בקשת מנהל מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 43909-01-18 אבו חאמד נ' כונס נכסים רישמי באר שבע והדרום ואח' לפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: דאוד אבו חאמד, ת"ז: 317818722 ע"י ב"כ עו"ד אחמד אל חג'וג' להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד רונן וינברג להלן: "המנהל המיוחד" ובעניין: רשות המסים – אגף המכס ומע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורית רם להלן: "מע"מ" / "הנושה" פסק דין

יצויין כי מע"מ הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת החוב.

...

כאשר עניין לנו בשיעור העיקרי והמכריע של החוב, סבורני כי עצמת חוסר תום הלב גבוהה ועל כן ראוי לשקול מחדש את צו הכינוס ולבטל את ההליך.

סוף דבר – ביטול ההליך נוכח כל האמור, ומשקבעתי כי החייב הסתיר בבקשתו לצו כינוס את דרישת מע"מ [המהווה כ- 96% משיעור הנשייה], דרישה המבוססת על כפל מס נוכח חשבוניות פיקטיביות, גם אם טרם נבחנה מידת אחריותו של החייב למעשה המרמה עצמו, מצדיקה בחינה מחודשת של הבקשה לצו כינוס ובקשת עמדת הנושה לביטול ההליך בשל ההסתרה.

אשר על כן, ובשים לב לחשיבות השמירה על עקרון תום הלב, מתקבלת הבקשה לביטול צו הכינוס וההליך, ואני מורה כדלדמן: צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנת החייב, בטלים; הבקשה להכרזה כפושט רגל נדחית.

השופט אילן סופר לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (הנשיא שמואל טננבוים; ב"ל 43482-01-17, ב"ל 31409-10-17) אשר הכיר במחלה ברגליה של המשיבה כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

נראה כי המבקש מנהל מסע כנגד פרופיסור אדר ונוהג להגיש ערעורים בכל מחיר בתיקים בהם מתקבלת חוות דעתו.

דיון והכרעה תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין איזורי, הוא 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי המערער.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה את בית הדין או את הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים לטעמים מיוחדים: "... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א 6842/00 משה ידידיה - סול קסט (15.3.2001)).

...

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל משקיים טעם מיוחד בסיכויי הערעור.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

ביום 2.11.2021 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בכל הנוגע לתשלום לאגודה (בסך של 600,000 ש"ח), ונקבע כי יש להגיש בקשה נפרדת בכל הנוגע לשכר הטירחה של המנהל המיוחד.

המערערים טענו לסממנים שגורמים לכך שההחלטה מיום 21.2.2022 תיראה כהחלטה אחרת ולא כפסק דין; ולחלופין הם ביקשו להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 21.2.2022 ולראות בעירעור הנוכחי כאילו הוגש על החלטה זו. הואיל וטענות אלה הועלו בתגובה שלא התבקשה, ולא ניתנה רשות להגשתה, לא ראיתי לידון בטענות אלה.

...

למעלה מן הצורך אוסיף כי אין בטענות אלה כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי בהחלטה זו. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, סבור כי ההחלטה מיום 11.5.2022 היא "החלטה אחרת", ולכן ההשגה עליה היא בדרך של בקשת רשות ערעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי לא נתונה למערערים זכות להשיג על ההחלטה מיום 11.5.2022.

על כן, המזכירות מתבקשת לשנות את סיווג התיק לבקשת רשות ערעור, לתייק בתיקיית השופטים את החלטתי זו ולהמשיך טיפול כמקובל.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 28173-12-22 חן נ' שדה ואח' פש"ר 21606-02-23 שם תיק ללא שמות חיסויים תיק חצוני: 73114 בפני כבוד השופטת רבקה איזנברג מערערת/משיבה נחמה חן משיבים/ (משיבה 3 גם מערערת) 1. ניר שדה ע"י ב"כ עוה"ד 2. כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון 3. פיסגת הגליל א.ש.2004 בע"מ פסק דין

החייבת הגישה ערעור הן על הכרעת המנהל המיוחד בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב והן ערעור על הכרעת החוב לגופה.

...

אני דוחה את טענת החייבת על פיה טעה המנהל המיוחד בדחותו את טענתה כי המדובר בחוב של חברת לאנדורה ולא בחוב של החייבת-בין החייבת לבין החברה נכרת ביום 30.10.11 הסכם: "שימוש ועיבוד וניהול אדמות". במסגרתו הצהירה החייבת כי היא בעלת זכויות חכירה בקרקעות חקלאיות בהיקף של כ-67 דונם (סע' 1).

בניגוד לנטען בסעיפים 69-68 להודעת הערעור, מבחינת הנושה, אספקת המים בוצעה לחייבת עצמה עבור מטעים שבבעלותה כשכל חשבוניות הצריכה הוצאו על שמה וספק אם לנושה הייתה יכולת לבחון איזה שימוש נעשה במים ועל ידי מי. יתר טענות החייבת הנוגעות לאי הנפקת חשבונית מס לחייבת, או אי הזדכות על המע"מ, הן טענות חשבונאיות שאין בכוחן לשנות מן המסקנה כאמור.

לאור כל האמור לעיל, למעט הפחתת הריבית בגין חוב שהתיישן ושינוי תקופת ההתיישנות כך שתיספר אחורה ממועד הגשת תביעה החוב, דין טענות הצדדים להידחות וכך אני מורה.

רקע: המבקשת עתרה להורות על הארכת המועד להגשת ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים הדוחה את בקשת המבקשת לעיון מחדש בבקשתה למקלט מדיני, החלטה שניתנה ביום 3.9.23.

המצב הנורמאטיבי; תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) קובעת כי פרק הזמן המוקצב להגשת בקשת רשות ערעור על "פסק-דין" ועל "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא 30 ימים.

תקנה 38 לתקנות הנ"ל מסמיכה את ביהמ"ש להאריך את המועד בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". ההלכה המנחה בעיניים שאלת קיומם של הטעמים המיוחדים נקבעה בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה [פורסם במאגרים 10.12.2013], "באותה פרשה עמד בית המשפט העליון על כך שהמשמעות הנתנת למונח "טעם מיוחד" נגזרת מאיזון הולם בין השיקולים והאינטרסים הנוגעים לעניין (בפיסקה 7 בפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן).

על המבקש לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו להציג טעמים טובים אשר משקלם המצטבר עשוי להטיות את כפות המאזניים (שם).

...

אני סבורה כי במצב העניינים המתואר לעיל סיכויי ההליך אינם גבוהים.

לאור המקובץ ומתוך שקילת מכלול השיקולים כפי שפורט לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

החלטתי ניתנת כרשמת.