בקשת חייב להכרזה על פשיטת רגל ומתן צו הפטר לאלתר

נטען כי לחייב אין כל הכנסה מלבד אותה הכנסה מקיצבת נכות שמקבל החייב מאת המל"ל בגין דרגת אי כושר עבודה בשיעור 100% שנקבעה לו. מנגד, ב"כ הנושה היתנגד לבקשת החייב להכריזו כפושט רגל, וחילופין ביקש להחריג את החוב שחב לו החייב מצו ההפטר, ככל וינתן לחייב צו הפטר.

המנהל המיוחד הצטרף לעמדת ב"כ הכנ"ר. בפסק הדין שניתן במעמד הדיון הכרזתי על החייב כפושט רגל וקבעתי כי יש ליתן לחייב צו הפטר לאלתר מכל חובותיו בני תביעה, מלבד חובו של מר לדרמן, שלגביו תנתן הכרעה לאחר שהנושה יגיש ראיותיו לבית המשפט.

ההגנה המוקנית בהליך מאפשרת לחייבים מתאימים לפתוח דף חדש בחייהם, אך אין לאפשר לכל הבא לחסות תחת כנפי ההליך למצוא "מקלט בטוח" מפני הנושים, ושיקולים רבים משפיעים על זכאותו של חייב לחסות תחת הגנת ההליך, כאשר את הילוכו מתחיל בית המשפט בסעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל המסמיך את בית המשפט להכריז על החייב כפושט רגל או לדחות את בקשתו, על פי מבחן תום הלב.

...

יתרה מזאת, קביעה זו מחזקת את המסקנה בדבר מצבו הנפשי של החייב.

משכך, אני מקבל את עמדת בעלי התפקיד.

כמו-כן אני מקבל את עמדת בעלי התפקיד, כי הגם שנסביות יצירת החוב מצביעים לכאורה על חוסר תום לב, ולאור מצבו הרפואי של החייב לא ניתן לקבוע כי מדובר בחוב שנוצר במרמה.

בתיק שלפני ניתנה על ידי ביום 27/08/2021 החלטה מפורטת במסגרתה דחיתי את בקשת המנהל המיוחד לביטול הליך הפש"ר וקבעתי כי החל מחודש ספטמבר 2021, החייב ישלם סך של 750 ₪ לחודש לאור הגדלת הכנסות התא המשפחתי, עם תחילת עבודתה של אשת החייב, וכן לאור פוטנציאל הגדלת הכנסות החייב בדרך של נטילת משרה נוספת שתאפשר לחייב הכנסה העולה משמעותית על שכר המינימום.

בדיון מסר ב"כ החייב כי החייב מישתכר בין 1,500-3,000 ₪ לחודש וכי אישתו המטפלת ב-7 ילדים, אינה יכולה להגדיל את הקף משרתה וכי התיק מתאים למתן צו הפטר לאלתר, וההחלטה לחייב את החייב בתשלום על סך 750 ₪, משמעותה בפועל היא ביטול ההליך.

ברור לי כי הגדלת הכנסת החייב לא תשפיע שינוי ממשי על הקף הדיבידנד שישולם לנושיו, זאת נוכח הקף חובותיו של החייב, אך לכל הפחות ניתן יהיה לקבוע כי החייב עשה את המאמץ הנידרש ממנו על מנת לזכות בהגנות הליך הפש"ר. יותר מכך, גם לאור התכלית השיקומית של הליך הפש"ר יש מקום לידרוש מהחייב מיצוי מאקסימאלי של כושר הישתכרותו, ורק באם יעמוד בכך ניתן יהיה לקבוע כי קיים סיכוי רב שהחייב עצמו הפנים ואימץ דרך היתנהלות כלכלית נכונה שתימנע צבירת חובות חדשים לאחר סיום הליך הפש"ר. כנגד האמור יש מקום בכל זאת לתת משקל ממשי לקושי של החייב ואישתו לפרנס 7 ילדים קטנים ממשרות שבכל מקרה פוטנציאל ההכנסה הגלום בהם הנו מוגבל, בנסיבות אלו, וגם זאת תוך היתחשבות מרובה בחייב, אהיה נכון להכריז על החייב כפושט רגל ולאשר תכנית הפרעון בעיניינו, שעל פיה ישלים החייב את קופת הכנוס לסך של 65,000 ₪, כך שבנוסף לסכום שכבר שולם ע"י החייב בסך של 9,733 ₪ (ממנו נוכו אגרת השגחה ושכר טירחה ביניים) ישלם החייב 60 תשלומים חודשיים נוספים בסך של 800 ₪ (סה"כ 48,000 ₪), ואת היתרה הנדרשת להשלמת קופת הכנוס לסכום האמור לעיל, והכוללת בתוכה גם את חוב הפיגורים הצבור לחובת החייב, ישלם החייב עד תום תקופת תכנית הפרעון.

...

כמו כן, צוין כי החייב לא מילא אחר החלטתי וצבר פיגורים בסכום כולל של 1,500 ₪, וכן צוין כי החייב ורעייתו עובדים במשרות חלקיות בלבד, חרף ההבהרות הרבות שניתנו להליך במסגרת החלטות בית המשפט בדבר חובתו למצות את פוטנציאל השתכרותו.

עוד טען ב"כ החייב כי אין לחייב פוטנציאל השתכרות בתחום השיפוצים, ובסיכומו של דבר הציע ב"כ החייב תשלום בסך של 500 ₪ לחודש למשך 36 חודשים.

בנסיבות אלו, אני סבור כי אין כל הצדקה לכך שהחייב לא ישתכר לכל הפחות שכר מינימום ואף יותר מכך.

רקע והליכים קודמים ביום 6.4.2017, הכריז בית המשפט המחוזי על המבקש ועל אישתו כפושטי רגל, וניתן להם צו הפטר לאלתר (להלן: צו ההפטר).

לצד זאת, נראה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בשולי החלטתו שלפיה העברת כספי הקרן לקופת הכנוס היא תנאי להמשך קיומו של הליך פשיטת הרגל בכללותו, לא נומקה ולא הובהר מדוע הסעד המתאים בנסיבות אלה הוא דוקא ביטול ההליך כולו, לרבות ההכרזה על החייב כפושט רגל, חלף, למשל, ביטול צו ההפטר שניתן למבקש.

...

בתוך כך, מדגיש האחרון כי לבית המשפט הסמכות לבטל צו הפטר של חייב שלא עמד בתנאים שנקבעו בו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהתניית קיומו של הליך פשיטת הרגל בהעברת כספי הקרן לקופת הכינוס – תבוטל, ובית המשפט המחוזי ישוב ויקבל החלטה חדשה ומנומקת בנדון.

ביום 06.04.2017 הוכרז החייב כפושט רגל, ולאור המלצת בעלי התפקיד בדו"ח המסכם, ניתן לחייב צו הפטר חלוט לנוכח נסיבותיו.

לאור מצבו של החייב, בין היתר, בשל גילו (68), מצבו הבריאותי וכושר הישתכרותו המוגבל, נקבע כי התועלת שתיצמח לנושים מהמשך ניהול ההליך הינה שולית מאד ועל כן ניתן לחייב צו הפטר חלוט לאלתר.

יחד עם האמור ובהיתחשב באמור בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי ואח' (02.02.2020), החלטתי להפעיל שיקול דעתי ולהורות על העברת מחצית מסכום הכספים הבלתי מוגנים שקבל החייב לידיו לקופת הפש"ר. במסגרת שקילת השיקולים המתבקשים בנסיבות העניין ציינתי, כי "מחד שקלתי את נסיבותיו האישיות של החייב שעמדו בבסיס מתן צו הפטר חלוט – גילו המבוגר, מצבו הרפואי, מצבו הכלכלי, כושר הישתכרותו המוגבל, ומצבה הרפואי של רעיית החייב שאף היא היתה חייבת בתיק; ומאידך גיסא שקלתי את העובדה כי החייב לא דייק בבקשתו שהוגשה לחברת מנורה, כאשר ציין שם כי הוא מבקש למשוך את כל כספי הפיצויים הצבורים על שמו, בעוד שבבקשתו שהוגשה לבית המשפט ציין מפורשות כי הוא מבקש למשוך רק את הכספים המוגנים. משכך ולאור העובדה כי לחייב היה חלק לכאורה ביצירת הטעות שבעטיה הועברו מלוא הכספים לידיו, מצאתי בנסיבות העניין להורות לחייב להעביר מחצית מכספי הפיצויים שהועברו לידו שעל-סך 18,995 ₪, לקופת הפש"ר" (סעיף 12 להחלטה הנ"ל).

בהתאם להודעה מטעם המנהל המיוחד מיום 30.08.2020, החייב לא העביר לקופת הכנוס את הסך של 9,497 ₪ בהתאם להחלטה מיום 17.06.2020, ועל כן ביקש המנהל המיוחד להורות על ביטול הכרזת החייב כפושט רגל לרבות צו ההפטר.

...

