בקשת מעצר על עבירת ניסיון לרצח מדרגה ראשונה

רקע עובדתי וההליך בבית משפט קמא ביום 10.3.2015 הוגש נגד המערער כתב אישום על ידי חבר מושבעים גדול (Grand jury) במדינת פלורידה בארצות הברית, המייחס לו ביצוע עבירת רצח מדרגה ראשונה (Murder in the first degree) של רצח אמו.

עוד באותו היום הוצא צו מעצר נגדו בבית המשפט במחוז מנטי (Manatee county) שבפלורידה בגין ביצוע העבירה האמורה.

בתוך כך, סקר בית המשפט את ליבת הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה וציין כי על סכין המטבח ששמש לרצח המנוחה נימצאו טביעות אצבעותיו של המערער; המערער קיבל מירשם בישראל לתרופה המכילה חומר מסוג זולפידם (Zolpidem), ששאריותיו נימצאו בדמה של המנוחה ובקיא שלה; מעדויות השכנים עולה, בנגוד להצהרתו של המערער בבקשת ההסגרה, כי נכח בחנייה בין השעות 22:30 ל-23:00 בליל הרצח; קשייו הכלכליים של המערער כעולה בין היתר מההלוואות שנטל בעבר מהמנוחה מעידים על קיומו של מניע לבצוע הרצח; וכן שהמערער יצא בשעה 5:30 בבוקר מדלת המוסך ואמר לאחת השכנות: "אימא מתה, אימא נרצחה ואני לא עשיתי את זה". על בסיס מכלול ראייתי לכאורי זה קבע בית המשפט המחוזי כי חומר הראיות "קושר את המשיב [המערער – י' א'] במידה הנדרשת לבצוע המעשים המיוחסים לו וממלא אחר דרישת האחיזה לאישום, הקבועה בסעיף 9 לחוק, ומדובר בראיות, שהיו מספיקות כדי להעמיד את המשיב לדין על עבירה כזאת בישראל". עוד קבע בית המשפט כי לא חל בעיניינו של המערער הסייג לפיו הענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע ב"תקנת הציבור", כאמור בסעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה.

לשיטת המשיבה, ההתכתבויות בין חוקר המישטרה לבין אחות המערער פוגעות לכל היותר במשקלן של הראיות, ועיסוק בהתכתבויות אלו מהוה ניסיון לנהל את הליך בירור האשמה בבית המשפט בישראל, וזאת בנגוד להלכות בדבר הדיון בתיקי הסגרה.

...

מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, אשר תוכרע במסגרת ההליך העיקרי, אני סבור כי אין כל ראייה לכך שההתכתבויות בין הצדדים השפיעו בדרך כלשהי על ממצאי החקירה, או כי נוצר קשר אישי מיוחד בין אחות המערער לחוקר.

כבית משפט קמא, גם אני סבור כי לא מתקיים בעניינו של המערער סייג להסגרתו משום חשש לפגיעה בתקנת הציבור.

סוף דבר, בעניינו של המערער מתקיימות כלל הדרישות הפרוצדורליות והמהותיות המנויות בחוק ההסגרה: המעשה המיוחס לו עונה על דרישת 'הפליליות הכפולה', הראיות לכאורה שהוצגו בבקשת ההסגרה עונות על דרישת 'האחיזה לאישום', ושיקולי תקנת הציבור אינם מונעים את הסגרתו.

על פי ההחלטה בבש''פ הנ''ל, נקבע כדלקמן: "יחד עם זאת, נראה כי הגיעה העת האמורה בהחלטת הנשיאה א' חיות בבש''פ 5008/17 ובשלה השעה ששרות המבחן יערוך תסקיר על אודות משיבים 3 ו-4 (המבקשים בהליך דנן – א.ה) שבכירותם במדרג האירגון אינה זהה לשני המשיבים האחרים (יצחק אברג'יל ושמעון סבח – א.ה), וזאת עד ליום 1.7.2019. לאחר קבלת התסקיר בית המשפט המחוזי יפעל לפי שיקול דעתו והבנתו." כאמור, החלטת בית המשפט העליון ניתנה ביום 30.5.19 שבעיקרה, ביחס למבקשים כאן, הורה בית המשפט העליון על הגשת תסקיר לבית המשט המחוזי.

