בקשת השלמה לתוכנית פרעון לצורך הפטר חלוט לעזבון

אלא שטענת הנאמן איננה נקייה מספקות, וכנגדה עומדת הטענה לפיה משניתן צו הפטר מותנה בעיניינה של החייבת, הרי שכל עוד לא בוטל צו ההפטר המותנה, סכום החוב המגיע מהחייבת הנו סכום התשלום שנקבע בתכנית הפרעון לצורך קבלת צו הפטר חלוט ולא סכום החובות שאושרו בהליך הפש"ר. בעיניין זה אפנה להוראת סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), הדן בדרך בה יסולקו חובות העזבון והקובע כי לאחר סילוק הוצאות הקבורה והוצאת צו ירושה יפרעו "החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו..."(דגש שלי ש.מ), ולעמדתי יש יסוד לכאורה לטענה שלפיה החייבת ערב מותה הייתה חייבת באופן מעשי , אך ורק את היתרה הנדרשת להשלמת תוכנית הפרעון שהרי עם תשלום סכום זה, הייתה החייבת מופטרת מכל חובותיה הנכללים בהליך הפש"ר. אלא שלצורך קבלת הטענה לפיה משניתן צו ההפטר המותנה "חובות החייב" הנם הסכום שנידרש החייב לשלם לצורך קבלת צו ההפטר, יש צורך לראות בצו ההפטר המותנה כהחלטה חלוטה הקובעת סופית את סכום החוב שנידרש החייב לשלם לצורך קבלת צו הפטר חלוט.

בהיעדר נתונים כספיים ברורים באשר לשווי הדירה או לסכום הכספים שנצבר לזכות החייבת בחברת מנורה מבטחים , קיים קושי לקבוע סכום מדויק שאותו תדרש המבקשת להוסיף לקופת הכנוס לצורך קבלת צו הפטר חלוט לעיזבון החייבת המנוחה , אך על דרך ההערכה אני סבור כי איזון ראוי בין זכויות המבקשת ונושי החייבת לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, יהיה בכך שלצורך קבלת צו הפטר חלוט,תדרש המבקשת להשלים את תשלומי תכנית הפרעון (שניים או שלושה תשלומים בסך 800 ₪ כל אחד) וכן להוסיף לקופת הכנוס עד ליום 10.8.2020 סך נוסף של 30,000 ₪.

...

עם זאת וכנגד כל האמור לעיל עומדת העובדה שבתה של החייבת מבקשת לקבל לידיה את מלוא הזכויות בדירה כשהן "נקיות" מכל חובות החייבת שנכללו בהליך הפש"ר, בעוד שנושי החייבת עתידים לקבל פחות מ-50% מסכום תביעות החוב שאושרו להם בהליך, ועל פי כל תחשיב סביר, גם לאחר ניכוי יתרת המשכנתא בערכה "ההיסטורי" (כ-250,000 ₪), וגם לאחר הערכת הדירה כ-"תפוסה",עדיין ניתן להצביע על יתרה כספית שתיוותר באם תמכר הדירה ואשר תאפשר את השלמת קופת הכינוס לסכום הנדרש על ידי מנהלי העיזבון.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כל הנתונים והשיקולים שהבאתי לעיל אני סבור כי יש מקום לעיון חוזר בצו ההפטר המותנה מחד , אך אין מקום לקבלת דרישת בעלי התפקיד להשלמת קופת הכינוס לסכום המאפשר תשלום דיבידנד בשיעור של 100% מאידך.

בהעדר נתונים כספיים ברורים באשר לשווי הדירה או לסכום הכספים שנצבר לזכות החייבת בחברת מנורה מבטחים , קיים קושי לקבוע סכום מדויק שאותו תידרש המבקשת להוסיף לקופת הכינוס לצורך קבלת צו הפטר חלוט לעזבון החייבת המנוחה , אך על דרך ההערכה אני סבור כי איזון ראוי בין זכויות המבקשת ונושי החייבת לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, יהיה בכך שלצורך קבלת צו הפטר חלוט,תידרש המבקשת להשלים את תשלומי תכנית הפירעון (שניים או שלושה תשלומים בסך 800 ₪ כל אחד) וכן להוסיף לקופת הכינוס עד ליום 10.8.2020 סך נוסף של 30,000 ₪.

