בקשת זימון עדים לאחר הגשת תצהירי עדות

בקשת ארסקו לזימון הבורר לעדות ביום 1.3.23, לאחר שהוגשו תצהירי העדות מטעם הצדדים, הגישה ארסקו בקשה לזימון הבורר לעדות.

...

בני הזוג גון התנגדו לכך, בטענה שמדובר בשאלות הנוגעות לעצם הסכם הבוררות וכי מדובר בהסכם חלוט שלא ניתן לחלוק על הכתוב בו. עוד נטען כי הבורר לא יוכל להיזכר במה שהונח בפניו לפני שנים בעת כתיבת פסק הבוררות, וכי אין לאפשר כיום לשכתב את פסק הבוררות החלוט.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, במסכת העובדתית הכוללת ובנוסח השאלות המוצעות, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה.

לפיכך, לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, בנוסח השאלות שנמסרו על ידי ארסקו, ובהערותיהם והסתייגויותיהם בני הזוג גון, להלן החלטתי: הבורר יתבקש להשיב במידת הפירוט והבהירות האפשריים לשאלות הבאות, ככל שהדברים זכורים וידועים לו, לרבות באמצעות עיון בחומרי הבוררות שברשותו, כמפורט להלן: האם העבודות הנוספות שביצעה לכאורה ארסקו, מעבר למה שהוסכם בחוזה המקורי בין הצדדים, ואשר בגינן קבע הבורר תמורה בסך 41,455 ₪ ('התוספות' כהגדרתן בסעיף 8 לעיל; עמ' 5 לפסק הבוררות הסופי מיום 6.5.13) – בוצעו בפועל במלואם ע"י ארסקו? בנוגע ל'יתרת העבודה' כהגדרתה בסעיף 5 לעיל (עמ' 10 –11 לפסק הבוררות החלקי מיום 17.4.13) – אילו עבודות מתוך הרשימה הנ"ל בוצעו בפועל על ידי ארסקו, בתקופה לאחר מתן פסק הבוררות הסופי ועד למועד הפסקת העבודה (12.5.13), ואילו עבודות מתוך הרשימה לא בוצעו על ידה? ככל שלארסקו היתה ניתנת האפשרות להשלים את מלוא יתרת העבודה, מהו פרק הזמן הנוסף אשר היה דרוש לה על מנת לעשות זאת? היות שיתרת התשלום המגיעה לארסקו בגין יתרת העבודה נקבעה על ידי הבורר בפסק הבוררות הסופי על סך של 164,367 ₪ (עמ' 6 לפסק הבוררות הסופי מיום 6.5.13), והיות שלא בוצעה בסופו של יום מלוא העבודה, מהו הסכום שיש להפחית מיתרת התשלום, בגין העבודה שלא בוצעה? לצורך מענה לשאלה זו, יתבקש הבורר להביא בחשבון ולפרט, הן את התשלום המגיע לארסקו בגין העבודות שכן הושלמו ובוצעו בפועל על ידה, והן את אובדן הרווח הקבלני בגין אותן עבודות אשר נמנעה ממנה האפשרות להשלימן.

ביום 30.11.2022 היתקיים במעמד באי כח הצדדים דיון בגדרי קדם משפט ראשון, במהלכו איש מהצדדים לא עתר לפסילת מותב זה מלדון בתובענה, או כפר בסמכות בית משפט זה לידון בה. אדרבא, הצדדים, כולם ללא שיור, בקשו :"אנו מעוניינים כי התיק ישמע לאחר הגשת תצהירי עדות רשאית של כל עדי הצדדים". בהתאם, הוריתי לצדדים להקדים ולהגיש תצהירי עדות ראשית, התובע תוך 60 ימים, והנתבעים תוך 60 ימים לאחריו.

ביני וביני הוגשו בקשות להארכת מועד להגשת תצהירי התובע, וביום 08.02.2023 הודעה מטעמו וזו לשונה:" היות ועיקר עובדות התביעה התבררו כבר בין הצדדים בביהמ"ש נכבד זה בת"א 466-06-18, יתבקש (צ.ל. – יבקש, ס.ג'.) בהוכחת טענותיו בתיק זה גם על קביעת כב' ביהמ"ש בתיק הראשוןוגם על הראיות שהובאו והתבררו באותו תיק. על כן יתבקש ביהמ"ש לאפשר לתובע להגיש כחלק מראיותיו בתיק זה גם את פסק הדין וגם את הראיות שהוגשו בתיק הראשון". עוד ביקש לזמן לעדות ראשית שני עדים שלטענתו לא הסכימו לחתום על תצהיר וכן לזמן עדי הזמה.

...

כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, יש בדבריו אלה כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו. כך סוכמה ההלכה בארצות-הברית: ,court but in regard to court proceedings-of-court statements, are not indication of improper bias unless coments or remarks made out-like in Mined-j. Shaman, s. Lubet, j. Algini, judicial conduct they are so extreme that they show that a judge has become close) about the pending case .

דומה גם שהדברים שנאמרו שם, בפסק הדין, מיד ובהמשך ובאותו עמוד (26 ש' 27) מהם מתעלמים ג'רייס וסלאם, ובהתייחס לסלאם, אשר לא הייתה צד לאותה התדיינות, מדברים בעד עצמם ושומטים את הקרקע מתחת לטענות ג'רייס וסלאם, גם בהקשר זה. וכך ציינתי בפסק הדין: "לצד זאת אדגיש, כי אין בקביעתי, לפיה יש לדחות את עתירת התובע (ג'רייס, ס.ג') לביטול ההסכם, כדי לאיין את זכויותיה של סלאם בדירה, ככל שיש לה כאלו. קביעתי זו נסובה אך ורק על מערכת היחסים בין התובע לנתבע". באשר לטענה בדבר מראית פני הצדק, מדובר גם כאן בתפיסתם ותחושתם הסובייקטיבית של המבקש וסלאם, וביחס לטענה זו אפנה גם ל-ע"פ 5/17 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל (09.01.2017): "מראית פני הצדק נדחתה בפסיקה כמבחן מוביל כאשר דנים בפסלות שופט, והיא אינה יכולה להוות תחליף לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (עניין ידיד, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא ש' אגרנט). רק מקרים חריגים ביותר, בהם קיים מצג אובייקטיבי קשה היוצר חשש ממשי לנראות ההליך, עלולים להצדיק פסלות שופט מהטעם העיקרי של מראית פני הצדק". כך גם אני דוחה את טענות המבקש וסלאם לפיהן מן הראוי שההתדיינות הנוכחית תתקיים לפני מותב אחר במצוות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, משום שהתוצאה שם אינה תומכת בטענות המבקש וממילא נסיבות המקרה שנדונו שם שונות מאלה שלפניי.

סופו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

יצוין כי תצהירו של מר מלכי, חתנו של הנתבע, עוסק בשני עניינים עקריים: טענת הנתבע שעלתה לראשונה בתצהירי העדות הראשית מטעמו, לפיה בשנת 2012 הותקף, לכאורה, על ידי התובע והשני, טענת המצהיר כי שמע את הנתבע מבקש מהתובע, בסביבות שנת 2009, להעביר לו תשלום בגין שכירות הנכס וכי הנתבע, שיתף אותו באותו תקופה כי הוא נאלץ לרדוף אחרי התובע שיעביר לו את תשלומי השכירות בגין הנכס אך מאמציו עלו בתוהו.

תקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "התובע יגיש עד עשרים ימים לפני ישיבת קדם-המשפט הראשונה והנתבע יגיש עד ארבעה עשר ימים לאחר מכן, את רשימת העדים שבכוונתו להזמין למתן עדות, לשם הצגת מסמכים או למתן תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית; הרשימה תיכלול בצד כל עד פירוט תמציתי של הצורך והמטרה של העדתו....". תכלית התקנה כפי שהיא מבוארת בדברי ההסבר לתקנות (ראו: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי באתר משרד המשפטים) היא "להגביר את השקיפות בין הצדדים ולבסס את מוכנות הצדדים להליך בבית המשפט וכן לאפשר לבית המשפט לקבוע את מועדי שמיעת העדים ולקצוב את משך שמיעת העדויות בהתאם לסמכותו מכוח תקנה 63(ד)". תקנה 62 לתקנות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמור, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (ראו: רע"א 6685/21 דוד יעקב נגד לביב נבואני [פורסם בנבו] (29.11.2021); יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים עמ' 405-406 (מהדורה שניה, 2023)).

