על בית המגורים של שני בני הזוג רבצה משכנתא לטובת המשיב 3, בנק לאומי לישראל, ומשלא עמדו המבקשת והמשיב 1 בתשלומי ההלוואה לבנק, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד השניים.
משהכריז המשיב 2 על הזוכה בהתמחרות, הודיע המשיב 1 כי הוא מודיע על רצונו לפדות את הנכס, והמשיב 2 הודיע כי יוגש דו"ח לרשמת ההוצל"פ בעיניין "בקשת החייב לפדות את הנכס כנגד סכום הצעת הזוכה 12,350,000 ₪".
המשיב 2 שלח את הדו"ח המדובר ללישכת ההוצאה לפועל, ועימו "בקשה למתן הוראות", בה ביקש "ליתן הוראות בדחיפות בעיניין בקשת החייב לממש את זכותו לפדות את הנכס", וכן ליתן הוראות ביחס לבקשת הזוכה צד ג' (אברהם נוי שמו), לערוך היתמחרות נוספת, ככל שמי מהחייבים יודיעו על כוונתם לפדות את הנכס.
בבקשה זו ציין המשיב 2 כי הוא סבור שמשהוכרזה הצעתו של הזוכה, זכותם של החייבים להודיע על רצונם לפדות את הנכס במחיר הזוכה, ולא ניתן לערוך היתמחרות חוזרת.
בהקשר זה טענה המבקשת כי המשיב 2, הכונס, המשיך בהליכי מימוש בית המגורים בהוצל"פ, ב"שירות" המשיב 1 שנוהג בחוסר תום לב קצוני, וכי זכה במהלכיו אלו, "למרבה הצער", "גם בסיוע רשמת ההוצל"פ". לטענת המבקשת, המשיבים 2-3 נתנו יד להתנהלותו הפסולה של המשיב 1, עת קיימו הליך של היתמחרות "למראית עין" בלבד.
הם סיכמו את טענותיהם בהקשר זה בכך שציינו כי פעולות הכונס התנהלו תחת פיקוחה של כבוד הרשמת והוראותיה, נערכה שמאות שהועברה לעיון המבקשת וזו לא חלקה עליה, פורסמו מודעות למכירת הבית שהוצג למספר מתעניינים, ומחלקם התקבלו מספר הצעות לרכישתו, נערכה ישיבת היתמחרות אליה זומנה גם המבקשת שלא טירחה להתייצב, ולאחר מכן נערכה ישיבת היתמחרות נוספת בנוכחות אחד המציעים והמשיב 1, שגם אליה לא טירחה המבקשת להתייצב, ניתנה למבקשת זכות פדיון של הבית והיא לא מימשה אותה, כל הבקשות והדוחו"ת שערך המשיב 2 הועברו לעיון ותגובת המבקשת שהייתה מיוצגת על ידי עו"ד, ומכר הבית למשיב 1 אושר לאחר שזה הציע את ההצעה הגבוהה ביותר.
...
אך גם בעניין זה לא אקפיד עם המבקשת, ולא אדחה את הבקשה אך בשל הגשת הבקשה באיחור כשהיא אינה נתמכת בתצהיר, בנסיבות תיק זה.
מצאתי להתייחס במסגרת החלטתי זו לטענות הצדדים, דווקא לנוכח הטענות הקשות שהעלתה המבקשת הן ביחס להחלטות כבוד הרשמת ואגו והן ביחס לפעולות המשיבים, ובפרט פעולותיו של המשיב 2, בתפקידו ככונס נכסים.
מכאן, אני דוחה את הבקשה.
סיכומו של דבר
הבקשה נדחית.