בקשת חייב להכרזת פשיטת רגל וקביעת תכנית פירעון

בהחלטתי מיום 2.12.18 הוריתי לחייב להמציא למנהלת המיוחדת את המסמכים והנתונים החסרים שדרשה להמציא בתגובתה מיום 10.2.19 ובהמשך, לאור מחלוקת שהתגלעה בין החייב למנהלת המיוחדת בעיניין המסמכים שלטענתה החייב טרם המציא כנדרש על ידה ואף בקשתה לבטל את תוכנית הפרעון שהוצעה בהחלטתי מיום 22.10.18 והתנגדותה להכרזת החייב פושט רגל, קבעתי דיון נוסף בתיק ליום 23.10.19.

כן רשאי בית-המשפט שלא ליתן הפטר, בין היתר אם "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 63(ב)(1) לפקודה).על-כן נקבע כי אם מכלול הנסיבות מצביע על כוונת החייב להיתחמק מנושיו, בין היתר על-ידי הצהרות שוא של החייב באשר לנכסיו ומצבו הכלכלי, ייתכן שיהא בכך חוסר תום-לב המצדיק דחיית הבקשה למתן צו כנוס (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרישמי (להלן – פרשת קלאר [6]), בעמ' 66-65.

...

בענין זה אציין כי מקובלת עלי הנחת המוצא שלפיה של בעלי התפקיד לפיה לנוכח נסיבות יצירת החובות , מצופה מהחייב להציע הצעה ראויה שיהיה בה כדי להצביע על לקיחת אחריות והכרה מצידו של החייב בנזקים שנגרמו על ידו בעיקר ללקוחות החברה, ונסיון כנה של החייב לפצות את נושיו על הנזקים שנגרמו להם בשל מעשיו ו/או מחדליו של החייב.

לפיכך ובשים לב למכלול הנסיבות , אני סבור כי שיפור מסוים של ההצעה שהועלתה על ידי , יהיה בה כדי להצביע על מאמץ כנה של החייב לסילוק ולו חלק מחובותיו, ובהתאם אני סבור כי הצעת הסדר של החייב בה יציע הוספת סך של 200,000 ₪ לקופת הכינוס, בתקופה של 60 חודשים , הינה הצעה שהמנהל המיוחד צריך לתמוך בה ולהמליץ בפני נושי החייב על קבלתה.

אמתין כאמור להגשת הצעה מצד החייב עד ליום 19.8.2020 וככל שחייב לא יפעל לפי החלטתי זו עד ליום 19.8.20, תהיה המנהלת המיוחדת רשאית לעתור לביטול ההליך ללא דיון נוסף.

בסוף הדיון ניתן פסק דין, בו הוכרז החייב כפושט רגל, ומאחר שהמבקשים לא התייצבו לדיון ולא הגישו היתנגדות, נוכח מצבם הבריאותי של החייב ואישתו, אושרה תוכנית הפרעון.

בין השאר טען החייב: המבקשים אינם חייבים להתייצב לדיון ואם הם רוצים לבטל את פסק הדין, עליהם להגיש ערעור; הבקשה הוגשה באיחור, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד, למרות החלטת בית המשפט מיום 10.11.19; מועד הדיון נקבע בצו הכנוס, אותו קיבלו המבקשים; המבקשים הגישו תביעת חוב ביום 27.12.17 ובאשור ששלח להם הכונ"ר, מופיעה ססמה לתיקו של החייב אתר הכונ"ר; המבקשים יכולים היו להגיש בקשה להצטרף לתיק פשיטת הרגל ולהיות מעודכנים בנעשה בתיק, אך בחרו משיקוליהם שלא לעשות זאת; החייב חזר ופירט את נסיבותיו.

...

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

תוצאה אני דוחה את הבקשה לבטל את תוכנית הפירעון.

המבקשים ישלמו את הוצאות הנאמנת והחייב בסך 3000 ₪ לכל אחד (ביחד – 6,000 ₪).

החייב תומך בבקשת המנהלת המיוחדת לחידוש ההליכים ועמד על שיקול הדעת הנתון לבעלת התפקיד, אשר במקרה זה סבורה כי יש מקום לנהל ההליך ואף לגבש תכנית פרעון בהתאם למוסכם עם החייב.

חובת תום הלב המוטלת על החייב בהליכי פשיטת רגל מעוגנת בסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל הקובע  כי בית המשפט רשאי לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל "אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל".   החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו כפושט רגל משתרעת על פני שתי תקופות:  התקופה בה נוצרו חובותיו והתקופה בה מיתנהל הליך פשיטת הרגל בעיניינו.

...

מוקדם לקבוע מסמרות בעניין זה, אולם החשד האמור מצטרף למסקנה לגבי נסיבות יצירת החובות.

לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, אני מוצא כי דין הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 13.9.20 לפיה הורה בית המשפט על ביטול ההליך – להידחות.

העובדה כי מדובר בתועלת מסוימת, קטנה יחסית, אינה יכולה לעמוד אל מול המסקנה המתחייבת לביטולו של ההליך נוכח חוסר תום הלב מצד החייב.

לפיכך, הבקשה לעיון מחדש, נדחית.

לקראת הדיון שנקבע בבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל, הגישה המנהלת המיוחדת דו"ח משלים.

ראו לעניין זה ע"א 6416/01 בנבנשיתי נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין בנבנשיתי"): "האחת, כנוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר... אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות." עוד ראו לעניין תום הלב הנידרש מהחייב ע"א 6021/06 פיגון נ' הכנ"ר (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין פיגון"), שם נקבע כך: "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מיתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו.

החייב אינו יכול, כפי שהוא מנסה כעת, להיתעלם מסוגיית דרך יצירת החובות, להנות מהכרזתו כפושט רגל שאחד מתנאיה היה תוכנית הפרעון המוסכמת ועתה לשנותה, תוך הותרת הכרזתו כפשוט רגל והענקת כרטיס היציאה מההליך, בדמות הפטר מלא מחובותיו.

...

ביום 21.12.16 נעתר בית המשפט לבקשת החייב והוציא מלפניו צו לכינוס נכסי החייב.

בהקשר זה מקובלת עליי האבחנה שנעשתה בפסיקה בין החלטות 'מתמשכות' לבין החלטות 'מכריעות'.

אשר על כן, בקשת החייב, נדחית.

לעניין הרשעת החייב בפלילים בשנת 2002 והשפעתה על זכותו להיות מוכרז כפושט רגל, אפנה לדברים שכתבתי בשאלת השפעת אי חוקיות הנעוצה במעשי החייב, על זכותו להיות מוכרז כפושט רגל, כפי שנבחנה על ידי בפש"ר 11385-09-15 אהובה מנשה נ' הכונס הרישמי, מחוז חיפה (20.3.17 פסקות 29-31) כדלקמן: "העקרון אשר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו הנו כי העובדה שחוב אותו מבקש החייב לכלול במסגרת הליך פשיטת הרגל, מקורו בפעילות בלתי חוקיות של החייב, אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל, וכדברי בית המשפט העליון:

בנוסף, מצביע הדו"ח על העידר נכסים כלשהם של החייב שאותם ניתן לממש, פרט לנכסים פינאנסיים שלא הוברר מהדו"ח או מטיעוני בעלי התפקיד לאחר מכן אם ניתנים למימוש היום (סה"כ כ-11,000 ₪).לאור כל הנתונים הללו, ולאחר ששמעתי את עמדת ב"כ הכונ"ר בדיון שאישר למעשה כי לאור נתוני החייב היה ניתן לקבוע הפטר לאלתר ולא תוכנית פירעון (ש' 25 בעמ' 4 לפרוט'), אני סבור כי לכאורה החייב זכאי למתן הפטר לאלתר שכן השתכנעתי כי אין במקרה זה הצדקה בהמשך ניהול הליכי פשיטת הרגל ואין בהם כדי להביא תועלת לנושים.

...

הספקות שהעלה ב"כ הכונ"ר במהלך הדיון בהתייחס למקום מגוריו של החייב ונכונות הצהרותיו נותרו בשלב זה בגדר ספקות בלבד שכן משלא הוגשה עמדתם העדכנית של בעלי התפקיד בהמשך להחלטתי מיום 21.1.20 ולאחר מכן החלטתי מיום 11.3.20 בהתייחס לתצהיר אחיו של החייב ויתר המסמכים שצירף החייב להודעתו מיום 6.3.20, ניתן להניח כי הודעת החייב על נספחיה, ובכלל זה תצהיר אחיו, לא נסתרו.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת החייב ומכריז עליו פושט רגל.

בנוסף, מצביע הדו"ח על העדר נכסים כלשהם של החייב שאותם ניתן לממש, פרט לנכסים פיננסיים שלא הוברר מהדו"ח או מטיעוני בעלי התפקיד לאחר מכן אם ניתנים למימוש היום (סה"כ כ-11,000 ₪).לאור כל הנתונים הללו, ולאחר ששמעתי את עמדת ב"כ הכונ"ר בדיון שאישר למעשה כי לאור נתוני החייב היה ניתן לקבוע הפטר לאלתר ולא תוכנית פרעון (ש' 25 בעמ' 4 לפרוט'), אני סבור כי לכאורה החייב זכאי למתן הפטר לאלתר שכן השתכנעתי כי אין במקרה זה הצדקה בהמשך ניהול הליכי פשיטת הרגל ואין בהם כדי להביא תועלת לנושים.