כששמע הנתבע 2 כי התובע מגיע מראשון לציון, אמר לו באלו המילים: "אה, אתה בא מראשון לציון לאוטו. באהבה גדולה. נשבע לך אם אתה בא מראשון אני מוכר לך אותו". לטענת התובע, נוכח המרחק הרב שצריך לנסוע מראשון לציון ועד לנהריה, הוא שאל את נתבע 2 באם הוא ישמור את הרכב עד למחרת, והנתבע 2 הבטיח כי אם התובע יגיע עד לצהריים, הוא ישמור עבורו את הרכב.
במענה להודעה השיב הנתבע לתובע "בוקר טוב ומבורך העונג הוא לנו". למרות זאת וחרף המוסכם, דקות אחדות בלבד בטרם הגיע התובע לביתם של הנתבעים, שלח הנתבע 2 לתובע הודעה כי הרכב נמכר וזאת מבלי שטרח להיתקשר לתובע וליידעו בדבר הגעתו של רוכש נוסף.
התובע טען, כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בניהול משא ומתן ובחוסר הגינות וגרמו לו נזק כספי ועוגמת נפש רבה, משכך, הוא עותר לחייב את הנתבעים שיפצו אותו בסך של 2,500 ₪.
בכתב ההגנה טוענים הנתבעים, כי התובע הגיש תביעה בגין זוטות, תוך סילוף עובדות.
סעיף 1 לחוק החוזים קובע: "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה"; סעיף 2 לחוק החוזים קובע כך: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להיתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור". סעיף 5 לחוק החוזים מגדיר 'קיבול' בזו הלשון:
"הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להיתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה".
כבוד השופטת א' חיות (כתוארה אז) בעיניין ע"א 4921/12 איש חירם חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] הבהירה כי לצורך התגבשותו של חוזה נדרשים היסודות הבאים :
"לצורף התגבשותו של הסכם לווי פינאנסי נידרשת, כבכל חוזה אחר, התקיימותם של שני יסודות שבלעדיהם אין: גמירות דעת להיתקשר בחוזה הקונקרטי הנבחנת בפרמטרים אובייקטיביים, ומסוימות במובן זה שעל החוזה להיות מפורט דיו כדי שייתפס כמחייב (**** פרידמן ונילי כהן חוזים א 266 (1991); ע"א 9255/11 **** נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 18 (11.8.2013)). דרישת המסוימות, יש לציין, רוככה במרוצת השנים ונקבע כי היא עשויה לבוא על סיפוקה אף בהיעדר פרטים מהותיים לעסקה, ובילבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי דין או על פי נוהג (ראו: למשל, ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989); ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, [פורסם בנבו] פסקה 9 לפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן (18.7.2010); ע"א 692/12 פרידמן נ' שפירא, [פורסם בנבו] פסקה 33 (7.8.2013); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 177-175 (2005)). עם זאת, מקום שבו חסרה היתייחסות לעניינים הבסיסיים והחיוניים ביותר לעצם התהוותו של החוזה הנטען, יש בכך כדי ללמד על העידר מסוימות ועל כך שהחוזה לא נכרת. חשוב להדגיש כי יסוד המסוימות ויסוד גמירות הדעת אינם מנותקים זה מזה ועל כן העידר היתייחסות לפרט מהותי עשוי לשלול לא רק את יסוד המסוימות. במקרים מתאימים הוא עשוי להצביע גם על העידר גמירות דעת להיתקשר בחוזה ועל כך שטרם התגבשה ההסכמה החוזית הנדרשת (ראו: 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 587 (2001))".
במקרה דנן, אני סבור שלא ניתן לומר שהייתה גמירות דעת מטעם השני הצדדים להיתקשר בחוזה.
המיגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעיקרון תום הלב: כמו כל היתנהגות במהלך משא ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על ידי עיקרון תום הלב.
פעמיים בשיחה הוא חזר על כך שהפגישה מתוכננת לשעה 12:00: כך אמר לתובע: "בוא תיקבע איתי מחר ב-12 בצהריים בבקשה". ובמענה לשאלת התובע באם ישמור את הרכב עד מחר השיב: "ב-12 בצהריים אם אתה בא באהבה גדולה". משלא הופיע התובע בשעה 12:00 אצל הנתבעים, מכרו הנתבעים את הרכב לראשון שהופיע על בסיס "הקודם זוכה". אין לראות בהתנהגותם חוסר תום לב.
מכל המקובץ, דין התביעה להדחות.
...
אני סבור שהתובע לא היה מסכים כלל ועיקר - במצב הפוך, שבו הוא לא היה מעוניין לקנות את הרכב לאחר שבדק אותו ומצאו לא מתאים -כי בית המשפט ייקבע שנוצר חוזה מחייב בין הצדדים.
סעיף 25 לחוק החוזים מורה אותנו כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." במקרה דנן אני סבור שלא נוצר כל חוזה.
פעמיים בשיחה הוא חזר על כך שהפגישה מתוכננת לשעה 12:00: כך אמר לתובע: "בוא תקבע איתי מחר ב-12 בצהריים בבקשה". ובמענה לשאלת התובע באם ישמור את הרכב עד מחר השיב: "ב-12 בצהריים אם אתה בא באהבה גדולה". משלא הופיע התובע בשעה 12:00 אצל הנתבעים, מכרו הנתבעים את הרכב לראשון שהופיע על בסיס "הקודם זוכה". אין לראות בהתנהגותם חוסר תום לב.
מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.
