בקשת מחיקת כתב הגנה ומתן פסק דין כמבוקש

ביום 11.5.21 הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובעים אליה צורפו אישורי מסירה לכלל הנתבעים, וביום 8.7.21 הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת התביעה כנגד רשם המקרקעין ללא צו להוצאות וביום 11.7.21 ניתן על ידי פסק דין כמבוקש.

על פי דרישתי הבהיר ב"כ התובעים כי סבר תחילה שיהיה צורך בתיקון נוסף של כתב התביעה ולכן הוגשה על ידו בקשה לארכה להגשת כתב תביעה מתוקן ואולם לאחר קבלת צוי הירושה האחרונים התברר כי הנתבעים שכנגדם הוגש כתב התביעה בנוסחו האחרון הם מלוא הנתבעים הנכונים ולפיכך אין צורך בתיקון כתב התביעה, ומאחר וכתב התביעה הומצא לכולם ולא הוגש כתב הגנה מבוקש ליתן פסק דין כנגד כל הנתבעים.

...

כמו כן הוכח בפני כי יורשי הנתבעת 1 בהתאם למכלול צווי הירושה שהוצגו הם הנתבעים 2-26 כמפורט בכתב התביעה, ובהקשר זה אני מורה על תיקון פרטי תעודת הזהות של הנתבע 10 מואסי מואיד כך שירשם מספר תעודת הזיהוי שלו המופיע בצו הירושה נספח 5 לבקשה החוזרת דהיינו 026199943 ולא כפי שנרשם בכתב התביעה.

ניתן אכן לתמוה על הוראת התקנות לפיה יש מקום להניח העתק נוסף של כתב התביעה במקום בו הנתבע קיבל לידיו את עותק המסמך אך הוא מסרב לאשר קבלתו, אך זוהי כאמור הוראת התקנות, ובנסיבות בהן מבוקש ליתן פסק דין בהעדר הגנה, אין מנוס אלא למלא אחר הוראות אלו.

לפיכך ועל מנת שניתן יהיה לתת פסק דין כמבוקש, אני מורה לתובעים לבצע מסירה חוזרת של כתב התביעה באמצעות עו"ד לכלל הנתבעים למעט הנתבעות 5-6 , הנתבעת 9 והנתבעת 22 שביחס אליהן קיים אישור מסירה הממלא אחר דרישות התקנות .

הבקשה שבפני היא בקשת התובע למחוק את כתב ההגנה של הנתבע, לתת כנגד הנתבע פסק דין כמבוקש בתביעה, ולחייב אותו בהוצאות.

...

לטענת התובע, יש לקבל את הבקשה לנוכח התנהלותו של הנתבע, שמתעלם באופן שיטתי מהחלטות שניתנו בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובכל התיק שבפני, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע אכן זכאי ליטול פסק דין כנגד הנתבע, וזאת כבר בשלב הזה.

כפועל יוצא מכך ומכוח סמכותי על פי התקנות שהובאו לעיל, אני מורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבע.

לאור האמור, אני קובעת, שמדובר בכתב הגנה סתמי, שאינו מגלה הגנה כלל.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה הנתבע עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, הן באופן ניהול ההליך הדיוני וסרבולו והן בהתנהגותו במהלך שני דיוני קדם המשפט שהתקיימו, ולאור הוראות תקנה 151(ג) לתקנות, וסכום התביעה, אני מעמידה את סכום ההוצאות ושכ"ט עוה"ד שישלם הנתבע לתובע על סכום כולל של 30,000 ₪.

בנוסף, התובע הלין על הארכות אשר בית הדין נעתר להם, לבקשת הנתבע, וטען כי גרירת הרגליים בתיק ומשיכת הזמן זועקת לשמיים, כך שהעוול שניגרם לו "קשה מינשוא". למחרת היום הוגשה הבקשה החמישית – במסגרתה בית הדין נתבקש "להתייחס לבקשות התובע ולתת החלטה כמבוקש", תוך ששוב הועלו טענות שהועלו בבקשה הרביעית יום קודם לכן, לעניין סלחנות בית הדין כלפי הנתבע והנזק אשר נגרם לו כתוצאה מהתמשכות ההליכים.

לאור המפורט לעיל, משהנתבע פעל כאמור בהחלטה מיום 23/06/2022, ומשפירוט תשלומי גמלאות בגין התאונה כבר נכלל בתעודת עובדת הציבור שהוגשה ביום 28/12/2021, בקשות התובע למחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין נדחות.

...

במסגרת הבקשה הרביעית התובע מעלה טיעונים כנגד המסמכים שצירף הנתבע להודעתו מיום 12/07/2022 – דין טענות אלה להידחות, וזאת כאמור אף ללא קבלת תגובת הנתבע להן.

