במסגרת ההסכם אישרו המבקשים את חובם הפסוק (לרבות אופן חישובו) והסכימו למכירת הדירה באמצעות עו"ד דרזנר, באופן שהתמורה מהמכירה תשמש לכסוי חובם הפסוק, לרבות הוצאות כנוס הנכסים ושכר טירחתו של עו"ד דרזנר בשני תיקי ההוצאה לפועל שניפתחו נגדם.
כך, נקבע כי עו"ד דרנזר (מטעם הבנק) היה רשאי לקבוע בהסכם כי על המבקשים לשלם את הוצאות כונס הנכסים ושכר טירחתו גם בתיק למימוש החנות, הואיל וניתן לראות בהן חלק מיתרת החוב בתיק זה ומאחר שהמבקשים אישרו זאת בהסכם עליו חתמו.
הטענות שהעלו המבקשים באשר לנזקים שכביכול נגרמו להם כתוצאה ממכירה מאולצת של הדירה נדחו.
...
][] זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא א' קובו, סגנית הנשיא מ' רובינשטיין והשופטת ש' דותן), במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' כהן), שדחה את תביעותיהם של המבקשים, והתיר למשיב להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגדם.
המבקשים טענו כי ההסכם שערכו עם הבנק חסר כל תוקף, הואיל ונחתם תחת "לחץ, איומים, אילוץ ותחושת חוסר אונים". משכך, טענו המבקשים, יש צורך לאמוד מחדש את גובה החוב, כאשר, לדידם המסקנה היא כי הבנק, שגבה מהם ריבית מופרזת, הוא זה שחייב להם כספים.
לחילופין, טען הבנק כי אף אם יבוטל ההסכם, הרי שדין טענות המבקשים להידחות, הואיל והריבית שנגבתה מהם עולה בקנה אחד עם ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ועם הוראות הדין.
כך, למשל אני סבורה כי לא נתקיימו בענייננו עילות הכפיה והעושק (להרחבה בעניין הלכות אלו ראו למשל: ע"א 8163/05 הדר נ' פלונית (טרם פורסם, 6.8.07)).
מסקנה זו נובעת אף מהעובדה כי למבקשים ניתנה שהות בטרם חתמו על ההסכם בה יכלו להתייעץ עם גורמים שונים באשר לתוכנו, ואף עשו זאת.
לאור האמור, הבקשה נדחית.