...

אני סבורה כי אין בטענותיו אלה של הנתבע לבסס הצדק סביר למחדלו.

אשר על כן, לאור הוראתה הקטגורית של תקנה 62 לתקנות ובהיעדר הצדק סביר למחדלו של הנתבע, אשר לא גילה מסמכים אלה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו, אני מורה על הוצאת נספח 7 לתצהירו של הנתבע מתיק בית המשפט.

סוף דבר כעולה מהאמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה ובהתאם לכך אני מורה על: הוצאת תצהיריהם של מר מלכי ומר גריגין ועל הוצאת נספח 7 לתצהירו של הנתבע מתיק בית המשפט.

אולם בשים לב לכך כי גב' זועבי לא ידעה להצביע בהודעתה לחוקר על מועד הארוע הנטען, ביקש הנתבע להוציא את הודעתה לחוקר מהתיק ושלא לזמן אותה לעדות בבית הדין.

התובעת העידה במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19/12/23 לאחר שהגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה בלבד.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בשים לב לכך כי התובעת לא זימנה עדים מטעמה ובשים לב לכך כי התובעת טענה כי הזכירה את הארוע הנטען בפני רופאיה השונים ואלה לא ציינו זאת בתעוד הרפואי אלא רק לאחר כחמישה חודשים, ולאור כך שבאחד מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובעת שוללת ארוע חבלתי ולאור האמור בטופס בל 250 בו צוין כי התובעת לא דיווחה על הארוע הנטען עד למועד פנייתה לקבלת טופס בל 250 וזאת בנגוד לגירסתה בהודעה לחוקר, אנו קובעים כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של ארוע תאונתי בעבודה ביום 8/4/21.

...

מעבר לכך שהתובעת טענה, כי מסרה לרופאיה אודות האירוע התאונתי, לא מצאנו שום זכר לטענות אלה בסיכום חדר המיון.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בשים לב לכך כי התובעת לא זימנה עדים מטעמה ובשים לב לכך כי התובעת טענה כי הזכירה את האירוע הנטען בפני רופאיה השונים ואלה לא ציינו זאת בתיעוד הרפואי אלא רק לאחר כחמשה חודשים, ולאור כך שבאחד מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובעת שוללת אירוע חבלתי ולאור האמור בטופס בל 250 בו צוין כי התובעת לא דיווחה על האירוע הנטען עד למועד פנייתה לקבלת טופס בל 250 וזאת בניגוד לגרסתה בהודעה לחוקר, אנו קובעים כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 8/4/21.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה.

ביום 27.3.2024, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת כתב התביעה (10.12.2020) וכשנה לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבה (6.3.2023), הגיש המבקש לבית הדין האיזורי שתי בקשות: האחת, "בקשה להגשת מסמכים הנזכרים בתצהירי העדות הראשית של הנתבעת" ולחשיפת קטעים מושחרים במסמכים שצורפו לתצהיר (להלן – הבקשה להגשת מסמכים).

בגדרה של הבקשה להגשת מסמכים אף הוגשה בקשה, המוגדרת בבקשת רשות העירעור כבקשה חלופית, לזמן את המצהירה מטעם המשיבה (להלן – המצהירה), לצורך הגשת המסמכים המבוקשים בהתאם לתקנה 53(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין), לפיה "בית הדין או הרשם רשאי להזמין אדם להעיד בפניו, להחקר כעד או להגיש מיסמך" (להלן – הבקשה החלופית).

...

הנה כי כן דין הבקשה לעיון במסמכים המבוקשים להידחות.

החלטתי דלעיל אפוא מצטמצמת לחזית הטיעון שבפני.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.