בפסק ההכרזה נקבע ,בין היתר, כי על הנאמן לדאוג לרישום הערה מתאימה (ככל שלא נרשמה), בדבר הליך פשיטת הרגל, על זכויות החייב בדירת הוריו המנוחים שבה הוא מתגורר ברח' מיכאל 50 חיפה, בגוש 10868 חלקה 120, תת חלקה 13 (להלן-"הדירה"), והערה זו לא תמחק עד להשלמת תכנית הפרעון .

החייב לא עמד בהוראות החלטותי ולא שילם תשלום כלשהוא לקופת הכנוס, אך הגיש בכל זאת בקשה להותרתו בהליך הפש"ר,נוכח הליכי המו"מ המתנהל עם המשיב למכירת חלקו בדירה , ואכן בהודעה שהגיש הנאמן ביום 24.2.20 צוין כי הוחלט כי אחיו של החייב ירכוש את הדירה בתמורה לסך 623,200 ₪ ובהתאם חלקו של החייב בתמורת המכירה יהיה מעל הסכום הכולל של תוכנית הפירעון שנקבע כתנאי למתן הפטר חלוט.

החייב טען גם כי שילם לקופת הכנוס סך של 300,000 ₪ במקום 230,000 ₪ כפי שנידרש בתכנית הפרעון וכי די בעובדה זו כדי לדחות את בקשת המשיב , אלא שאין בטיעון זה ממש מהטעם שמהסכום שהופקד בקופת הכנוס הופחתו בהתאם להוראות הפסיקתא והחלטות אחרות של בית המשפט לעינייני מישפחה חובות שונים של העזבון והוצאות הליך ובפועל נותר להעברה על חשבון תכנית הפרעון סך של כ-240,000 ₪ בלבד.

בעיניין זה אפנה לסעיף 71(א) לפקודה הקובע כך:"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצוו." בהתאם להוראת סעיף 71(א) לפקודה, המועד הקובע לקיומו של "חוב בר- תביעה" הוא מועד צו הכנוס וחוב ש"נוצר" לאחר מכן, אינו נחשב, בדרך-כלל, חוב בר-תביעה ואין מניעה שהנושה יגיש בגינו תובענה לבית המשפט [ראו גם שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) בעמ' 226].

...

ראשית, אני סבור כי עיקרון השוויון בין נושי החייב , ועיקרון השמירה על הוראות הפקודה הינם עקרונות מהותיים שסטייה מהם צריכה להיות במשורה , ורק במקרים חריגים במיוחד, ובמקרה שלפנינו הענות לבקשת המשיב מחייבת חריגה מהותית ביותר מהעקרונות לעיל הן בעצם מתן אפשרות למשיב להיפרע מנכסי החייב המוקנים לקופת הפש"ר, ללא זכות של "נושה מובטח", ומכח חוב שאינו "בר תביעה" בהליך, והן בכך שהמשיב יקבל את מלוא חובו , זאת בניגוד ליתר נושי החייב שיקבלו רק את חלקם היחסי בקופת הכינוס שתיוותר לאחר ניכוי הוצאות ההליך , ולאחר שחוב החייב אליהם הופחת בהתאם להוראות הפקודה.

בכל מקרה , גם אם אקבל את הטענה העקרונית שלפיה המשיב הקדים עבור נושי החייב את מועד תשלום הדיבידנד במספר חודשים , עדיין אין בכך כדי להצדיק מתן עדיפות למשיב על פני נושי החייב לקבלת דמי שימוש ראויים בגין חלקו בדירה לתקופה של כ-3 שנים !!!!, ולכל היותר ניתן היה להצדיק החזר סמלי לנושה בגין תקופה מצומצמת , אלא שלאור חשיבות העקרונות של שמירה על הוראות הפקודה והשוויון בין הנושים , ומכלול הנסיבות שפורטו לעיל , אינני סבור כי עלה בידי המשיב להצביע על אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות סטייה מהעקרונות הנ"ל. הבקשה החילופית לאשר את חובו של החייב למשיב כחלק מחובות החייב בהליך: המשיב מבקש כבקשה חליפית לכלול את חוב החייב אליו במסגרת חובות ההליך , אלא שגם בקשה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר,בקשת המשיב נדחית ובהתאם הנאמן רשאי להעביר את יתרת התמורה ממכירת חלקו של החייב בדירה (סך של כ- 240,000 ₪) לקופת הכינוס ולאחר העברת הכספים, יהא החייב זכאי למתן צו הפטר חלוט בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 5.9.19.