לאור המפורט לעיל, משהנתבע פעל כאמור בהחלטה מיום 23/06/2022, ומשפירוט תשלומי גמלאות בגין התאונה כבר נכלל בתעודת עובדת הציבור שהוגשה ביום 28/12/2021, בקשות התובע למחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין נדחות.

באשר להוצאות – לא בלי התלבטות, אך מאחר והנתבע לא פעל במועד שנקבע לכך כאמור בהחלטה מיום 23/06/2022, דבר אשר הצדיק הגשת בקשה בעניין מטעם התובע, ומאידך התובע הגיש את בקשותיו הנ"ל באופן מכביד וברצף המתואר, והואיל ומדובר בהליך בתחום הבטחון הסוציאלי, החלטתי לא לתת צו להוצאות.

בהחלטה מיום 4.7.2019 נקבע: "לא הוגשו תגובות בהתייחס לבקשתו של נתבע 2 להורות על עיכוב ההליכים נגדו ; המועד שנקצב לכך חלף. אשר על כן יחול האמור בהחלטה בהתייחס לנתבע זה, תוך עיכוב ההליכים נגדו". בהמשך הוקדש זמן שפוטי ניכר להליכי גילוי ועיון במסמכים בין התובעת לנתבעת 1 ונתבעת 3; התובעת ביקשה למחוק את כתבי-ההגנה שהגישו הנתבעות הללו.

בשל כך, ביקשה התובעת ליתן פסק-דין נגדה בהעדר התייצבות; ניתן פסק-דין כמבוקש, תוך מתן הוראות להמשך הבירור בין התובעת לבין נתבעת 3 (להלן פסק-הדין נגד נתבעת 1).

צויין שם כך: "הסכום שאושר, אושר עפ"י הסכומים כפי שהם משתקפים מכתבי בי דין בת.א. 26708-10-18, לרבות פסק דין, כתב ערבות ותדפיס מתיק הוצאה לפועל שצורפו לתביעת החוב, משוערכים כחוק עד למן צו הכנוס [...]". מעתה אמור: אם יש הליך חידלות פרעון של הנתבע, הרי ההחלטה בתביעת החוב מחייבת אותו והיא סוף פסוק; אם אין הליך חידלות פרעון בר-תוקף של הנתבע – כפי שמצטייר מכל האמור לעיל ומן ההכרעות החלוטות בפסקי-דין שניתנו בעיניינו על-ידי בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, אזי מלאו התנאים שיצדיקו מתן פסק-דין נגד הנתבע בהליך דנן בגין מלוא סכום התביעה בצרוף הוצאותיה.

...

דין הבקשה להתקבל, תוך מתן פסק-דין נגד הנתבע במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות.

צויין שם כך: "הסכום שאושר, אושר עפ"י הסכומים כפי שהם משתקפים מכתבי בי דין בת.א. 26708-10-18, לרבות פסק דין, כתב ערבות ותדפיס מתיק הוצאה לפועל שצורפו לתביעת החוב, משוערכים כחוק עד למן צו הכינוס [...]". מעתה אמור: אם יש הליך חדלות פירעון של הנתבע, הרי ההחלטה בתביעת החוב מחייבת אותו והיא סוף פסוק; אם אין הליך חדלות פירעון בר-תוקף של הנתבע – כפי שמצטייר מכל האמור לעיל ומן ההכרעות החלוטות בפסקי-דין שניתנו בעניינו על-ידי בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, אזי מלאו התנאים שיצדיקו מתן פסק-דין נגד הנתבע בהליך דנן בגין מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאותיה.

התביעה נגד הנתבע מתקבלת אפוא במלואה סכומה.

כמו כן לא ניתן הסבר מדוע טרם הושב שכר הטירחה, ששולם במלואו למבקשת, מבלי שניתן לה על ידי המבקשת השרות המבוקש.

בדיקת טענות המבקשת מלמדת כי אמנם בהליך עצמו שהוגש כאן נכתב כי מדובר בהשגה על החלטה מיום 26.3.2023 הדוחה בקשה שנייה לביטול פסק דין, ואולם בפועל מטענות המבקשת ניתן להבין כי המבקשת מבקשת להשיג בדרך עקיפה גם על ההחלטה המוחקת כתב ההגנה בשל מחדלי המבקשת (החלטה מיום 21.2.2023), גם על פסק הדין שניתן בעקבות כך, וגם על ההחלטה מיום 13.3.2023 הדוחה בקשה לביטול פסק הדין שניתן לאחר מחיקת כתב ההגנה.

...

למעלה מן הצורך, ומבלי שאסטה מן הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מחליפה שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, אציין כי גם לאחר שעיינתי בכל הנימוקים שהובאו על ידי המבקשת לתמוך בהתנהלותה בהליך קמא, שהובילה למחיקת כתב הגנתה ולמתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה, אציין כי מצאתי שהחלטות בית משפט קמא בעניינה היו נכונות וראויות.

סיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור ההתנהלות שתוארה לעיל ותוצאת ההליך, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪.