בקשת הצהרה על מעמד ידועה בציבור לצורך זכאות לפנסיית שארים

יש להניח, שכוונת המערערת היא שהנה זכאית לתשלום "פנסיית שארים", בשל מעמדה, עליו היא מבקשת להצהיר, כבת זוג - ידועה בציבור, של המנוח, ולא כפי שנוסחה תביעתה.

לאור המצטבר, בדין דחתה הערייה את בקשתה של המערערת, להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, ודרישתה של המערערת, לביטול החלטת הממונה על הגימלאות הערייה - לדחות את תביעתה לקיצבת שאיר - ולהצהיר על היותה "ידועה בציבור", כאישתו/אלמנתו של המנוח - נדחית.

...

דיון והכרעה לאחר שחזרנו ועברנו על טענות הצדדים בסיכומיהם, ושקלנו את הראיות לכאן ולכאן, אנו סבורים, כי ההחלטה שלא לראות במערערת בת-זוג של המנוח, לצורך קבלת קצבת שאיר מהעירייה, היא החלטה נכונה; ננמק מסקנתנו לאחר הצגת התשתית הנורמטיבית, ותוך הבאת העובדות הרלבנטיות למקרה זה. מעמד "הידועה בציבור" אין חולק, כי סעיף 28 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נ"מ], תש"ל-1970 - החל, בהתאמה, גם על גמלאי העירייה - מעניק זכות לקצבת שאיר לבן זוג של זכאי לקצבת פרישה שנפטר (כמו המנוח), אם היה בן זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו [סע' 28(א)(1) לחוק הגמלאות]; כאשר החוק מגדיר "בן זוג" של זכאי לקצבת פרישה - "... אשתו לרבות הידועה בציבור כאשתו" [סע' 1(1), לחוק הנ"ל]; ולעניין הגדרת "שאיריו של נפטר" נאמר: "מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה ..." [סע' 4(א)(1), שם].

מקובלת עלינו טענת הילדים, שהמנוח יכול היה לתת למי שחפץ את המפתחות ולו היה בקשר עם המערערת, במועד זה, כנטען על ידה, היה נותן לה מפתח אחד, אולם, בפועל - למערערת לא היה מפתח לדירת המנוח, לאחר שהוחלף, המערערת אישרה זאת בתצהירה [תגובת הילדים, נספח 14, סע' 24]; וגם בחקירתה הנגדית, בביהמ"ש למשפחה, אישרה המערערת ששמעה על הפריצה מהמנוח [תגובת הילדים - נספח 6, עמ' 38-36].

מקובלת עלינו טענת הילדים - כי העובדה שהמנוח עבר להתגורר בביתה של גרושתו, לאחר כריתת רגלו, מעידה על כך שלא התקיים קשר זוגי בינו לבין המערערת, במועד זה, שכן, אילו המערערת הייתה ידועתו בציבור או חברתו של המנוח, בזמן הזה, חזקה שלא היתה מסכימה לסידור כגון זה. נהפוך הוא - אילו הייתה למנוח ידועה בציבור בתקופה זו, ברור, כי היא זו הייתה מטפלת בו והוא לא היה צריך לגור אצל גרושתו בתקופה זו. במהלך ההתדרדרות במצבו הרפואי של המנוח, חזר והתהדק הקשר בינו לבין גרושתו, באופן המצביע על העדר זוגיות, בכלל, ועם המערערת, בפרט.

לאור המצטבר, בדין דחתה העירייה את בקשתה של המערערת, להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, ודרישתה של המערערת, לביטול החלטת הממונה על הגמלאות העירייה - לדחות את תביעתה לקצבת שאיר - ולהצהיר על היותה "ידועה בציבור", כאשתו/אלמנתו של המנוח - נדחית.

מאחר והמנוחה לא הצהירה על קיומו של המשיב כידוע בציבור שלה, המשיב הגיש את התביעה שבכותרת.

המשיבה הצהירה בכתב ההגנה ובדיון המוקדם שהתקיים בפני כי ככל שהמשיב יוכר כידוע בציבור של המנוחה הוא יהיה זכאי לפנסית שאירים מהמשיבה בהתאם לחוקת הגימלאות שלה.

מצד שני, גם אם יקבע בהליך שבפנינו שהתובע ידוע בציבור לצורך קבלת פנסיית שאירים מהמשיבה, הרי שהכרה זו אינה מבטיחה לו זכיה בתיק המתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה.

למותר לציין כי ככל שההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה יסתיים מבלי שתדון סוגיית מעמדו של התובע כידוע בציבור של המנוחה, התובע רשאי להגיש בקשה מתאימה לצורך חידוש ההליכים בתיק.

...

משכך, אני נעתרת לבקשה לעיכוב ההליכים מן הטעם של "הליך תלוי ועומד". ב"כ התובע יעדכן את בית הדין באשר להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה כאמור לעיל, מיד עם קבלתה.

התובעת צרפה פסק דין שניתן בתיק ק"ג 28577-09-16 מיום 29/11/16 המכיר בה כידועה בציבור של המנוח, לצורך קבלת זכויות מ- כלל פנסיה וגמל בע"מ. נסקור להלן את העדויות, כפי שעלו מהתצהירים ומהחקירות הנגדיות וכן המסמכים שהוגשו.

להלן הוראות החוק הרלבנטיות: סעיף 252 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 קובע כי קצבת שארים תשולם למי שהייתה "אלמנה" של מבוטח.