בחלוף כ-8 שנים ממועד מתן צו הכנוס, ביום 1.5.2020 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן צו הפטר חלוט (להלן: "הבקשה השנייה"), במסגרתה שבה על הטענות שהעלתה במסגרת הבקשה הראשונה, והוסיפה כי אין להמשיך בהליך פשיטת הרגל רק על סמך הטענה כי לאחר קבלת ההפטר תהא זכאית לקבל מחצית מהעזבון.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 4.6.2020 הגיש הנאמן הודעת עידכון לבית המשפט קמא, לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמות בעיניין פדיון זכויותיה של המבקשת בעזבון.

עוד יצוין כי ביום 19.7.2020 הגיש הנאמן לבית המשפט קמא דו"ח עדכני בעיניינה של המבקשת, במסגרתו הביע עמדה לפיה יש לתת למבקשת הפטר מותנה, בהתאם לתוכנית פרעון במסגרתה תפקיד המבקשת בקופת פשיטת הרגל 1,200 ש"ח מדי חודש, למשך 3 שנים, ובכפוף לכך שבהחלטת ההפטר ייקבע כי זכויות וכספים, או שוים, שתהא המבקשת זכאית לקבל מהעזבון לאחר ההפטר יוקנו לקופת פשיטת הרגל.

...

בקשת רשות הערעור המבקשת טוענת כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור נוכח מספר טעמים: ראשית, בית המשפט קמא שגה בכך שדחה על הסף את הבקשה השנייה למתן הפטר, מבלי לבקש את תגובות הנאמן, הכונס הרשמי והנושים, ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה בגדר המקרים החריגים שמצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

במסגרת פסק הדין נכללה הוראה לפיה: "כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייב, מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' ביטוח, זכויות להחזרי מס וכדומה), ולא דווחו על ידי החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם ומיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תכנית הפרעון ולאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט". בחודשים אפריל-יוני 2020 קיבל החייב אישור להקפאת התשלום החודשי בשל משבר הקורונה, וביום 23.7.20 הוגשה בקשת החייב, בה צוין כי אביו של החייב הלך לעולמו ביום 30.9.19 וכי חלקו של החייב בעזבון אביו המנוח הוא 1/4, בהתאם לצוו ירושה שהוצא ביום 19.7.20, ושווי חלקו של החייב בעזבון מוערך ב-60,000 ש"ח. לטענת החייב, אישתו פוטרה מעבודתה ומקבלת קצבת אבטלה, ובנוסף, הכנסתו של החייב נפגעה באופן משמעותי והיא עומדת על סך של כ-4,200 ש"ח בלבד.

ראשית, יצוין כי אינני מקבל את טענת ב"כ החייב, לפיה יש לראות בחייב כמי שכבר קיבל הפטר אלא כל שנידרש ממנו הוא להשלים את תנאיו, ולפיכך ומאחר וזכותו לקבלת כספי העזבון "נולדה" רק לאחר אישור תכנית הפרעון, זכות זו מוקנית לחייב.

...

ראשית, יצוין כי אינני מקבל את טענת ב"כ החייב, לפיה יש לראות בחייב כמי שכבר קיבל הפטר אלא כל שנדרש ממנו הוא להשלים את תנאיו, ולפיכך ומאחר וזכותו לקבלת כספי העיזבון "נולדה" רק לאחר אישור תכנית הפירעון, זכות זו מוקנית לחייב.

