בקשת כונסים להוראות בעניין העברת רכוש

לשיטת הכונסים, בנגוד להסכם, הסכום הנוסף שולם ישירות ואך ורק אל המשיב 1 – קישלנסקי משה 2000 – מהנדס בנין תיכנון ניהול ופקוח בע"מ (להלן: "קישלנסקי"), מבלי להעביר מחצית הימנו למשיב 2 – ארכימדס ניהול פרויקטים הנדסיים בע"מ (להלן: "ארכימדס").

בראש ובראשונה, הבקשה שבפניי עוסקת בבקשת הכונס למתן הוראות בנוגע לתשלום הסכום של 250 אש"ח ולא בנוגע לאישור והכרה ביתרת החוב לתשלום של מישפחת סטוק, לרבות גובה ההנחות וההפחתות שיש לקזז מסכום זה. בנוסף, גם לגופו של עניין, אותן הנחות והפחתות אושרו על ידי המהנדס זוהר רצקר, אשר מוּנה כמפקח על השלמת העבודות בפרויקט, בהתאם להסכם הפשרה בין הצדדים ובמסגרת סמכויות הכונס בהתאם למינויו בהתאם לסעיף 2 לפסיקתא מיום 21.7.2019.

בנוסף, החיוב בריבית נעשה בהתאם להסכם הרכישה בו הוסכם (סעיף 6 לנספח ו') כי: "התמורה צמודה למדד תשומות הבניה ותחושב בהתאם למפורט בחוזה, אך לא יותר מעלייה מיצטברת של יותר מ – 1.5% (אחד וחצי אחוז).". כפי שבני מישפחת סטוק בעצמם מודים (בין היתר, בסעיף 8 לתגובתם) משהם "מצאו את עצמם במצב של מצוקת דיור של ממש" הם סיכמו עם קישלנסקי, כי "יכנסו לדירה על אף שזו, טרם הייתה מוכנה למגורים בסוף חודש יולי 2019" והסכמותיהם הועלו על הכתב בהסכם מיום 27.5.2019, בו צוין (סעיף 1), בין היתר, כי: "תאריך המגורים יהיה מהשבוע הרביעי של חודש יולי 2019 כאשר המשפחה תאחסן את רכושה בדירה מספר שבועות לפני כן.". משמע, הלכה למעשה קיבלה מישפחת סטוק את החזקה בדירה בטרם ניתן טופס 4 לפרויקט (שניתן בסמוך לחודש אפריל 2021), לכן אין נפקות לשאלה מי כביכול "אשם" בעיכוב בקבלת טופס 4 ובהתאם להסכם הרכישה, היה עליה לשלם את יתרת התמורה במועד המסירה (סעיף 3.3 לנספח ו' להסכם) שהוא לכל המאוחר בחודש יולי 2019 ומשהדבר לא נעשה, לא מצאתי לנכון לפטור אותם מתשלום בגין הפרישי המדד, כפי שנקבע על ידי הכונסים.

...

לטענת משפחת סטוק, הם אינם "אשמים" באיחור בקבלת אישור אכלוס (טופס 4) ולכן אין לחייבם בסכום זה בגין עליית מדד הבנייה, מאחר ואילו הפרויקט היה מסתיים במועד, קרי בשנת 2018, הם לא היו צריכים לשאת בתוספת תשלום זו. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, אני סבור כי טענה זו יש לדחות.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה, כי יש להכיר בסכום של 250 אש"ח כתשלום תמורת הדירה ואין להפחית סכומים נוספים מהיתרה, כפועל יוצא מכך על משפחת סטוק לשאת בתשלום היתרה בסך כולל של 633,909 ₪.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, משפחת סטוק תישא בתשלום היתרה בסך של 633,909 ₪.

לאור כל זאת, מבקש הכונס כי בית המשפט ייתן הוראות בעניינים הבאים: בקשה מס' 50: להורות לכל הדיירים לשלם את חיוב היטל ההשבחה שיוטל עליהם ישירות על ידי הוועדה המקומית.

להורות לכונס לפתוח חשבון כנוס נכסים ספציפי אליו יועברו כל הכספים שייגבו מהבעלים השונים, לצורך מימון הוצאות העבר ומימון הוצאות עתידיות.

שנית, בקשת הכונס לחלוקת שכר טירחתו בין כלל הדיירים בבניין בהתאם לחלקיהם היחסי ברכוש המשותף על פי טבלת האיזון, תואמת את הפסיקה הקובעת כי בסיטואציה דומה של רישום בית משותף, שכר טירחת כונס נכסים ישולם "על ידי כל בעלי הנכס, בהתאם לחלקיהם הרשומים בנסח הרישום העדכני..." (עניין בראשי, פסקה 161).

...

חמישית, גם עקרונות של עשיית עושר ולא במשפט מחייבים שלא לאפשר לצדדים, שייהנו באופן ישיר מתוצאות הליך הכינוס, פטור מנשיאה בעלויות אותו הליך ואני סבור, כי מדובר באינטרס משותף של כלל בעלי הזכויות במקרקעין ולא ניתן להשלים עם תוצאה לפיה כלל בעלי הזכויות יהנו מפעולת הכונס, מבלי שישאו בשכר הוגן בעדן וממילא, יתר הדיירים לא טענו כי מדובר בפעולות שלא היו הכרחיות (ראה: ה"פ (מחוזי ת"א) 17969-06-09 אפרתי מדפיס הרצליה בע"מ נ' אינבסטלום הולדינגס בע"מ (נבו 9.12.2018); ת.א. (שלום ת"א) 5793-93 אבי גביש כונס נכסים נ' רנטה יבלונסקה (נבו 21.12.2003)).

