בקשת מנהל מיוחד בתיק חדלות פירעון נגד כלכלן ראשי

בעקבות כך, הושג הסדר לפיו לא ימונה כונס נכסים לחברה, כנגד רישום שעבודים ספציפיים בדרגה ראשונה על נכסים שונים של כרמים, להבטחת חובותיה לבנק.

בין היתר, מונה המשיב 1 כמנהל מיוחד בתיק 279/06 (בהחלטת בית המשפט מיום 29.5.06) ובהמשך ככונס נכסים קבוע (בהחלטת בית המשפט מיום 21.9.06).

בית המשפט עוד קבע כי בתקופה זו תנוהל החברה על ידי הכלכלן מר אבי אזולאי.

לאחר ששמע את הצדדים החליט בית המשפט על מתן צו פירוק, וכך, בין היתר, פסק: "אין בדעתי לעסוק בשאלה מה התוצאות של אספת הנושים, כי גם אם מרבית הנושים הסכימו להסדר, כפי שהוצג להם, אני הממונה על אישורו לא שוכנעתי כי יש טעם בשלב זה לאשרו. השאלה המרכזית היא שאלת מימון ההסדר, גם מנין יבואו הכספים שחלקם שנוי במחלוקת מהותית עם החייבים המתוארים בבקשות השונות ... אשר על כן ובהיות החברה חדלת פירעון, ניתן צו לפירוק כרמים ..." במועד מתן פסק הדין התבקש עיכוב ביצועו מהערכאה הדיונית, והבקשה נדחתה.

ראשית לכל, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

...

בשים לב לאלה, אין בידי להעתר לבקשה.

כן אין בבקשה כל פירוט של השינויים שחלו בתקופה זו. על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה 4 שכר-טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב באייר התשס"ז (10.5.07).

החברה נקלעה להליכי חידלות פרעון (תיק 48403-04-14), בגדרם מונה עו"ד ליאור מזור לשמש כמנהל מיוחד לחברה.

בכתב התביעה המקורי שהוגש בתיק זה על ידי המנהל המיוחד, עו"ד ליאור מזור, נטען כי הנתבע, מר שלמה מעוז, שימש ככלכלן ראשי של קבוצת חברות ובהן של החברה.

כתב התביעה המקורי הוגש על ידי המנהל המיוחד בשם החברה וכן בשמם של 22 מהמשקיעים (המלווים) אשר המחו למנהל המיוחד את זכויות התביעה שלהם כנגד מר מעוז (להלן: כתב התביעה המקורי).

ביום 27/7/2020, עוד בטרם הוגש כתב הגנה בתיק, הגיש המנהל המיוחד בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף 25 משקיעים נוספים, שהמחו לו את זכויותיהם, כתובעים בתיק (בקשה מס' 6) (להלן: בקשת התיקון הראשונה).

...

לאחר ששקלתי את הטענות, הגעתי למסקנה כי יש להתיר את התיקון המבוקש באופן חלקי בלבד, כלומר להתיר את מחיקת תביעתו של המנהל המיוחד כנמחה של המלווים ואת מחיקת תביעתה של החברה, ולהתיר את החלפת התובעים ברשימת המלווים הממחים מושא כתב התביעה המקורי.

לאור הערות אלו ולאור הטענות שהעלה הנתבע, הגיע המנהל המיוחד למסקנה כי אין מקום להמשיך בתביעתה של החברה ועל כן הוא מבקש למחקה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני נעתר לבקשה באופן חלקי, ומתיר את תיקון כתב התביעה כך שתביעתו של המנהל המיוחד, עו"ד ליאור מזור, בשם החברה ובשמם של 22 הממחים שפורטו בכתב התביעה המקורי תימחק.

יוער כי עותק ההסכם שהוגש לתיק בית המשפט נושא את התאריך 1.6.2009, אולם הצדדים אינם חלוקים כי בפועל ההסכם נחתם לאחר מועד זה. אנפה החלה לספק את שירותיה מכוח ההסכם, והסתייעה, בין היתר, בקבלני משנה מטעמה.

