בקשת כונס נכסים להציע דירה תפוסה למכירה

בחוות דעת מיום 29.10.2017 העריך שמאי מטעם הבנק את שווי השוק של הדירה כפנויה בסך של 1,570,000 ש"ח, ובמימוש מהיר בהפחתה של 15% מסך זה. לצד זאת העריך את שוויה של הדירה כתפוסה בסך של 800,000 ש"ח, ובמימוש מהיר בהפחתה של 15% מסכום זה. משכך, ובהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל ד' פסו-ואגו מיום 30.11.2017, הגיש המשיב 2, כונס הנכסים למימוש נכסי החייב, לבית משפט השלום בראשון לציון, ביום 4.12.2017, תובענה לפירוק שתוף בנכס (ת"א 5455-12-17).

במסגרת הליך זה, הגישה דשתי לבית המשפט הצעה לרכוש את זכויות החייב בנכס תמורת 400,000 ש"ח. ביום 22.2.2018 נתן בית משפט השלום בראשון לציון (השופט מ' פירר) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר פירוק השתוף בנכס.

מנגד, כונס הנכסים ביקש בתגובתו לדחות את הבקשה, תוך שטען כי סכויי העירעור קלושים, בין היתר משום שהמכר כבר אושר על ידי בית משפט השלום, בהסכמת החייב; משום שבהיותה של דשתי דיירת מוגנת, אין כל עילה להיתנגד למכירת מחצית זכויות החייב בדירה; ומשום שאף אם היתה הדירה נמכרת כפנויה, עדיין חובו של החייב לבנק – שעומד על 870,000 ש"ח – עולה על שווי מחצית מערכה.

...

הכונס הרשמי הבהיר בתגובתו כי לטעמו סיכויי בקשת הערעור להתקבל קלושים, אך יחד עם זאת הוא סבור שיש לעכב את ביצוע ההחלטה "בשל המשמעות הבלתי הפיכה של מימוש הנכס כתפוס כבר כעת". לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתגובת כונס הנכסים והכונס הרשמי, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

הבקשה מתקבלת אפוא, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2018 תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

רקע והשתלשלות העניינים ביום 27.9.2017 ניתן צו כנוס לנכסי המבקש (להלן: ״החייב״), על פי בקשתו, והמשיב 1, עו״ד מיכאל גבור, מונה כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: ״המנהל המיוחד״).

אימוץ דרך החישוב שמציע החייב, עתיד להוביל, בחלק מן המקרים (גם אם לא בזה שלפנינו), לתוצאה שבה לא יהיה בסכום הפדיון כדי לכסות את יתרת חוב המשכנתא לנושה המובטח; שנית, דרך החישוב לה טוען החייב, מחילה את ההפחתה בגין מכירת הדירה כתפוסה גם על חוב המשכנתא, לגביו אין מחלוקת כי קיים ויתור של החייב על הגנת דיירות מוגנת.

אם מניחים כי למנהל המיוחד זכות למכור נכס זה (כלומר דירה שערכה 566,000 ש"ח) כתפוס, הרי שיש טעם לנקוט בתחשיב בית המשפט קמא – דהיינו לנכות תחילה את המשכנתא משווי השוק של דירת המגורים, ואחר כך להניח כי דירה בשווי מופחת זה נמכרה כתפוסה (40% מ-566,000 ש"ח, שהם 226,400 ש"ח) ולחלק את התמורה שתתקבל ממכירה כאמור בין אשת החייב לבין המנהל המיוחד (113,200 ש"ח).

...

מכל מקום, אפילו אם הייתה לחייב זכות ערעור והבקשה דנן הוגשה בטעות, משמצאתי כי דין הבקשה להידחות לגופה, אין אני רואה צורך להעביר את הדיון למסלול של ערעור לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (רע״א 8010/09 אלחדד נ׳ עו״ד נשר, פסקה 2 (30.6.2010); רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' **** אור, פסקה 23 (23.11.2017); רע״א 6329/19 גורן נ׳ הרבט, פסקה 6 (19.11.2019)).

בענייננו, סבורני כי החייב לא ביסס כל עילה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

הלה, פירסם ביום 17.12.18 הזמנה בעתון להגיש הצעות לרכישת 50% מהזכויות בדירה שתימכר כתפוסה, במכירת זכויות המבקש בה. ממועד תחילת הליכי ההוצל"פ הגיש המבקש חדשות לבקרים בקשות לעיכוב ביצוע הליכי המימוש ובקשות רשות ערעור על החלטות של ראש ההוצל"פ בד בבד עם הגשת היתנגדות בטענת "פרעתי". החלק הארי מכלל הבקשות נדחו וכך גם לא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בהחלטות אחרות בהפקדת ערובה כתנאי לעיכוב ביצוע של הליכי המימוש לדירה.

