בקשת מחיקה על הסף: אי גילוי עילת תביעה וחוסר תום לב

בקשה למחיקה על הסף או לתיקון כתב התביעה, בשל אי קיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי לפירוט עילת התביעה.

הבקשה הוגשה בחוסר תום לב דיוני תוך ניסיונות ברורים לשבש או להשהות את ההליך, וניצול לרעה של הליכי משפט, זאת בפרט כשהתקנות קובעות כי מקומן של טענות מקדמיות הנו במסגרת כתב ההגנה (תקנה 13(1) לתקנות), שכן המבקשת ביקשה מהמשיבה את אישורה להגשת בקשת ארכה בת 3 ימים להגשת כתב ההגנה, אך במקום זאת הגישה בקשה למחיקה על הסף בד בבד עם הגשת בקשת ארכה להגשת כתב ההגנה.

דיון לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחומר הרלוואנטי, הגעתי למסקנה שהנתבעת צודקת וכתב התביעה אינו מגלה עילה.

...

דיון לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שהנתבעת צודקת וכתב התביעה אינו מגלה עילה.

אולם, לפנים משורת הדין, אני מקבל את הבקשה החלופית של הנתבעת, לאפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

מנגד, הנתבע טען בכתב הגנתו כי יש לסלק על הסף את התביעה, מחמת העידר עילה והיעדר יריבות.

ביום 1.5.18 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל אי מתן תשובות לשאלון וגילוי מסמכים.

לטענת התובע, הבקשה לסילוק על הסף וחיוב בהפקדה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מטרה לסרבל את ההליך, וקבלתה משמעה פגיעה בזכות הגישה לערכאות.

...

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא היה המעביד של התובע, ואין לו כל ידיעה בדבר נסיבות התאונה, ועל התובע להגיש תביעתו למל"ל. בנוסף לכך, נטען כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין, זאת מאחר ובעניינם של הצדדים ניתן פסק דין בתיק ד"מ 15291-01-14, במסגרתו נקבע כי הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבע, מהווים סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כלפי הנתבע.

ביום 19.5.19 הגיש הנתבע בקשה נוספת לסילוק כתב התביעה על הסף, וכן בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519(א) בתקנות, נשוא החלטתי זו. לטענת הנתבע, על אף הודעת התובע לעיל, הוא לא מילא אחר הצווים באופן מלא, ויש להורות על מחיקת התביעה עקב אי מילוי צווי בית משפט.

[במאמר מוסגר אעיר, כי הנתבע בבקשתו, לא חזר על הטענה שהועלתה בכתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין (משום שלטענתו בפסק דין הנ"ל נקבע כי הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבע, מהווים סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כלפי הנתבע).

באשר לטענה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה לאור מצבו הכלכלי ומקום מושבו, דינה להידחות.

הבקשה, אם כן, נדחית.

לפניי בקשה לדחייה או מחיקה על הסף - מטעמי היתיישנות, השתק ומניעות, של תובענה שהגישו המבקשים למתן צוים הצהרתיים על בטלות תיק הוצאה לפועל שניפתח כנגד מורישיהם ולבטלות של פעולות שעשה המשיב שלא כדין בתיק ההוצל"פ. רקע: המבקשים בתובענה (ייקראו להלן - "התובעים") הם יורשי המנוחים אפרים וידידה שילה ז"ל (להלן - "המנוחים").

בתובענה, עותרים המבקשים למתן צו על בטלות למפרע של תיק ההוצל"פ ולמתן סעד הצהרתי לפיו תיק ההוצל"פ ניפתח שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שוא והעלמת מידע מהותי החיוני להחלטות המנוחים בעיניינם.

במצב דברים זה ובהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, מירוץ ההתיישנות מושעה כל עוד, נימנע התובע מהגשת תביעה בשל אי גילוי מסמכים בפני אשכנזי ו/או בשל הטעייה מצד הבנק את הלווים.

זו לשונה: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעה"- לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה".

