החייב טוען כי בהתאם לדרישות שהועברו אליו מרשויות המס, הוא חייב בהגשת דוחות של החברות מתוקף היותו בעל שליטה בהן ועליו אף להגיש את דוחותיו האישיים "הנגזרים מדוחות החברה".
במשך מספר שנים, פעל רו"ח גווילי כרו"ח של החברות וכן כרו"ח של בעלי המניות בחברות, דהיינו, של החייב ושותפיו.
ביום 6.3.18 השיב רו"ח גווילי, כי הוא לא יעביר את המסמכים המבוקשים, עד שישולמו לו חובות שהחברות חבות לו.
לאור עמדת רו"ח גווילי, הגיש החייב את הבקשה נשוא החלטה זו. לטענתו, אין הצדקה לעמדתו של רו"ח גווילי, מאחר שהתניית "שיחרור החומר" המבוקש בתמורה לתשלום חובות, משמעותה העדפת נושים אסורה ועל רו"ח גווילי להגיש תביעת חוב בגין החוב הנטען על ידו.
החייב מדגיש כי בשלב זה אין לו כל דרישה לתוצרי עבודת רו"ח גווילי אלא רק למסירת חומר הגלם, אשר נימסר לו ע"י החייב והחברות.
בדברי ההסבר לחוק החדש נאמר ביחס לסעיף זה כי: "חריג לכלל זה מוצע לקבוע במקרה שהנכס המעוכב הוא מיסמך הדרוש לנאמן לצורך הליכי חידלות פרעון. למסמכים אלה אין בדרך כלל שווי כספי, ולא ניתן למכור אותם בשוק החופשי. היחיד שיש לו צורך בהם הוא הנאמן, והם נדרשים לו לצורך ניהול התאגיד בחדלות פרעון... לכן, מוצע להסמיך את בית המשפט להורות על מסירתם לנאמן של מסמכים הנדרשים לצורך הליכי חידלות פרעון. במקרה כזה, יהיה מעמדו של החוב שלגביו חלה זכות העכבון, עד גובה עלות הכנת המסמך כמעמד הוצאות הליכי חידלות הפרעון".
סיכומם של דברים: הצורך בהעברת המסמכים הנו צורך מהותי לקידום הליך פשיטת הרגל של החייב.
...
האם יש להיעתר לבקשת החייב ולהורות לרו"ח יצחק גווילי, להעביר לידיו או לידי המנהל המיוחד את כל העתקי מסמכי הנהלת חשבונות הקשורים אליו ולחברות אשר היו בשליטתו ומצויים בידיו?
רקע כללי וטענות הצדדים
ביום 18.6.17 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו.
משהגענו למסקנה כי לרו"ח זכות עיכבון אף ביחס לנכס שאין לו ערך ממשי כגון דפי הנהלת חשבונות שיש להם ערך רק עבור בעליו, עולה השאלה האם זכות זו שרירה וקיימת גם בהליך פש"ר שבמסגרתו נדרשים מסמכים אלו? בלשונה של פרופ' זלצמן בספרה (עמ' 220):
"האם ישתנו פני הדברים כאשר החייב נקלע לחדלות פירעון וכאשר הנושה מעכב את הנכס כנגד הנאמן או המפרק? בהליכי פשיטת רגל או פירוק, נושה בעל עיכבון זוכה במעמד של נושה מובטח לעומת הנושים הכלליים של החייב, והוא זכאי, 'לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת', על מנת להיפרע בגין החוב הנערב מכוחה... שאלה היא מה כוחו של העיכבון כערובה לחיוב בפשיטת רגל או בפירוק כאשר הנכס הינו חסר ערך כלכלי, ויחד עם זאת הוא נחוץ לנאמן או למפרק לצורך ניהול ההליכים של פשיטת הרגל או הפירוק. דוגמא לכך היא מסמכים שמחזיק הנושה, כגון עורך-דין או רואה חשבון, הדרושים לאיסוף של נכסי החייב, לניהולם או למימושם".
ככלל, נושה מובטח בעל עיכבון, רשאי להמשיך להחזיק בנכס, ואינו חייב למוסרו לידי הנאמן או המפרק עד שישולם חובו (זלצמן, 334).
רו"ח גוילי עצמו מציין במפורש בתגובתו, כי ביחס לחברות שושו וביסטרו: "...החברה הנ"ל אינה נמצאת בהליכי חדלות פירעון ואנוכי מפעיל את זכות העיכבון השמורה לי לתשלום שכר טרחתי... עבור הטיפול השוטף בשנתיים האחרונות...זה המקום לציין שהחובות הקיימים אליי הינם חובות של החברות ועל כן אינם נכנסים בגדר חוב עבר בפשיטת רגל של החייב".
על אף שסעיף 103 לפקודה מתייחס למסמכים של פושט הרגל, אני סבור כי גם מסמכי הנהלת חשבונות הנחוצים לצורך הליך הפש"ר של החייב ואשר בבעלות חברות שבשליטתו, נכללים בגדרי סעיף 103.
למרות שמדובר במסמכים שהוכנו לצורך הגשת דוחות של החברות, יש לראות בהם "מסמכים של פושט הרגל" במובן הרחב ולכן ביחס למסמכים ספציפיים אלו, שיש להם חשיבות עליונה לצורך קידום הליך הפש"ר, נדחית זכות העיכבון.
