העובדות הצריכות לעניין
הצדדים הם בני זוג יהודים שהתחתנו בשנת 2012 ומנישואיהם נולדו 3 קטינים: בת ילידת שנת 2012, בת ילידת שנת 2015 ובן יליד שנת 2020 (להלן: הקטינים).
המבקשת עותרת לחייב את המשיב לשלם לה מזונות אישה זמניים בסכום של 13,000 ₪ כפי שעתרה בתביעתה ובבקשה למזונות זמניים; לחייב את המשיב בתשלום מזונות הקטינים בסכומים להם עתרה בבקשה ולמצער בסך של 3,000 ₪ לכל ילד; לבטל את חיוב המבקשת במחצית ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות ולחייב את המשיב לשאת במלוא חיובים אלו; לחילופין – לחייב את המשיב להעביר לידיה סך של 35,000 ₪ לכסוי מזונותיה ומזונות הקטינים לרבות מדורם.
המבקשת אינה עובדת מעת שנישאה ולפוטנציאל ההישתכרות המיוחס, לרבות מיגרש ריק בהרצליה שלא מניב אפילו אגורה שחוקה אחת, בשלב של מזונות זמניים, יכול שיהיה משקל בשאלת החיוב במזונותיה שלה.
...
במהלך הדיון שמעתי הקשיים של כל אחד מהצדדים בדבר השתלבות בשוק העבודה בישראל ואולם אני סבורה כי בשים לב להיותם של הצדדים צעירים, נוכח גם גילאי הקטינים, אין מניעה כי התובעת תשתלב בשוק העבודה ותמצה פוטנציאל כושר השתכרותה וודאי מקום שהיא גם עותרת לחיובו של הנתבע בדמי טיפול.
לו זמני השהות של הנתבע עם הקטינים ייקבעו על דרך הצמצום , יהיה מקום לדון מחדש בסוגית דמי הטיפול ואולם לעת הזו, בקשת האם בגין רכיב זה נדחית.
יצוין כי על אף טענת הנתבע כי נתן בידי התובעת כספים בשיעור של לפחות 35,000 ₪ לחודש, הרי לא היה באמור כדי להביא את התובעת לפרוע את ההוצאות השוטפות לרבות דמי מדור ועל כן אין אני קובעת את העברת הכספים דנן לידי התובעת מדי חודש.
נוכח האמור ולעת הזו כל עוד הצדדים לא הפרידו מגורים, ולאחר שבחנתי את התא המשפחתי הספציפי, גיל הקטינים, הכנסות הצדדים כפי שהוצגו עד כה, נכסים ויכולת כלכלית, במטרה להבטיח מימון צרכי הקטינים, אני מורה, עד להחלטה אחרת, כדלקמן:
כל עוד הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, על הנתבע לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו כפי שאישר כי עשה כן לפני הגשת התביעה.
התשלומים ישולמו לידי התובעת מדי 10 לכל חודש ואלו יהיו צמודים למדד הידוע ביום מתן החלטתי זו כשהם מתעדכנים מדי 3 חודשים ללא הפרשים למפרע.
יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י השופט הנדל בבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.4.11):
"כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).
לאור כל האמור לעיל, בשים לב לרמת החיים הגבוהה בה התקיימה המשפחה וממנה נהנתה המבקשת עובר לסכסוך (ואציין בהקשר זה לא פחות מ-6 חופשות משפחתיות בחו"ל בין החודשים פברואר 2023 ועד אוקטובר 2023) אני מוצא לנכון לחייב את המשיב לשאת גם במזונות זמניים למבקשת בסך של 4,500 ₪ לחודש (וזאת בנוסף לחיובים שהושתו עליו במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע שאת חלקם יש לזקוף גם כמזונות למבקשת) וזאת החל מחודש דצמבר 2023 (אז הוגשה הבקשה לפסיקת מזונות זמניים) ועד החלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.
סוף דבר
הערעור מתקבל באופן שבו ההחלטה מושא הבר"ע תחול בשינויים הבאים:
המשיב יישא בלוא החיובים שהושתו בסעיפים 81ד' ו-81ה' להחלטה ומחודש דצמבר 2023 יישא המבקש, בנוסף ורטרואקטיבית, גם במזונות זמניים עבור המבקשת (מזונות אשה) בסך של 4,500 ₪ לחודש וזאת עד להחלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.