בכלל זה, על מנת לידע ו/או להבטיח, כי הנכס יניב תשואה בהשכרתו או במימושו במכירתו, מה שהיה מביא ל'גילוי' דבר רישום השיעבוד על הנכס לטובת הבנק ועל תיק ההוצל"פ. נימצא כי היה בידי התובעים, לדעת על העובדות המהוות את עילת התביעה, בפרט כאשר עסקינן ביורשים שהם בני מישפחה ובהעדר כל טענה בתובענה או בתגובה לבקשה, על נתק ביניהם או על סיכסוך שנוצר חלילה בין היורשים.

...

לאור טיעוני התובעים בכתב התביעה, התצהיר של נורית שהוגש בתמיכה לתובענה והמסמכים שהוגשו כצרופות לה, אשר הוגשו גם כנספחים לתגובת התובעים לבקשה, כל אלו מביאים למסקנה כי מרוץ ההתיישנות החל בסמוך ליום 29.10.09, הוא מועד ההתראה שנשלחה למנוחים.

לפיכך, נדחות טענות התובעים בעניין התרמית וההסתרה ולא חל בעניינם, החריג שבסעיף 7 לחוק.

סוף דבר, דין הבקשה להתקבל ואני מורה על סילוק התביעה על הסף.

התובעים ישלמו לבנק את הוצאות המשפט ולפנים משורת הדין ומשלא הוטרח הבנק להתייצב לדיון, שכר טרחת עו"ד יועמד על הצד הנמוך, בסך של 10,000 ₪.

הבנק בבקשתו מעלה טיעון פשוט וממוקד: לשיטתו, אף אם כל העובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו על ידי תובע, לא קיימת עילת תביעה כנגד הבנק וזאת בשל הוראותיו של סעיף 24 לחוק, המונע לדעת הבנק, באופן מוחלט, את הגשת התביעה נגדו (יוער כי בכתב ההגנה שהוגש על ידי הבנק, הוא חולק על עובדות שנרשמו בכתב התביעה, לרבות בעיניין מעמדה של הנתבעת 3 כ"נותן שירותי מטבע" רשום כדין, וכן בעיניין חילוט הכספים בעודם בחשבון הבנק.

סעיף 24(א) לחוק קובע לאמור: "אי עשיית פעולה ברכוש, לרבות ברכוש אסור, גילוי, אי גילוי, דיווח או כל מעשה או מחדל אחר לפי הוראות חוק זה, בתום לב, אין בהם הפרה של חובות סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנימנע מעשיה כאמור, לא יישא באחריות פליית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל". לדעתי, אין לסלק את התביעה על הסף בשל הוראות סעיף 24.

לעומת זאת, כאן התביעה מבוססת כולה על הטיעון לפיו הבנק הנתבע לא פעל כנדרש על פי החוק, ובכך התרשל (יוער כי בכתב התביעה לא נטען שהבנק התנהג בחוסר תום לב, אם כי התובע מאשים את הבנק ב"עצימת עיניים").

נסיון זה להוכיח כי הבנק כן יצא ידי חובתו איננו בהכרח עולה בקנה אחד עם העלאת טענה גורפת בנושא סודיות, לפחות לא כטענת סף המצדיקה מחיקת התביעה לפני קיום הדיון בה. על כן, בנסיבות העניין, ובהיתחשב במהות טענות התובע, בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף בשל הוראות סעיף 24 לחוק – נדחית.

...

מבט על הוראות מקבילות בחקיקה הישראלית עשוי לחזק את המסקנה אליה הגעתי.

השוואת נוסחים אלה לנוסח סעיף 24, אשר כולם הם בבחינת in pari materia (באותו נושא), מובילה למסקנה כי משמעות המילים "לפי הוראות חוק זה" שבסעיף 24 איננה אלא "לשם קיום הוראות חוק זה" (או, בפן השלילי, "כדי להימנע מעבירה לפי חוק זה").

נסיון זה להוכיח כי הבנק כן יצא ידי חובתו איננו בהכרח עולה בקנה אחד עם העלאת טענה גורפת בנושא סודיות, לפחות לא כטענת סף המצדיקה מחיקת התביעה לפני קיום הדיון בה. על כן, בנסיבות העניין, ובהתחשב במהות טענות התובע, בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף בשל הוראות סעיף 24 לחוק – נדחית.