בעיניין עב"ל (ארצי) 1169/01 אביטל נ' המל"ל (מיום 10/5/04) נקבע: "'משק בית משותף', אינו יכול להבחן לפי בחינה טכנית של מאפיינים מסויימים, אלא לפי התמונה הכללית המצטיירת מכלל הנסיבות. כך, ניהול חשבון בנק משותף הוא מאפיין, אך העדרו אינו מביא בהכרח למסקנה כי לא מדובר במשק בית משותף. באותו אופן, כל שתוף קבוע אחר בנכסים או היעדרו אינו יכול להצביע לבד על מעמד בני זוג כידועים בציבור. משק בית משותף פרושו שתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום מגורים, אכילה, לינה וכיו"ב, צרכים שאדם נזקק להם, כאשר כל אחד מבני הזוג תרם אם מכספו, אם מעמלו, את חלקו לפי יכולתו ואפשרויותיו (עב"ל (ארצי) 98/08 יחיאל – המוסד לבטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.2012)).

באשר למועד המדויק - ינואר 2014, הצהירה: ידוע לי שבחודש ינואר בשנת 2014, סבטלנה עברה להתגורר עם יצחק בדירה שהשכיר ברח' נחמה 3 בראשון לציון, וכי הם היו יחדיו בזוגיות בתא משפחתי אחד כזוג נשוי לכל דבר ועניין בדירה הנ"ל וניהלו משק בית משותף כבעל ואישה, עד יום מותו של יצחק ביום 5.5.16.

אם הקשר הוא כזה ואם היה לו כסף, אז אי אפשר לחכות 4 ימים עד סוף השבעה? לכן מהטעמים האלה לא רצינו להגיע לבית המשפט, לא היה על מה. היא ביקשה מאיתנו במהלך המשא ומתן להגיד שהיא ידועה בציבור, היא רצתה את זה בשביל ביטוח לאומי, ואנחנו לא הסכמנו".

...

זה נראה לך מוזר שהתובעת לא נוכחת בחתונה? זה לא היה נראה לי מוזר.

כפי שיפורט להלן, מסקנתי היא שלא הובאו ראיות שיש בהן כדי להעיד על התאריך ינואר 2014: התובעת שינתה את הכתובת במשרד הפנים לכתובת שבה גרה הבת שלה, בחודש מרץ 2015, זמן רב לאחר המועד שבו לטענתה עברה לגור עם המנוח.

לאור האמור, טענת התובעת כי התגוררה עם המנוח מחודש ינואר 2014, נדחית.

לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

ביטוי נוסף לתחושתו זו של המנוח, הייתה בקשתו לערוך תצהיר ימים ספורים לפני פטירתו, בו הצהיר על הכרתו בתובעת כידועתו בציבור.

המסגרת הנורמאטיבית – תקנון הקרן בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, הזכויות בגין פטירתו של המנוח, תיקבענה על בסיס הוראות הקרן שהיו בתוקף במועד פטירתו של המנוח.

תנאי הזכאות לקיצבת שאיר מבוטח קבועים בתקנה 17 לתקנון: "17. שאיר פנסיונר שנפטר יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר, ובילבד שהגיש לקרן בקשה בכתב לקבלת קצבת שאיר פנסיונר, וצרף לה תעודת פטירה של הפנסיונר או הצהרת מוות לאימות פטירתו, מאושרת כדין, ומסמכים המוכיחים קירבתו של השאיר לפנסיונר." מערכת היחסים הפנימית שבין קרנות הפנסיה לבין מבוטחיהן מושתתת על יסודות השוויוניות, ההדדיות והגשמת המטרה הסוציאלית.

בעניינינו יש לבחון האם היתקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה בהתייחס לתובעת וליחסיה עם המנוח והאם עלו יחסים אלו כדי מעמד של ידועים בציבור, שאז מוקנית לתובעת הזכאות לקבל קצבת שאירים כאלמנתו של המנוח, כהגדרת מונח זה בתקנון הקרן.

...

בהתאם לפסיקה ולנוכח העדויות כפי שהובאו לעיל, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את היותה ידועה בציבור של המנוח.

כפועל יוצא מכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים של המנוח.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת והמנוח חתמו על הצהרה, לפיה אין ביניהם יחסים של ידועים בציבור.

כך נקבע: "שאיר פנסיונר שנפטר יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר, ובלבד שהגיש לקרן בקשה בכתב לקבלת קצבת שאיר פנסיונר, וצירף לה תעודת פטירה של הפנסיונר או הצהרת מוות לאימות פטירתו, מאושרת כדין, ומסמכים המוכיחים את קרבתו של השאיר לפנסיונר." נביא להלן את ההגדרות הקבועות בסעיף 1 לתקנון האחיד: "שאיר פנסיונר-אחד מאלה:

לעניין ההכרה בידועה בציבור כ"אלמנת פנסיונר" לצורך זכאות לפנסיית שאירים נפסק: "השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים-האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצוין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ'אלמנה', אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית." דב"ע (ארצי) ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי-מנו, פד"ע ב' 72, בעמ' 80, דב"ע (ארצי) נג/7-6 בטר-קרן הגימלאות המרכזית פד"ע כ"ז 135 בעמ' 141, דב"ע (ארצי) נ"ד/1-6 דר' מרטה אליאן-קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, עבודה ארצי, כרך כ"ז (2), עמ' 13.

כך פסק כב' השופט פליטמן בפרשת פריימן כדלקמן: "'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים 'חיי מישפחה במשק בית משותף' אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.

...

סיכום חומר הראיות לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי יש לראות ביחסים שבין התובעת והמנוח, לתקופה החל משנת 1998 ועד לפטירתו, כיחסים של ידועים בציבור.

סוף דבר, על בסיס הראיות והמסמכים בתיק זה, יש להכיר בתובעת ובמנוח כבני זוג הידועים בציבור, זאת משנת 1998 ועד למועד פטירתו של המנוח.

זאת אני קובעת על אף שבמהלך תקופת הקשר ראו הצדדים – התובעת והמנוח, להצהיר שלא כך הם פני הדברים.