים נוכח שתוף פעולה נטען עם כוחות הבטחון הישראליים.

בשנת 2004 נעצר העותר בגין שהייה בלתי חוקית בישראל והוגש נגדו כתב אישום בגין כך. ביום 1.8.2004 זיכה בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת נ' בכור) את העותר מאישום זה, בקובעו כי הוא שימש כסייען של משטרת ישראל (ת"פ (שלום כ"ס) 1329/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 1.8.2004)).

כן מבקש העותר כי המשיבים יודיעו מהם הקריטריונים הקובעים מי מבין משתפי הפעולה עם ישראל זכאי לקבלת מעמד בישראל ולסיוע כספי; מהו הקף הסיוע שניתן למשתפי פעולה מוכרים; ומדוע הוא איננו מקבל את הזכויות המוענקות לסייען ולבני משפחתו.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי נדרש מיצוי הליכים נוסף, קודם לשמיעת העתירה גופה.