אולם, אני סבור כי ההליך הנוכחי אינו האכסניה המתאימה לדון בטענות מעין אלו שהועלו על ידי נציגות הדיירים נגד התובעים וטענות אלה שמורות להם.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: בקשה מס' 50 - ניתנות בזה הוראות בהתאם לסעיפים 23.1; 23.2; 23.3 בתשובת הכונס לתגובה ביחס לבקשה מס' 50.

בהמשך לאמור, מונחת לפני בקשת הכונסת להורות לה להמשיך בהליכי הרישום ולהגיש את התיק לרישום אצל המפקחת על המקרקעין, זאת על אף אי שתוף הפעולה מצד עו"ד משגב.

גם היתנגדות מר רחמים הועברה לתגובת הכונסת, אשר עותרת לדחותה.

מאליו ברור כי החברה לא היתה רשאית למכור את המחסן לעו"ד משגב מבלי לקבל את הסכמת כל בעלי הדירות באותה עת, שכן במועד האמור לאחר שהדירות נמכרו ונמסרו עוד קודם לכן, לא היו עוד לחברה זכויות בבניין והיא לא יכולה היתה למכור את מה שאין לה. המחסן בעיניין זה הוא רכוש משותף ומשלא התבקשה וממילא לא ניתנה הסכמת בעלי הדירות לבצוע הצמדת חלק מהרכוש המשותף – המחסן לדירת עו"ד משגב, ממילא אין יסוד לטענתו.

...

על אף החלטתי הנ"ל לא הוגש לעיוני כל מסמך שהוא.

הגג שנמכר לו בהתאם לתכנית העיריה תואם לתשריט הרישום המוגש על ידי הכונסת, מר רחמים חתם והצהיר שהדבר ידוע לו ואף נבדק על ידו מבחינה תכנונית, משפטית וכו', והרוכש המקורי, כלומר מוכר הדירה למר רחמים, לא יכול היה למכור למר רחמים יותר ממה שיש לו. לאחר שעיינתי בבקשת הכונסת, בהתנגדויות עו"ד משגב ומר רחמים ובתגובות הכונסת להן, נחה דעתי כי יש לאשר את המבוקש על ידי הכונסת ולדחות את טענות עו"ד משגב ומר רחמים.

בהינתן כלל האמור נדחות התנגדויות עו"ד משגב ומר רחמים.

השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מבקשת לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 27.10.2022, שדחה ערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי בנתניה מיום 31.5.2021 – החלטה במסגרתה נדונה העברת זכויות במערכת סולרית המותקנת על בית מגורים, שנמכר בהליך כנוס נכסים כחלק מחלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו.

בתשובתו לכלל התגובות המפורטות לעיל, ביקש העותר לעמוד על הסתירה המתקיימת, לשיטתו, בין עמדתם העיונית של כלל המשיבים, לפיה אין לבתי הדין הרבניים סמכות ליתן הוראות לחברה שאינה צד להליך, לבין התוצאה המעשית בעניינינו – אשר "מפקיעה", הלכה למעשה, רכוש מהחברה באמצעות מתן הוראות לאחד מבעלי מניותיה, הלוא הוא העותר עצמו.

...

הנה כי כן, טענתו של העותר להיעדר סמכות נדחית, וממילא נותר המקרה שלפנינו מחוץ לקבוצות המקרים המצומצמות בהם התערבותנו מוצדקת.

לאור כל האמור, אין לנו אלא לדחות את העתירה.

סוף דבר: העתירה נדחית.

תמ"ש 35490-01-21, תביעה רכושית ("התביעה הרכושית שהגישה האשה") שהגישה האשה נגד בעלה לשעבר, א' ("הבן" או "א'" או "האיש") במסגרתה ביקשה האשה כי יוצהר על בעלותה במחצית הזכויות בנכס וכן במחצית כל רכוש אחר שנצברו על ידי הנתבעים מבלי להדרש לאופן רישום הזכויות (לכתחילה הוגשה התביעה נגד האיש והאב וכללה סעדים שונים ולאחר שניתנה החלטה בענין, תוקנה התביעה והוגשה נגד האיש ותוך חידוד הסעדים המבוקשים במישור היחסים מולו).

כך או כך, בענין שלפניי לא הוצגה כל ראיה לעצם קיומה של ההיתחייבות ביחס למקרקעין במסגרת מארג ההתחייבויות הכרוכות בנישואין ולא הוצגה כל ראיה לעצם קיומה של התחייבות להעברת זכויות במקרקעין במובחן מזכות למגורים (כאמור, כך עולה מעדויות העדים מטעמה של האשה ביחס למצג שהוצג בעת קביעת תנאי הנשואין).

בהיעדר הסכמה בענין זה תוך 30 ימים ניתן יהיה להגיש בקשה, אשר תשקל, למינוי כונס שיקבל הוראות בענין תפיסת נכסי מטלטלין ומכירתם.

...

תביעתה הרכושית של האישה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל.

התביעה לקביעת דמי שימוש מתקבלת באופן חלקי - הן ביחס לסכום החיוב והן ביחס למועד החיוב שיוחל רק ממועד מתן פסק דין זה, תוך הדגשה שאין בדמי השימוש שנקבעו כדי למנוע תביעת כל סכום נוסף שנובע מאי הפינוי.

לאחר ששקלתי את תוצאות ההליך, את אופן ניהולו, את עמידת כל אחד מהצדדים על טענות שאינן מבוססות משפטית או עובדתית והכחשת כל אחד מהצדדים טענות שהיה להן בסיס - אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.