בדיון זה, היתייחס החייב עצמו למהלכים בתיק באומרו (פרוטוקול עמ' 31 שורות 25-17) –
"הכונסים עשו עבודה מעל ומעבר. איני חולק על עבודת הנאמן. יש לי כמובן השגה לגבי זה שהוא, לגבי כספי השכירות במהלך השנים, אבל היתנהל דיון. היום הכספים בקופת בית המשפט, אלו כספים שממלא היו צריכים להיות אצל הנאמן לפני שנים. היום אנחנו בסכום של כ- 5.8 מיליון פיקס. כאשר יש 5 מיליון בקופת בית המשפט. כ- 800 אלף בקופת הכנ"ר. 230 אלף יש את הכסף הזה רק היה צריך מכתב דרישה להוציא אותו. יש 94 אלף שבשנת 2018 הועברו במקום לקופת הפש"ר, למס הכנסה כאשר ביקשתי מהנאמן תבקש את הכסף שיהיה פה. אני מבקש מבית המשפט שבעקבות החלטות טובות שנתן, שיתן עוד החלטה. עבדתי מאוד קשה כדי להוריד מהמרכז לגביית קנסות ל- 46 אלף ₪ עד לתקופה מסוימת. אני מוכן להפיל את הזמן שחלף עליהם בגלל שהם עשו טעות, אני אנסה למשוך את הזמן עוד".
בתום הדיון נתן בית המשפט הנחיות לגבי הפקדת יתרת הכספים, עד לכסוי מלוא החובות וכן מתוה להגשת טיעונים לעניין שכר הנאמן.
בתגובה לנטען הבהיר הנאמן בתגובתו מתאריך 10/8/22 שבניגוד לטענות החייב, חובות החייב בהליך הם ברי הפטר, כך מלוא החוב לביטוח הלאומי שחלקו היה בדין נדחה, מלוא החוב למס הכנסה, מלוא החוב לעריית ירושלים – כאשר חובות חדשים לא נכללים בהליך; מלוא החוב למרכז לגביית קנסות כפי שאושר, כאשר ישנם חובות שמוסיפים לעמוד גם לאחר מתן ההפטר.
...
בנסיבות אלה, נעתר בית המשפט לבקשת רשות המיסים שהינה נושה מובטחת, למימוש הנכס, וקבע שהמימוש יעשה בשיתוף המנהל המיוחד לנוכח גובה החוב של רשות המיסים ביחס לשווי המוערך של הנכס.
אשר לטענה שהחייב נותר עם חובות בתום ההליך, הרי שלאור הפירוט מצד הנאמן, לפיו כל החובות שהוכרעו בהליך כוסו, בכפוף לסעיף 69 לפקודה ולחובות שנוצרו לאחר צו הכינוס, הרי שדינה של טענה זו להידחות.
גם דינן של טענות אלה להידחות.
סוף דבר, הפסיקתה בגדרה יינתן הפטר לחייב תחתם.