מכאן, לא מצאתי להרחיב בכתיבה אודות החקירה בכללותה ובדבר ההחלטות השונות (והרבות) שניתנו עד כה.
המבקשת עתרה להורות על הארכת תוקף צו תפיסה והקפאה לפרויקט כולו למשך 180 ימים נוספים.
ב"כ המבקשת, מנגד, הפנו להחלטות קודמות של בתי המשפט (מותב זה והערכאות שמעליו) בהן נמצא כי אין מקום לאבחן בין חלקי המבנה השונים; הפנו לעילות התפיסה שנקבעו, הן לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) והן לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ועתרו לקבוע כי לא חל שינוי לקולא בעוצמתן של עילות התפיסה.
הליך זה עמד אף לנגד עיניו של בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן, אשר מצא לדחות את בקשת רשות הערר שהגישו המשיבות 7-6 וקבע כך:
"בנסיבות המקרה לא מצאתי שמתעוררת שאלה עקרונית אף בנוגע לטענה שלפיה המדינה מושתקת מלנקוט הליך פלילי לאחר שבהליך המינהלי נדחתה בקשתה. המסלול המינהלי בבית המשפט לעניינים מינהליים נסב סביב צו להפסקת עבודה לפי סעיף 216 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, עלו בו שאלות של דיני התיכנון ובדבר תוקף הצוו, והוצגו ראיות שקשורות לסוגיות אלו ולא להיבטים הפליליים של הפרשה. לעומת זאת, המסלול הפלילי בבית משפט השלום עסק בצו לתפיסת רכוש לפי סעיף 35 לפקודה (בשילוב חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000), עלו בו שאלות של חשד סביר לבצוע עבירות ושל עילות תפיסה, והוצגו ראיות בעניינים אלה (כגון חומרי חקירה חיסויים שאין להציג במסלול המינהלי). לא מצאתי כי בנסיבות העניין קיימת מניעה בדין מהפעלת סמכויות בדין הפלילי לאחר קיומו של ההליך המינהלי, בהנתן השוני בין סוגי ההליכים במסגרת הדיונית, בעילות, בתכליות ובדרישות הראייתיות."
אף בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דינו מיום 22.5.19 מצא לאבחן בין ההליך המינהלי שהתנהל בפניו, לבין הליך התפיסה הפלילי: "אשר להרחבת צו התפיסה על ידי בית המשפט המחוזי לוד – מדובר בהליך אחר הקשור להליך הפלילי ופתוחה לפני המערערת הדרך, ככל שתימצא לנכון, להמשיך ולפעול במסגרת הליך זה" (פסקה 26).
...
מפאת חשיבותם של הדברים, מצאתי להביא מדברי בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ח' טרסי, כלשונם:
"עיון בחומרי החקירה שהוצגו בפני מובילים בהכרח אל המסקנה, אליה הגיע אף בית המשפט קמא, כי קיימת תשתית ראייתית ברמה של חשד סביר, ואף מעבר לכך, ולפיה פעלו לאורך שנים יזמים פרטיים, בצוותא חדא עם עובדי ציבור, בדרכי מרמה, הפרת אמונים ושוחד, על מנת לפעול לשינוי ייעודו של המבנה, להנפקת היתרי בניה חריגים ולבניית מבנה, אשר כל דמיון בינו לבין ייעודו המקורי מקרי ביותר. בהיבט התכנוני קיים אמנם פער בין קומות המסחר התחתונות לבין מגדלי המגורים שתוכננו מעל, אך ככל שמדובר בהיבטים הפליליים של הפרשה, אין מקום להפריד בין שני חלקי הפרויקט – אלא גם אלה הנם תולדה לכאורה של התנהלות אסורה, ואל לו לבית המשפט לתת את ידו ולאפשר את המשך בנייתו של מבנה שכל הורתו ולידתו בחטא.
עם מצב דברים מעין זה לא ניתן להסכין, ולפיכך אני דוחה את העררים ומורה כי צו התפיסה המורחב, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסעיף 30 להחלטת בית המשפט קמא מיום 4.11.18, שריר וקיים וייכנס לתוקף באופן מיידי.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בדו"ח הסודי ובמלוא חומרי החקירה, שוכנעתי כי פעולות החקירה שבוצעו, לרבות בתקופה האחרונה, חיזקו את החשדות, באופן שקיים חשד בעוצמה גבוהה ביותר לביצוע עבירות על ידי המשיבים ואחרים, ומכאן שאין שינוי בעוצמתן של עילות התפיסה, הן מכוח פסד"פ והן מכוח חוק איסור הלבנת הון.
