בקשת העברה לבית משפט קהילתי בעבירות נהיגה

מעבר לשלושת ההרשעות מהשנה האחרונה- מתנהלים כעת בבית משפט זה כנגד המבקש שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים.

המבקש ביקש לבדוק אפשרות להעביר אותו לבית משפט קהילתי והתיק נדחה ל 4.10.21.

...

לא ניתן לומר כי מדובר בפיקוח אפקטיבי כפי שנדרש במקרה זה. לסיכום.

לפיכך, אני קובע כי לעת הזו ובטרם חלוף זמן ממשי ללא הפרות, אין מקום להיענות לבקשתו של המבקש לעיון חוזר.

הבקשה נדחית.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 1.2.21 נהג הנאשם ברכב פרטי בחיפה, בנגוד למספר פסילות שהוטלו עליו בעבר בבתי משפט שונים וכאשר רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 2016.

גם תזכיר החוק מציין זאת במפורש בסעיף 196ח(ט) עת דורש הוא כי במקרים בהם לא מתקיימים כל התנאים הנדרשים (לרבות עמדת המאשימה לעונש) הדברים ייעשו רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" ואם קיימת היתנגדות תובע, "יובא העניין לדיון בפני שופט קהילתי, ויחולו הוראות סעיף זה". בדברי ההסבר לתזכיר אף מצוין במפורש כי יש לתת משקל רב לעמדת התביעה "בין השאר בשל מאפיין השיתופיות וההסכמה של ההליך הקהילתי ושל העבודה המשולבת והמתואמת של צוות בית המשפט ובכלל זה התובע, ופעילותו של בית המשפט בדרך שאינה אדברסרית". בהתאמה, על פי התזכיר, במקרים בהם סבור בית המשפט כי יש להעביר את העניין לבית המשפט הקהילתי על אף היתנגדות התובע/ת יעביר את הדיון בבקשה עצמה לבית המשפט הקהילתי שיידון בה בעצמו.

הגם שהנאשם לקח אחריות על חלק מהעברות המיוחסות לו והכיר במעורבותו בארוע, הכחשתו וגירסתו העובדתית באשר לעבירה העיקרית המיוחסת לו (עליה חזר בפניי חדשות לבקרים), מחייבת את המסקנה כי יתנהל בהמשך הליך לבירור האשמה בעיניין זה; ולכן אין טעם בהעברת עניינו של הנאשם לבית המשפט הקהילתי, רק כדי להשיבו לאחר מכן להליך של בירור האשמה.

...

הדברים האמורים מקבלים גושפנקא במסגרת תזכיר החוק- כך בסעיף 196ו(ג) המציין כי בית המשפט הקהילתי לא יקיים דיון שבו מובאות ראיות לבירור האשמה; סעיף 196ח(ג) הקובע כתנאי מקדים להעברה לבית המשפט הקהילתי את הכרת הנאשם במעורבותו באירוע; סעיף 196ח(ח) הקובע כתנאי מקדים כי לא התקיים בעניינו של הנאשם הליך לבירור האשמה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו; וכן סעיף 196יג(ב) הקובע כי אם מצא בית המשפט הקהילתי, לאחר שהעניין הועבר לטיפולו, כי יש לקיים דיון בו מובאות ראיות לבירור האשמה יעביר את העניין לבית משפט שאינו קהילתי.

הגם שהנאשם לקח אחריות על חלק מהעבירות המיוחסות לו והכיר במעורבותו באירוע, הכחשתו וגרסתו העובדתית באשר לעבירה העיקרית המיוחסת לו (עליה חזר בפניי חדשות לבקרים), מחייבת את המסקנה כי יתנהל בהמשך הליך לבירור האשמה בעניין זה; ולכן אין טעם בהעברת עניינו של הנאשם לבית המשפט הקהילתי, רק כדי להשיבו לאחר מכן להליך של בירור האשמה.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להעביר את עניינו של הנאשם לבית המשפט הקהילתי.

