בקשת הממונה להפסקת עבודות שירות בשל אי-כשירות הנאשמת

השאלה הניצבת לפניי היא, מהו עונש אחר הראוי להטיל על הנאשם נוכח בקשת הממונה על עבודות השרות להורות על הפסקה שיפוטית של עבודות השרות מחמת מצבו הנפשי והגופני של הנאשם, בהתאם לסעיף 51י(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין)? רקע ביום 22.12.2019 גזרתי את דינו של הנאשם ל-7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, שלילה על-תנאי ושלילה בפועל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה וכן קנס.

(א1) השופט או המותב שגזר את הדין, ובהעדרו – שופט או מותב אחד באותו בית משפט, לפי העניין, רשאי, לאחר שנתן לנאשם אפשרות לטעון את טענותיו, לגזור על הנאשם עונש אחר אם היתקיים אחד מאלה, ורשאי בית המשפט להורות כי עבודת השרות תופסק עד למתן החלטתו: (1) הממונה הביא לפניו חוות דעת של רופא שירות בתי הסוהר, ולפיה עובד השרות איבד את כושר העבודה שלו ונקבעה לו אי-כשירות קבועה או ממושכת בשל פגיעה שארעה לו לאחר שנגזר דינו; .

כב' השופט סעב עמד בהחלטתו על הקושי להפלות לרעה נאשמים שבשל מוגבלות פיזית או נפשית, נמצאים לא כשירים לרצות מאסר בעבודות שירות, ועל-כן נותרת ברירה אחת לכאורה, לשלחם למאסר ממש.

...

נקבע אמנם, כי מדובר בחריג שבחריגים, ואולם אני סבור כי יש לאמץ גישה זו כאן לנוכח הטעמים הבאים: טעמים שבנסיבות ביצוע העבירות עצמן - כאמור, עבירת הסמים שהיא החמורה ביותר במדרג העבירות עליהן עמדתי, בוצעה אל מול אדם שלנאשם היו יחסי חברות קודמים עמו והוא סוכן משטרתי; מדובר בעבירה אחת בכמות קטנה יחסית של קוקאין; להפרת תנאי השחרור לא נלוותה עבירה נוספת; אשר לעבירות התעבורה – נדמה כי הן קשורות קשר הדוק עם בעיותיו הנפשיות וההתמכרותיות של הנאשם; מצבו הנפשי של הנאשם - כפי שעמדתי על כך בהרחבה בגזר הדין, רק בשל התערבות שירות המבחן במסגרת הליך זה ורק הודות להמלצתו, אובחן הנאשם כבעל קשיים נפשיים משמעותיים והחל לראשונה להשתלב בטיפול בתחלואה כפולה.

ביום 9.3.23 הגיש הממונה על עבודות השרות בקשה לשינוי גזר הדין לפי סעיף 51י(א1)(2) לחוק העונשין ובה ציין כי ביום 19.2.23 נורה הנאשם ברגליו ומשכך התקבלה חוות דעת עדכנית מהמשטרה המתנגדת להעסקתו כעובד שירות וזאת בשל המסוכנות הנשקפת ממנו.

) (א1) השופט או המותב שגזר את הדין, ובהעדרו – שופט או מותב אחד באותו בית משפט, לפי העניין, רשאי, לאחר שנתן לנאשם אפשרות לטעון את טענותיו, לגזור על הנאשם עונש אחר אם היתקיים אחד מאלה, ורשאי בית המשפט להורות כי עבודת השרות תופסק עד למתן החלטתו: (1) הממונה הביא לפניו חוות דעת של רופא שירות בתי הסוהר, ולפיה עובד השרות איבד את כושר העבודה שלו ונקבעה לו אי-כשירות קבועה או ממושכת בשל פגיעה שארעה לו לאחר שנגזר דינו; (2) הממונה הביא לפניו חוות דעת המובססת על חוות דעת של גורם מוסמך המנוי בסעיף 51ב(ב1)(1), שלא היתה לפני בית המשפט בעת קבלת החלטתו לפי סעיף 51ב(א), או שלא היתה בידיעת הממונה בעת הדיון לפי סעיף 51ב(א), ועל פי חוות הדעת האמורות הנדון אינו מתאים לנשיאת המאסר בעבודת שירות, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם עצמו, אם יישא הנאשם את עונש המאסר בעבודת שירות או ימשיך לשאת את עונשו בעבודת שירות; הבאת חוות הדעת לפני בית המשפט תהיה בדרך הקבועה בסעיף 51ב(ב4).

לו קבע הממונה, טרם מתן גזר הדין המקורי, שהנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות, הייתי מטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל וזאת בשל מיתחם הענישה שקבעתי והעובדה שלא קיימים סכויי שקום המצדיקים חריגה מהמתחם.

...

משכך, אני מורה על הפסקת עבודות השירות.

המסקנה היא שיש להטיל על הנאשם עונש מאסר קצר.

לאור כל זאת אני מחליט כדלקמן: עונש המאסר בעבודות שירות מופסק.

בעניינינו רלוואנטית גם השתלשלות ההליך שעובר להכרעת דינו של הנאשם: ביום 25.2.22 הוגשה בקשה מוסכמת וחריגה לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השרות (להלן: "הממונה"), אשר תיבחן את התאמתו של הנאשם לבצוע עבודות שירות.