כמו כן, התרשם שירות המבחן כי בהתייחס למכלול מרכיבי הסיכון, הלוקחים בחשבון גם את מאפייני העבירות המיוחסות למבקש 2, הרי שכל חלופה ואף מעצר בפקוח אלקטרוני לא יפיגו את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש מהלכי משפט והמלטות מן הדין.

לפיכך ממליץ שירות המבחן על מעצרו של המבקש 2 עד תום ההליכים נגדו.

כאן המקום לציין ולו בקצרה את אשר מיוחס למבקשים ול- 16 נאשמים נוספים נגדם הוגש כתב אישום "הכולל 13 אישומים הנוגעים לחברות באירגון פשיעה בנלאומי, במסגרתו היו חברי האירגון מעורבים בשורה של עבירות, בהן: עבירות רצח; ניסיונות לבצוע רצח של גורמים עימם היו מסוכסכים; עבירות סחר, ייצוא, ייבוא והספקה של סמים בהיקפים גדולים; עבירות אלימות ועוד" (בש''פ 3418/19 עמ' 2 פיסקה 1).

באי כוח המבקשים יצאו בראש וראשונה לבקר את הנאמר והמומלץ בתסקירי שירות המבחן.

...

איני מקבל גישה שלילית זו כלפי שירות המבחן, למעשה אני שולל דברי הסניגורים כלפי שירות המבחן מכול וכול.

לאחר שאני שוקל מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובלי להתעלם מהימשכות ההליכים בתיק זה, ובעובדה כי המבקשים עצורים בתקופה של למעלה מארבע שנים, אני סבור כי אין מקום להורות על שחרור המבקשים ממעצר.

איני מתעלם ממועד ביצוע העבירות, אלא שגם בשים לב לשיקול זה, עדיין סבור אני כי מסוכנותם של המבקשים, גבוהה ביותר עד כי אין לשחררם.

למשיב מיוחסת עבירת רצח מדרגה ראשונה, על פי חוקי מדינת אלסקה בארצות הברית, רצח מדרגה שנייה, תקיפה מדרגה ראשונה, היתנהגות פסולה בנשק מדרגה ראשונה, שתי עבירות תקיפה מדרגה שלישית והיזק פלילי מדרגה שלישית.

נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב מקבילות לעבירות בחוק העונשין שהן: רצח, ניסיון לרצח ופריצה.

אמנם, בא כוח המשיב הציג פסיקה כי שעה שמוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים במסגרת בקשת הסגרה, וגם כאשר נקבע קיומן של ראיות לכאורה, עדיין בית המשפט שוקל אפשרות של חלופת מעצר על ידי קבלת תסקיר מעצר, אולם באותה פסיקה מדובר בעבירות שאינן עבירות המתה, אלא עבירות כלכליות או עבירות רכוש או עבירות מין.

...

עוד טען כי מדובר בעילת מסוכנות, שכן המשיב צפוי להיות מורשע בעבירה של ירי לכיוון קבוצת אנשים שעמדה ברחוב, ובנוסף צפוי לעמוד לדין בגין היזק פלילי, עבירה המקבילה לעבירת פריצה.

מכל האמור, סבורני כי בשלב זה ניתן לקבוע שקיימות ראיות לכאורה ברף הנדרש בשלב זה לאמור בכתב האישום שהוגש בארצות הברית נגד המשיב וכנגד סלזר.

סבורני, כי לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיב והחשש להימלטות מאימת הדין, לא ניתן במקרה זה לשקול שחרור לחלופה כלשהי, ומכאן, אני מורה שהמשיב ייעצר עד לתום ההליכים במסגרת בקשת ההסגרה לארצות הברית.

בדיון המשך, מיום 23.12.19, נשמעו הטיעונים בשאלה, אם ניתן להסתפק בחלופה כלשהיא, שמא, מעצר בפקוח אלקטרוני, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, כדרישת המבקשת.