יחד עם האמור ובהתחשב באמור בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי ואח' (02.02.2020), החלטתי להפעיל שיקול דעתי ולהורות על העברת מחצית מסכום הכספים הבלתי מוגנים שקיבל החייב לידיו לקופת הפש"ר. במסגרת שקילת השיקולים המתבקשים בנסיבות העניין ציינתי, כי "מחד שקלתי את נסיבותיו האישיות של החייב שעמדו בבסיס מתן צו הפטר חלוט – גילו המבוגר, מצבו הרפואי, מצבו הכלכלי, כושר השתכרותו המוגבל, ומצבה הרפואי של רעיית החייב שאף היא היתה חייבת בתיק; ומאידך גיסא שקלתי את העובדה כי החייב לא דייק בבקשתו שהוגשה לחברת מנורה, כאשר ציין שם כי הוא מבקש למשוך את כל כספי הפיצויים הצבורים על שמו, בעוד שבבקשתו שהוגשה לבית המשפט ציין מפורשות כי הוא מבקש למשוך רק את הכספים המוגנים. משכך ולאור העובדה כי לחייב היה חלק לכאורה ביצירת הטעות שבעטיה הועברו מלוא הכספים לידיו, מצאתי בנסיבות העניין להורות לחייב להעביר מחצית מכספי הפיצויים שהועברו לידו שעל-סך 18,995 ₪, לקופת הפש"ר" (סעיף 12 להחלטה הנ"ל).

בקשת החייב לעיון חוזר שהוגשה ביום 22.06.2020, נדחתה בהחלטתי מאותו יום בגדרה קבעתי כי: "החלטתי ניתנה והאמור בבקשה נשקל. יש לזכור כי מדובר בכספים בלתי מוגנים המוקנים לקופת הפש"ר. אף על פי כן מתוך התחשבות במצבם של החייבים, הפעלתי שיקול דעתי והוריתי (על) מימוש חלקי של הסכומים. הבקשה נדחית מבלי לדרוש עמדת המשיבים". החייב לא ערער על ההחלטה.

נטען כי לא נטען בבקשה לנתונים חדשים המצדיקים להיעתר לבקשה לעיון חוזר, שכן כל הנתונים אודות החייב הונחו בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה מיום 17.06.2020 ומיום 22.06.2020.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בשל טעות, הכספים הבלתי מוגנים לא הועברו לקופת הפש"ר, אלא לידי החייב ועל כן, ניתנה ההחלטה מיום 17.06.2020 המורה על העברת מחצית מהכספים לקופת הפש"ר. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כל מקום לעיין בהחלטותיי מיום 17.06.2020 ומיום 22.06.2020 ועל כן בקשת החייב נדחית בזאת.

ביום 29.3.23 הגיש התובע לתיק העתק מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.12.20 בעיניין ההכרזה עליו כפושט רגל ומתן צו הפטר לאלתר מכל חובותיו בני התביעה שעילתם התגבשה עובר למתן צו הכנוס ביום 8.7.19 (פש"ר 52378-06-19).

בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו, א.נ.): "(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה...". בתקנה 12(ג) לתקנות האגרה נקבע, כי "ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: ... (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980." (ההדגשה אינה במקור).

מן הכלל אל הפרט אשר ליכולתו הכלכלית של התובע – התובע צירף כאמור החלטה מיום 9.12.20 בדבר הכרזה עליו כפושט רגל ומתן צו הפטר לאלתר, כאשר תביעתו והבקשה לפטור מתשלום האגרה הוגשו ביום 3.1.23, קרי בחלוף מעל לשנתיים ומשכך אין בעצם ההכרזה על התובע כפושט רגל בעברו כדי להוות ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשאת בתשלום אגרת בית הדין בתיק דנן.

...

בנסיבות אלה שוכנעתי, כי התובע לא פרש בפני בית הדין תמונה מלאה על אודות מצבו הכלכלי, כאשר מטענות התובע עולה כי הוא רווק ואחרים לא סמוכים על שולחנו והוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות (יחיד) בסך 3,700 ₪ לחודש.

שלל הנתונים המפורטים לעיל אכן מצביעים מחד גיסא על קשיים כלכליים לשאת בתשלום האגרה; אולם, מאידך גיסא, לא שוכנעתי, כי הבקשה לפטור מאגרה אשר משמעה כאמור הישענות על הקופה הציבורית, היא בבחינת מוצאו האחרון של התובע.

סוף דבר על יסוד האמור, לא מצאתי מקום לפטור את התובע מתשלום מלוא סכום האגרה בתיק.