לפיכך,ובכדי לאזן בשלב זה בין האינטרסים השונים, אני מורה כי מתוך הסך של 60,000 ש"ח שאליהם מתייחסת בקשת החייב, סך של 20,000 ש"ח יועבר מיידית לקופת הכינוס על חשבון תכנית הפירעון, לרבות כיסוי התשלומים החודשיים שלא שולמו על ידי החייב, וסך של 20,000 ש"ח יועבר לידי החייב לצרכיו השוטפים.

במקביל אני מורה לחייב להגיש לא יאוחר מיום 30.9.20, תצהיר פרטת עיזבון וכן את יתר האישורים הנדרשים (מיסוי מקרקעין, ויתרת חשבון בחשבונות אביו המנוח)מהם ניתן יהיה ללמוד על היקף זכויותיו של החייב בעיזבון אביו המנוח,וכן יגיש החייב את עמדתו בשאלת חלוקת זכויות החייב בנכסי העזבון בין קופת הכינוס ובין החייב עצמו,והנאמן יגיב להודעת החייב עד ליום 20.10.2020 , ולאחר מכן יובא התיק לעיוני לצורך מתן החלטה כוללת ביחס למכלול הזכויות החייב בעזבון אביו המנוח, לרבות ביחס ליתרת הכספים עד לסך של 60,000 ש"ח האמור לעיל.

הסעיף קובע כדלקמן: "(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצוו.

לאור האמור, ובהנחה שטענת הנושה לפיה לא ידע על ההליך מתקבלת, היה לכאורה מקום – לו ההליך טרם הסתיים בצו הפטר חלוט – לאפשר לנושה להגיש תביעת חוב עם בקשת ארכה להגשתה, כפוף לטענות החייב בדבר העדר חוב והתיישנות (טענות שהיו נבדקות על ידי בעל התפקיד במסגרת הכרעה בתביעת החוב, לו הוארך המועד).

בנסיבות מסוימות אף נקבע כי: 'הנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים' (ראו: ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 563, 659 (1990)).

יצוין, כי באותו מקרה הגיע בית המשפט העליון לפיתרון שונה שיאפשר לנושה לקבל את חלקו היחסי תוך שמירה על עיקרון השויון בין הנושים (על דרך של שינוי צו ההפטר החלוט שניתן והפיכתו לצוו הפטר מותנה בתנאים, תוך מתן הוראה לחייב להשלים את הסכום היחסי הדרוש לקופת הכנוס – על יסוד שילוב הוראות סעיפים 62(א) ו-181 לפקודה).

האם זהו מצב דברים שמצדיק עיון מחדש ומתן צו אשר (בדומה למסקנות בית המשפט העליון בעיניין קיירה) ישנה את צו ההפטר שניתן בעיניינו של החייב בדיעבד, ויורה לחייב (אם תיתקבל לגופה תביעת החוב) להשלים את תכנית הפירעון בעיניינו כך שתכלול תשלום חלקו היחסי של הנושה-המשיב (בהתאם לשעור הדיבידנד ששולם בפועל לנושים הנוספים)? לצורך מענה על שאלה זו יש לבחון המחלוקת בשאלה האם המשיב הנושה אכן לא היה מודע להליך (ולא היה יכול לדעת לגביו גם תוך נקיטת אמצעים סבירים לבירור הסוגיה).

...

כמו במקרה שנדון בעניין קיירה, לא שוכנעתי כי אי ההצהרה על הנושה מקימה תחולת סע' 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל.

לסיכום עד כה: אם יש חוב כלפי הנושה, צו ההפטר אמור לחול עליו, לאור מועד היווצרותו הנטען ואי תחולת הוראות סעיף 69(ב) לפקודה על נסיבות המקרה.

לסיכום: הנושה אינו נושה מובטח, החוב הנו בן תביעה ולפיכך היה צורך בהגשת תביעת חוב לבעל התפקיד בהליך הפש"ר. בנתונים, על הנושה להגיש תביעת חוב לבעל התפקיד, יחד עם בקשה להארכתה, שתידון על ידי בעל התפקיד.