זהו אותו מבחן "דו-שלבי" שמאוזכר בפסיקה, ובין היתר, באותה החלטה בעיניינו של "יונס" הנ"ל. הפרמטרים האופייניים להחלטה, שלפיה, עניינו של משיב מסוים אינו צולח את השלב הראשון, של עצם התכנות חלופה כלשהיא, זולת מעצר ממש, הם אלה, העוסקים בדרגת המסוכנות הנשקפת מאותו משיב, בהנתן נסיבות העבירות וחומרתן, בפני עצמן, ולאו דוקא מאפייני אישיות ספציפיים המלמדים על מסוכנות.

העבירות הנקובות בכתב האישום, והן - חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) של חוק העונשין, נחזות כעושות חסד עם המשיב, בהיות האירועים המתוארים, לכאורה, מקיימים יסודות העבירה, מהקשות ביותר בספר החוקים, זו של ניסיון רצח.

...

נקודת המוצא, כידוע, היא, שלא מדובר בתסקיר חובה וכי מדובר בכלי, שבידי בית-המשפט, כאשר הוא מגיע למסקנה שהכרעה מושכלת דורשת שימוש בו (בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת-ישראל, מיום 15.01.15, פסקאות 9-10).

הסניגור לא חלק על דברי חברתו, באשר לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מבצוע העבירות על-ידי מרשו, ובקש להיתמקד במידת הפגיעה בהם, בכל אחד מן האישומים.

לדבריו, באישום הראשון - הפגיעה עומדת במדרג בינוני-נמוך; באישום השני - בעבירה של ניסיון לרצח, נטען, שהגם שהנאשם היה חלק מהחבורה, לא ניתן להיתעלם מכך שלא היה היוזם, המתכנן או "המוח", כלשונו, שעמד מאחורי תיכנון ירי הטילים.

בשיקולי דחיית העירעור, עמד ביהמ"ש העליון על חומרת מעשי המשיב, פוטנציאל הפגיעה והסכנה הטמונה במעשיו, כמו גם, חלקו בבצוע המעשים, כמי "שלא היה מוביל או יוזם כי אם מבצע". עוד צוין, שהמשיב סרב לשוב ולהטמין המטענים פעם נוספת, ולא מילא אחר הבקשה לדיווח על תנועות כוחות צה"ל. · תפ"ח (ב"ש) 1056/07 מדינת ישראל נ' אל טאוויל (מיום 19.09.10) - נגזר דינו של נאשם, אשר הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנות ההגנה (שעת חרום)-1945; 3 עבירות של ניסיון לרצח; ועבירה של קשירת קשר לפשע, לפי חוק העונשין.

העונש המוצע, בהיתחשב במתחמים שנקבעו, בהעדר נימוקים לחרוג ממנו (והדבר אף לא התבקש על-ידי מי מהצדדים, בהתאם לסעיף 40ד או 40ה של החוק), ומתוך כיבוד ההגבלה שהמאשימה נטלה על עצמה בטיעוניה, אציע להשית על הנאשם: מאסר בפועל - למשך 9 שנים, בנכוי ימי מעצרו בתיק זה. מאסר על תנאי - למשך 12 חודשים, ולתקופה של 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר, בגין כל עבירת אלימות, או עבירה נגד ביטחון המדינה, שהם מסוג פשע.

...

אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע העבירות - אין בידי לקבל טענת ההגנה, כאילו נעשה הדבר בתמימות, ואך, בשל מניעים כלכליים, ומתוך דוחק, ורצון לסייע בפרנסה.

שקלול הנסיבות, המשליכות על קביעת העונש בתוך המתחמים, בנתון לסוג העבירות הנדונות, היה מביא לכלל מסקנה של קביעתו, לגבי כל אישום, קרוב יותר לצד התחתון, מאשר לצד העליון, של כל מתחם.

סוף דבר: לאור האמור, ומהשיקולים שצוינו, אציע לגזור על הנאשם עונש כולל, בגין המעשים שעליהם הורשע, ובהתחשב במתחמי העונש שפורטו והוצגו לעיל.