בקשת מעצר עד תום הליכים בגין גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון

התובעת הדגישה במועדים בהם הנאשם נעצר לאחר שנתפס נוהג ללא רישיון נהיגה תוך שהוא מבצע עבירות תעבורה, וכיצד לאחר שיחרורו ממעצר חזר מיד לסורו והמשיך לגנוב כלי רכב, תוך סיכון הציבור הן בגדרי העבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והן בגדרי העבירות של גניבת כלי רכב.

   חרף ההליך המשפטי האמור במסגרתו היה עצור הנאשם עד שיחרורו ביום  16.12.19 , בחלוף 48 שעות בלבד לאחר שיחרורו מהכלא, ביום  18.12.2019 חזר הנאשם להמשך פעילותו העבריינית אותה כאמור החל בראשית אוקטובר 2019, כך שיחד עם אחר  הגיע  עד לעיר נס ציונה (אישום 14), הרחק ממקום מגוריו, גנב את רכבו של ניסים שמס, ובתוך כך נהג ברכב הגנוב כשהוא לא מורשה לנהיגה, פסול לנהיגה העביר בעצמו, בנהיגה את הרכב לשטחי הרשות הפלסטינאית.

על פי המתואר באישום זה, ביום 27/2/2020  במסגרת בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים בבית המשפט בראשון לציון,  שוחרר הנאשם בתנאים הכוללים מעצר בית לילי (בין השעות 22:00-06:00 בבוקר)  להלן: ההוראה החוקית.

...

  בעפ"ת (מרכז) 37499-12-16 בראל נ' מדינת ישראל (23.3.2017), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון (מעולם לא הוציא) וללא ביטוח.

השופטת בכור עמדה על החשיבות שבהרחקת אנשים כדוגמת המערער מהחברה במטרה להגן על חיי אדם: "בכל הנוגע לנאשם השב ומבצע עבירות של נהיגה בפסילה, פעם אחר פעם, לא כל שכן מקום בו כלל אינו מורשה לנהיגה, אין מנוס מהרחקתו מהחברה ומהטלת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בעניינו. אין צורך להמתין לאבדות בנפש בכבישי הארץ או לפציעתם האנושה של משתמשים בדרך, אלא לקדם פני הרעה באמצעות מאסרם הממושך של אלו השמים לבוז, ללעג ולקלס את החוק ומשרתיו". בפ"ל (תעבורה- מרכז) 1727-07-20 מדינת ישראל נ' חדאד (25.11.2020) (הוגש על ידי המאשימה).

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים שנגזר על הנאשם בפל"א 2192-12-19, אותו ירצה בחופף לעונש שהוטל עליו בסעיף א לעיל.

עוד טען ב"כ המשיב כי לא ניתן לייחס למשיב עבירת גניבה משום שלא היה שותף לגניבת הרכב, גם על פי האמור בכתב האישום, והוא אף לא ידע ולא יכול היה לחשוד שהרכב גנוב.

באשר לעבירת הנהיגה ללא רשיון – חולק ב"כ המשיב על טענת המבקשת, טוען כי למשיב רשיון נהיגה בשטחי הרשות למעלה מ- 20 שנה, למד נהיגה, יודע להשתמש ברכב ומכיר את הסיכונים בנהיגת רכב וממילא לא מדובר בעבירה המקימה עילת מעצר.

ודוק, באותו עניין דובר במקרה שבו הנאשם שם הואשם בקשירת קשר לבצוע פשע בכך שיגנבו רכבים ויעבירו אותם לשטחי הרשות וכן בגניבה ובנהיגה ללא רשיון, למעשה אותן עבירות בהן מואשם המשיב דנן, אלא ששם דובר בשתי עבירות של גניבת רכב, להבדיל מהמקרה כאן שבו מדובר בעבירה אחת.

נטען, כזכור, על ידי בא כוחו כי המבקשת לא פעלה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מספר 5.24 מיום 18.10.22 בעיניין הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים, לפיה היה עליה לשקול שיקולים הקשורים באפשרות ליתן אמון בנאשם כמו למשל עברו הפלילי, חשש ממשי מהמלטות מן הדין, מאפייניו האישיים של הנאשם וכיוצ"ב. עיינתי בהנחיה ואינני סבורה שיש בה הוראה מפורשת כיצד לפעול במקרה דנן אלא היא מציינת מתוה כללי ואת סוג השיקולים שיש להביא בחשבון לפני קבלת ההחלטה אם לבקש מעצר עד תום ההליכים או אם להסכים ולהסתפק בשחרור לחלופת מעצר.

...

לטעמי יש לקטוע את שרשרת הביצוע בעודה באיבה, ולכן אני סבורה שבמקרה דנן גם אם מדובר בעבירה יחידה, הרי נסיבות הבצוע הכוללות מקימות עילת מעצר.

לאחר שבחנתי את הדברים אני מסכימה עם הסניגור המלומד.

אני קובעת איפוא כי יש לשמוע את הערב המוצע על ידי בא כוחו של המשיב לצורך קביעת חלופת המעצר.

ביום 28.11.2022 הוגש נגד המבקש, תושב הרשות הפלסטינאית (להלן: הרש"פ) כבן 20, כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב, גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

לטענת המבקש, הבקשה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני, והן: האם עבירה של גניבת רכב שנעשתה על ידי "צעיר בן 19.5 נעדר עבר פלילי" מקימה עילת מעצר מסוג מסוכנות; האם יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים; והאם לא ניתן לבחון אפשרות שיחרור רק בשל היות הנאשם תושב הרש"פ. כן נטען כי ההחלטה על מעצרו של המבקש, לאור היותו צעיר נעדר עבר פלילי ובהיתחשב בטיב העבירות המיוחסות לו, מהוה פגיעה בלתי מידתית בחרותו.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

רקע והליכים קודמים ביום 10.7.2023 הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו עבירות של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; פריצה לרכב במטרה לגנוב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה – כשהמבקש מעולם לא הוציא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א-1961; ושימוש ברכב מנועי ללא ביטוח לפי סעיף 2(ב) לצוו בדבר ביטוח כלי רכב מנועיים (יהודה ושומרון) (מס' 215), התשכ"ח-1968.

לשיטת המבקש, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המסוכנות הנשקפת ממנו מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים מבוססת על שתי הנחות: האחת, לפיה עבירת הרכוש שיוחסה לו אינה מצויה "ברף חומרה נמוך"; והשנייה, לפיה העבירה המיוחסת לו היא עבירה המתרחשת "חדשות לבקרים", כשבמקרים אחרים – שאין מחלוקת כי אינם מתקיימים בעיניינו של המבקש – הובילה העבירה למרדפים מסוכנים או תאונות דרכים.

...

בפרט אין להתערב באופן בו הוא העריך את האמצעים שנקבעו על ידי בית משפט השלום להבטחת התייצבותו של המבקש למשפטו, אשר הביא אותו למסקנה לפיה לא ניתן להמיר את המעצר באמצעים אלה.

משכך וכפי שהובהר גם לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערר נדחית בזאת.

ביום 3.8.2023 הוגש כתב אישום נגד המבקש, תושב חברון, המייחס לו עבירות של גניבת רכב; נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח; נהיגה פוחזת; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; קשירת קשר לעשות פשע וכניסה לישראל שלא כחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.