צוין כי הפגיעה בערכים אלה היא ברמה "שאינה קלה כלל ועיקר". ב"כ המאשימה צרפה כתימוכין הפסיקה שלהלן: עפ"ג (מחוזי ב"ש) 29831-08-15 סלמאן אלהרייף נ' מדינת ישראל (נבו 16.08.2015) – להחלטה זו אתייחס בהמשך; עפ"ג 28478-04-13 בוחניק נ' מדינת ישראל – המדובר בפסק דין אשר לא פורסם, אינו נגיש במערכת ולא הוגש העתק ממנו ; וכן עפ"ג (מחוזי ב"ש) 29831-08-15 סלמאן אלהרייף נ' מדינת ישראל (נבו 16.08.2015) אשר עניינו בבצוע עבירות התפרצות לדירת מגורים, גניבה והיזק לרכוש, ומשכך, לא מצאתי בו רלוואנטיות רבה להליך זה. הסניגור טען למיתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, עתר לגזור את דינו של הנאשם בשליש התחתון של מיתחם הענישה, ובשים לב לנסיבות כתב האישום טען כי יש לגזור על הנאשם ענישה צופת פני עתיד ברובה.

במקרה דנן, בהיעדר תסקיר שירות מבחן ממצה או אסמכתות אחרות לא ניתן לקבוע כי הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש כי ישתקם.

בע"פ 2383/16 קאעוד תמימי חמזה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) הורשע הנאשם בעבירת אלימות ונדון למספר חודשי מאסר בפועל, לאחר שהממונה על עבודות השרות קבע כי אינו כשיר לבצוע עבודות שירות נוכח הפרעת אישיות מאובחנת ממנה סבל.

...

בהתאם ובהמשך לעיל, סבורני כי מצבו הרפואי נפשי של הנאשם בעטיו לא ניתן ליישם הלכה למעשה את כוונת הצדדים בדבר ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, מטה את הכף לסטייה ממתחם העונש משיקולי צדק.

סבורני כי אף עריכת איזון ראוי בין שיקולי צדק אלו לבין נסיבות ביצוע העבירה שאינן מהחמורות, וחלוף זמן ממשי מאז ביצועה, תומכים בהחלטה ברוח זאת.

סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת רכוש.

בפניי בקשת הממונה על עבודות השרות לשינוי גזר הדין שניתן בעיניינו של הנאשם, וזאת בהתאם לסמכותי לפי סעיף 51 י(א1)(2) לחוק העונשין, זאת בשל טעמי אי כשירות רפואית.

הנאשם המשיך בתפקודו השלילי ולכן נערך לו שימוע נוסף ביום 13.9.2023 והומלץ במעמד השימוע על הפסקה מנהלית של עבודות השרות, ועניינו הופנה להחלטת הממונה.

תשובת שב"ס היתה כי בועדה הרפואית האחרונה מיום 27.11.23 כתב רופא המערך בשב"ס: "מדובר בעובד שירות עם מחלות רקע כבר מילדותו, מחלות כרוניות מורכבות, כאשר לאחרונה ישנה החמרה והתדרדרות מסכנת חיים. לפיכך, הנני מתרשם כי מדובר בעובד שירות עם אי כשירות ממושכת/ מחלה ממושכת, לכן יש לפעול בתהליך שפוטי של שינוי גזר דין מטעמי אי כשירות רפואית". בעקבות חוות הדעת הרפואית הודיע סגן מפקד שלוחת דרום בשב"ס כי בשל העידר כשירות, קרי אי כשירות קבועה, לא ניתן לשבץ את הנאשם בעבודות שירות.

...

נוכח המפורט לעיל, ובהתאם לסמכותי כאמור, אני מורה על שינוי בגזר דינו של הנאשם וקובעת שאת יתרת המאסר שהוטל עליו ואשר טרם סיים לרצות – ירצה הנאשם מאחורי סורג ובריח.

לאור כל האמור, אני קובעת כי על הנאשם לרצות את יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח.

בעקבות הועדה מיום 4.12.2023 פנה הממונה על עבודות השרות לבית המשפט קמא בבקשה "לשינוי גז"ד מטעמי אי כשירות רפואית". בית המשפט קמא קיים דיון בבקשה, ובהחלטתו מושא העירעור, קבע, כי המשיב ריצה למעשה את מלוא תקופת עבודות השרות אשר הוטלה עליו, "בין 64 ימים עבודה ובין יתרת התקופה – 83 ימים עת היה לא כשיר לעבוד על יסוד המסמכים רפואיים שהוצגו בפני". בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על תקנה 7(ג) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות), תשע"ב-2011 (להלן: "התקנות") אשר קובעת, כי "ימי העדרות מסיבות רפואיות, ייחשבו במניין ימי עבודות השרות שבהן היה אמור עובד השרות לעבוד" בהתקיים מספר תנאים, כמפורט בתקנה.

על פי סעיף זה, שמסדיר את סוגיית ההפסקה השיפוטית של עבודת השרות, מוסמך בית המשפט שגזר את הדין (ובהעדרו – שופט אחר) לגזור על הנאשם עונש אחר, אם הובאה לפני בית המשפט חוות דעת של רופא שב"ס ולפיה "עובד השרות איבד את כושר העבודה שלו ונקבעה לו אי כשירות קבועה או ממושכת בשל פגיעה שארעה לו לאחר שנגזר דינו". כך הוא המקרה דנן.

...

כדי להגיע למסקנה שיש להביא במניין ימי עבודת השירות את ימי ההיעדרות, צריך שייקבע על ידי רופא שב"ס, כאחת האופציות, כי הנאשם אינו יכול לבצע את המוטל עליו במקום עבודת השירות או במקום עבודת שירות חלופי, שהממונה רשאי לשלוח אותו אליו.

אין מנוס אפוא מביטול החלטת בית המשפט קמא מושא הערעור, על מנת לאפשר דיון מחדש בבקשה המקורית של הממונה בדבר שינוי גזר הדין.

סוף דבר השורה התחתונה מכל האמור היא, שדין הערעור להתקבל.