הדברים אמורים בין היתר בהחלטה מיום 1.12.14 של כב' הרשם לפיה אין לעכב את הליכי הכנוס והוסף כי " מוטב לחייב לשתף פעולה עם כונס הנכסים לצורך פרעון כלל חובותיו למען כלל נושיו". כך גם בהחלטה מיום 26.1.15 נדחתה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין במימוש הדירה לצורך גביית החוב שעמד אז על סך של 473,869 ₪ וכן בהחלטה מיום 26.3.15 בעת שהמבקש טען לגניבה ותרמית מצד בא כוח זוכה אחר בתיק ההוצל"פ. אשת המבקש, חסויה שהמבקש מונה כאפוטרופוס על גופה ורכושה, עתרה לבית משפט לעינייני מישפחה על מנת למנוע את מכירת הדירה.

...

אשתו, נעדרת יכולת כספית לרכוש את חלקו בדירה על מנת לשלם את החוב למשיב 2 בתיק ההוצל"פ ולפיכך יש להיעתר לבקשה.

זאת בכפוף להפקדת ערובה בסך של 180,000 ₪ שיפקיד המבקש במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת זמן לטובת המשיבים, מעבר ובנוסף להפקדה בסך של 15,000 ₪ שהופקדה לפי החלטתי מיום 30.12.18 עם מתן הצו הארעי.

בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש לפי דבריו בדיון, אני מורה כי ההפקדה תבוצע בשני תשלומים שווים ואי ביצוע איזה מהתשלומים במועדו, יביא לפקיעת הצו הזמני.

העובדות הצריכות לעניין בימים 27.1.2016 ו-5.3.2017 ניתנו צוי כנוס לנכסי המבקשת ובן זוגה, לבקשתם (להלן: החייבת ו-החייב.

ביום 30.6.2020 היתקיים דיון בבקשת החייבים למכירת הדירה כתפוסה, בסיומו התבקשו להודיע האם הם מקבלים את אחת מהצעות בית המשפט שהועלו במהלך הדיון – פדיון זכויותיהם בדירה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח או מימוש הדירה כפנויה בדרך של מכר עצמי.

החייבים מוסיפים וטוענים כי טעה בית המשפט בתחשיב שבו נקט בהצעתו לפדיון שווי הדירה – בחינת שווי הנכס כתפוס לאחר ניכוי המשכנתא ולא טרם ניכוי המשכנתא; בכך שהעניק משקל לכניסתו לתוקף של חוק חידלות פרעון לעניין תחולת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שעה שההליך בעיניינם של החייבים הינו מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ובכך שלא שקל או בחן את קיומם של התנאים המקובלים להכרעה בבקשות למימוש בית מגורים, ובכלל זאת התועלת שתיצמח לנושים מפדיון הדירה כתפוסה והנזק הצפוי לחייבים כתוצאה ממימושה.

...

מסקנה זו, כך נקבע, מקבלת משנה תוקף בשים לב למדיניות המסתמנת בפסיקה של פרשנות הסעיף על דרך הצמצום, ובהינתן כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, המוציא מתחולת סעיף 33 מכירה המבוצעת במסגרת הליך חדלות פירעון של חייב המנוהל מכוח החוק החדש; שנית, כי החייבים מתגוררים כיום בדירה שכורה בשכר דירה גבוה (העומד על סך חודשי של כ-6,000 ש"ח), ומן הראוי כי יפעלו לשכור דירה צנועה יותר ההולמת את מצבם כפושטי רגל, באופן שימנע את תלותם בהפרש בין דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה במודיעין לסכום המשכנתא החודשי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בהחלטה מיום 30.6.2023 הורה בית המשפט לנאמן לשקול "להתחיל הליך המכר וחתימת הסכם כולל קבלת חלק מהתמורה על חשבון התמורה, כדי לשלם [למבקש] סכום על חשבון חלקו או דיור חלוף כמוצע, בטרם יפונה מהנכס". בהודעה מיום 13.7.2023 עידכן הנאמן כי המבקש הסכים למתווה מכירת דירת המגורים, לפיו הוא ימשיך לגור בדירה עד לאחר קבלת התשלום הראשון על חשבון התמורה.

רק כאשר "חרב הפינוי" הונחה על צוארו והליך המכר כבר "יצא לדרך" (ואף הוצעו שתי הצעות קונקרטיות לרכישת דירת המגורים), טען המבקש כי הצליח לגייס כספים על מנת לשלם את חובותיו, במסגרת הבקשה השנייה לעיכוב המכר (ראו והשוו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי, פסקה 27 (20.9.2011); רע"א 1320/15 פרוכטר נ' הכונס הרישמי, פסקה 6 (14.4.2015)).

קבלת ההצעה של המבקש לשלם את קרן החוב חלף מכירת דירת המגורים, או מכירתה כתפוסה – תיפגע בזכויותיה פעם נוספת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לפירוק השיתוף בדרך של מכירת דירת המגורים גם לגופן.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.