לשיטת המבקשת, טענותיה הוכחו בעדותו של וולפשטיין, כלכלן בהכשרתו, ועולים מהסבריו לגבי הדו"חות החשבונאיים של אנפה.

כן העלה המנהל המיוחד טענות נוספות לפיהן בשנת 2010 אנפה הייתה בחדלות פרעון תזרימית ומאזנית, וכי בחודש פברואר 2010 היא הפסיקה את פעילותה.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, בית המשפט בעיניין טקסטיל ריינס נידרש לתחרות שבין הנמחה (רוכש הזכות שהומחתה, ובעניננו, המבקשת) לבין נושי הממחה (ובעניננו, נושי אנפה באמצעות המנהל המיוחד), שטענו לבטלות ההמחאה לנוכח סעיף ההגבלה בהסכם שבין החייב לממחה.

לפיכך, לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענתה החדשה, שלא לומר הכבושה, בדבר קיומה של פעילות, ולא נסתרו טענותיו של המנהל המיוחד בהקשר זה. עינינו הרואות כי מצד אחד, המבקשת משכה כספים מקופת אנפה לכסוי חוב אנפה כלפיה וחובות שהמבקשת וולפשטיין גם יחד ערבו להם; מצד שני, הזרמת הכספים מאת המבקשת לאנפה, נעשתה כנגד שיעבוד זכויותיה של אנפה לקבלת כספים מאת המשיבות, שהוא, כך נראה, הנכס היחיד של אנפה.

...

כפועל יוצא ממסקנה זו, הכספים שהזרימה המבקשת לאנפה הם חוב נדחה בהתאם להוראות סעיף 248 לפקודת החברות.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בטענה הנוספת של המנהל המיוחד לפיה יש להדחות את החוב של אנפה כלפי המבקשת בנימוק שמדובר במימון דק המצדיק את הדחיית החוב לפי סעיף 6 לחוק החברות ובהתאם להלכות שנפסקו בענין אפרוחי הצפון ובענין מקור ראשון.

סיכום סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, בקשת האכיפה נדחית.

ח.הבנק עשה פעולות ומחדלים שהיה בהם כדי לחבל בפעילותן של החברות ובכך גרם להגעתן למצב אליו הגיעו, היינו שהן הפכו לחדלות פירעון.

ב.התיק הועבר אלי ובישיבה מיום 9.12.02 ביקש ב"כ הבנק לקבוע מועד חדש להוכחות, אך עו"ד עירד התנגד וטען שתחילה עלי להחליט ב-4 בקשות שהוגשו על ידו בענין אי המצאת מסמכים ע"י הבנק ואי מתן תשובות מלאות לשאלון ששלח.

ב] חשבון מס' 638668 ניפתח ביום 1.9.90 על שם "רדיום". ג] חשבון מס' 617101 ניפתח ביום 1.12.93 על שם "אירידיום". שלושת החשבונות האלו נוהלו בסניף "הבנקים". ד] חשבון מס' 9229 ניפתח ביום 2.12.93 על שם "אירידיום". חשבון זה נוהל בסניף הראשי בחיפה מפני שסניף זה היה ממונה על מתן אשראים בערבות המדינה.

בשל מחדלים אלו, כך הנתבע, הוא הורה לכלכלן לקזז מהחוב הנטען את סכומי השיקים בצירוף ריבית בנקאית.

הבנק החתימו על שטר המישכון ביום 15.1.95, כאשר לפני כן חתם בבנק על טופס התנאים המיוחדים שנשאר בבנק לצורך מילוי הפרטים בו והוא לא היה מצורף לשטר המשכון בעת שהנתבע חתם עליו.

תימוכין מה לעמדתם של הנתבעים בענין זה מצאתי בס' 7 של נספח כ"א לתצהיר מירב, היינו, מכתבו של הנתבע לבנק מיום 23.10.96, בו הוא מבקש כחלק "מתוכנית ההבראה" שהבנק ישחרר את השיקים לנכיון המצויים בידיו ויאפשר לעו"ד לפעול נגד החייבים כנאמן של הבנק כאשר התמורה מגביית חובות אלו תשמש לפרעון ההלוואות.