בית המשפט עמד על כך שבנידון טענות המערער בכתב תביעתו המתוקן עיקרן - הטעה, הסתרה, תרמית, רשלנות, וחוסר תום לב, בשל אי גילוי מצבה הרפואי של המשיבה עובר לנישואין וזאת על אף חובת הגילוי העומדת לנגדה.

אם רעות ושדופות היו שנים מדוע לא הפסיקן באחת אלא המתין עידן עד שזקנו הוא ורעייתו? שוב יש בדבר ללמד על אפסותה וקלישותה של התביעה גם אם נמצא בה עילת תביעה רעיונית כזו או אחרת, ואין אנו סבורים כך. ערים אנו לכך כי מלכתחילה סבר בית המשפט קמא כי כתב התביעה על פניו מגלה עילה ראויה לבירור ומשום כך דחה את בקשתה הראשונה של המשיבה למחיקת התביעה על הסף ובחר להעתר לבקשה רק עתה, לאחר שהתחוור לו כי אין בידי המערער ראיות כל שהן להוכחת תביעתו.

...

ודוק, בפסק דינו הנזכר מיום 29.12.20 לא מצא בית המשפט לדחות על הסף את התביעה כנגד המשיבה עצמה, בהבהירו כי לא חלה התיישנות על עילת התביעה שכן מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל כל עוד הצדדים נשואים, וכי בהינתן קיומה של חובת גילוי החלה על בן זוג כלפי משנהו הרי שיש לברר התקיימותה של עילת תביעה זו. במסגרת ההליך שהתקיים לפני בית משפט קמא עתר המערער, בין השאר, לגילוי תיעוד רפואי של המשיבה עובר לנישואיהם, וזאת על מנת להוכיח את טענותיו באשר לעברה הרפואי.

בצד זה בעניינים שונים שאינם נוגעים בהכרח לתחושותיו האינטימיות והילכי מחשבתו של בן הזוג, מצאנו פסיקה בערכאות הנמוכות בהן סבר בית המשפט כי אי גילוי של מום מהותי לבן הזוג עולה כדי אי עמידה בחובת גילוי בין בני זוג, וממילא, אף יש בה להקים את עילת הרשלנות במקרה של הוכחת נזק כתוצאה מכך.

רושם זה מתחזק בהינתן שהמשיבה היא זו שהגישה את תביעת הגירושין והמערער לא נעתר לה על אתר.

אם רעות ושדופות היו שנים מדוע לא הפסיקן באחת אלא המתין עידן עד שזקנו הוא ורעייתו? שוב יש בדבר ללמד על אפסותה וקלישותה של התביעה גם אם נמצא בה עילת תביעה רעיונית כזו או אחרת, ואין אנו סבורים כך. ערים אנו לכך כי מלכתחילה סבר בית המשפט קמא כי כתב התביעה על פניו מגלה עילה ראויה לבירור ומשום כך דחה את בקשתה הראשונה של המשיבה למחיקת התביעה על הסף ובחר להיעתר לבקשה רק עתה, לאחר שהתחוור לו כי אין בידי המערער ראיות כל שהן להוכחת תביעתו.

סבורים אנו, כי בית המשפט קמא צעד כברת דרך עם המערער, ריסן עצמו בזהירות המתבקשת ואף למעלה מכך, על מנת לאפשר למערער לבסס תביעתו, שלטעמנו, עילתה הייתה קלושה, אם לא אפסית, אף מלכתחילה.

מחיקתה של התביעה אף קודם סיום הליכי ההוכחות היא אקט דיוני שעל אף היותו חריג ביותר, היא בסמכותו של השופט מכוח תקנות סדר האזרחי, כפי שהבאנו לעיל, ומהווה כלי מכלי ארגז הכלים המצוי ברשותו בניהול ההליך המשפטי, במיוחד עת עסקינן בערכאת המשפחה, נוכח הבהרת התקנות כי מטרתו של שופט המשפחה היא, בין השאר, להביא למיצוי ההליכים בין בני זוג ולהביא ל"צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני משפחה" (תקנה 2 (א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א – 2020), מתוך שכך ומכלל האמור אנו סבורים כי מחיקת התביעה מנימוקיה נעשתה בדין.

סוף דבר הערעור נדחה.