אותה עת נהג ללא רישיון נהיגה מעולם, ללא תעודת ביטוח, וכשהוא שיכור, בכך שבדגימת אוויר נשוף נמצא שריכוז אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הוא 846 מ"ג. ההגנה עותרת להעברת התיק לבית משפט קהילתי בציינה שעל פי נהלי הפרקליטות התיק מתאים למסגרת זו. לשיטתה, לחובת הנאשם עבר תעבורתי עשיר, שכולל עבירות חמורות, בגינן אף הוטלו עליו מאסרים, כשברקע להן בעיית היתמכרות לצריכת אלכוהול.

צוין שאת הבקשה יש להגיש באיזור השיפוט בו בוצעה עבירה, ו/או במקום מגורי הנאשם, אך מששתי זיקות אלה אינן מתקיימות, היות שאיזור השיפוט הוא עכו, והנאשם מתגורר בצפת, אין מקום להגשת הבקשה לבית משפט קהילתי בחיפה.

...

בנסיבות אלה, נוכח סרובה של המאשימה להעביר את התיק לבית משפט קהילתי, בהתבסס על תסקיר המבחן, הבקשה להעברת התיק לבית משפט קהילתי נדחית.

כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בבת ים, ונטען בו כי המבקש היה מעורב בעבירות נהיגה בשיכרות ונהיגה ללא רישיון.

על כל פנים, בדיון שהתקיים בבית המשפט הקהילתי בחיפה ביום 18.7.2022, ציין בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת אורית קנטור) כך: "היות ומרכז חייו של זיאד [המבקש, ר.ר] אינו בחיפה ולאור עמדת שירות המבחן כעולה מדברי קצינת המבחן והתסקיר, יגיש הסנגור בקשה להעברת עניינו של זיאד לבית המשפט הקהילתי בתל אביב". פרוטוקול הדיון המלא לא צורף לבקשה.

...

דיון והכרעה אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

ואולם ההיעתרות לבקשתו הקודמת של המבקש, אינה שוללת את סמכותו של בית משפט זה לשוב ולהיעתר לבקשה מעין זו פעם נוספת מכוח הוראת סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט.

" אני סבורה כי המקרה דנן הוא מקרה ייחודי בו ראוי להעביר בשנית את מקום הדיון בעניינו של המבקש.

לאור המלצת התסקירים, ביקשו המערערים להעביר את הדיון בעיניינם לבית משפט קהילתי, והמאשימה היתנגדה לכך.

בקשתם של המערערים נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 24/11/21, לאור היתנגדות המאשימה המתבססת על אופי העבירות המיוחסות למערערים, מספרן הרב, נסיבות ביצוען והקף הנזק הכספי שניגרם למתלוננים, ולאחר שבית המשפט קמא סבר כי ההתערבות השיקומית עליה המליץ קצין המבחן יכולה להעשות שלא במסגרת הליך קהילתי.

בקביעת מיתחם העונש ההולם לקח בית משפט קמא בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירות, מדיניות הענישה הנוהגת לפי הפסיקה ונסיבות הקשורות בבצוע העבירות.

...

כמו כן, מצאנו שיש סיכוי של ממש שהמערערים ישתקמו, וזאת נוכח המלצות וקביעות שירות המבחן, ולאור העובדה שהמערערים הודו בביצוע העבירות, הביעו חרטה וצער על מעשיהם, שיתפו פעולה עם שירות המבחן, והביעו מוטיבציה ונכונות להשתלבות בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן.

לאור כל המפורט לעיל, הגענו למסקנה כי מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות העדפת שיקולי השיקום של המערערים, וחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית משפט קמא.

לפיכך, הערעור מתקבל באופן שאנו קובעים כי תושת על כל אחד מהמערערים תקופת מאסר בפועל של 9 חודשים שתרוצה בדרך של עבודות שירות בלא שתנוכה תקופת מעצרם של המערערים מן העונש שנגזר עליהם.