כך גם לגבי שיקים משוכים ע"י חב' כרומטל שגם היא נוהלה ע"י הנתבע והנתבע בשמה נתן תצהיר לתמיכה בבקשה לביטול פסק דין שקבל הבנק נגדה על יסוד שיקים שנתן הנתבע לבנק.

...

ב.אני מחייב את חברת "אירידיום" לשלם לבנק 1,233,727 ₪ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום: 22.5.97.

ג.אני מחייב את חברת "רדיום" לשלם 99,504 ₪ כשהסכום צמוד למדד יוקר המחיה ונושא ריבית כחוק מיום 22.5.97.

ד.אני מחייב את הנתבע לשלם לבנק את כל הסכומים הנזכרים לעיל ובנוסף לכך סך של 130,708 ₪ כשהסכום צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 22.5.97.

בשנת 1998 עבר מר משה אירוע מוחי קשה, ומאז חדל לעבוד.

לקראת מועד פירעון מכתב האשראי ביקשה החברה מהבנק הלוואה על סך של 160,000 ₪ על מנת לכסות את פירעון מכתב האשראי והעמלות שהיו כרוכות בביצוע פעולה זו. על מנת להעמיד את ההלוואה הנ"ל לטובת החברה, דרש הבנק מהחברה המצאת ערב שיערוב להלוואה.

לאור המצב שנוצר, זומן המומחה לחקירה בבית המשפט, ולאחר שנחקר ארוכות ומסר את הסברו הן באשר לשינוי שחל במסקנותיו, והן באשר למימצאים הסופיים בחוות דעתו המתוקנת, ניתנה ביום 19.10.04 החלטה שבה נקבע כי אין מקום לפסול את חוות דעתו המתוקנת של המומחה, והתיק נקבע להוכחות.

דיון מטעם הבנק העיד מר יצחק סירוטה המכהן כראש צוות במחלקת גבייה במנהלת אזור חיפה של הבנק (להלן "מר סירוטה"), ומטעם הנתבעים העידו גב' אורית והכלכלן מר לזר.

להלן אדון בכל אחת מטענות ההגנה של נתבעת מס' 3 גב' אורית לפי הסדר הבא, תוך ציון שחלק מטענות ההגנה של הנתבעים – כגון התניית שירות בשירות, שיעור הריבית על פירעון הלוואה, מתן יעוץ מוטעה-נזנחו בסיכומיהם, ולכן לא תהיה התייחסות לגביהן בפסק דין זה. מסגרת האשראי בחשבון גב' אורית טענה כי בסמוך למועד פתיחת החשבון, סוכם עם מנהל הסניף דאז מר יוסי כהן, כי תוענק לחברה מסגרת אשראי בחשבון על סך של 200,000 ₪, אשר תובטח בהפקדת פיקדון על סך של 100,000 ₪, והיתרה בשיקים דחויים למשמרת.

גם טענתה בדבר הסיכום שהיה בינה לבין מנהלו הקודם של הבנק בעיניין העמדת הריבית על שיעור של פריים + 1.5%, לא הוכחה (ראה סעיף 14 לעיל בעיניין טענה בעל פה כנגד מיסמך בכתב, ובעניין אי זימונו של מנהל הבנק), הגם שניתן להניח כי חיוב החשבון בריבית החורגת מהריבית "המוסכמת" בין הצדדים, היה אמור להתגלות בראשית הדרך, עם קבלת תדפיסי החשבון במהלך ניהול עניינה השוטפים של החברה.

אוסיף כאן ואציין כי גם טענתה של גב' אורית בדבר התחייבות הבנק שלא לגרום לחריגה ממסגרת האשראי בחשבון, הנה טענה מיתממת, שכן, גב' אורית היתה בעלת שליטה בחברה והיא זו שניהלה אותה, ואין ספק כי היתה לה היכולת למנוע את החברה מלהיקלע למצב הנ"ל, במיוחד, ביודעה שהינה ערבה לחשבון החברה בערבות בלתי מוגבלת.

...

בנוסף תשלם הנתבעת מס' 3 לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בשערוך ליום התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבע מס' 4 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע מס' 4 שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בשערוך ליום התשלום בפועל.