בקשת היתר להקמת חממות על מקרקעין חקלאיים

מעובדות כתב האישום המתוקן ניתן ללמוד כי המחלוקת ככל שמדובר במשיב, מיתמקדת בארבע חממות צמודות, עשויות ברזל ויריעות פלסטיק, כל אחת בשטח של כ-100 מ"ר, שהוקמו לטענת המערערת על מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית.

מעיון בהכרעת הדין, ניתן לראות כי מכתב מהנדס הוועדה המקומית מיום 6.12.1989, (נ/11), המאשר הגשת בקשה להיתר בניה להקמת חממה על ידי הנאשם, הוא המסמך "הקרוב" ביותר מבחינת השלבים למסמך היתר בניה, במידה והיה כזה.

...

קיומו או אי קיומו של היתר בניה- לחממות בית משפט קמא קבע כי חלה על המשיב האחריות למניעת ביצוע העבירות במקרקעין מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבניה בתור מי שמוחזק כבעלים, ואני מקבל קביעה זו כנקודת המוצא להמשך.

שלום אושרי הובא כעד הגנה כאמור לעיל והעיד על פי זכרונו כאמור כי המשיב, עבר את "מחסום" המלצת הועדה החקלאית, לגבי שני המקורות האחרים הסביר המשיב בדיון בפניי כי כונס הנכסים נפטר לפני שנים אחדות (בפני בית משפט קמא העיד המשיב כי לא פגש בכונס הנכסים מזה עשר שנים) וטייכמן נמצא מעל עשר שנים בחו"ל ולא סביר כי הוא ירד מהארץ ביחד עם העתק מהיתר הבניה, הסבר המקובל עליי ומחזק את קביעתי כי דין הערעור להידחות.

בטרם סיום- באשר לטענה כי גם אם היה למשיב היתר, הוא היה היתר בלתי חוקי, גם בנושא זה אין הצדקה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, שהתרשם מהעדויות והמסמכים כי "נותר ספק סביר שמא בשנים עברו הבינו גופי התכנון באופן שונה את התכניות החלות על המקרקעין". סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

כללי: שני מבנים מצויים בלב הבקשה המקורית והם ממוקמים בגוש 4669 חלקה 3 בישוב בית עוזיאל על קרקע שהוכרזה כקרקע חקלאית (במ/20 – במ/21).

בנייה בלא היתר: בשנת 1996 ניתן למשיבים היתר מאת הוועדה המקומית (במ/7 + במ/15) (מספרו 960495) להקים במקום "חממה לפרחים בשטח 2,176 מ"ר ובית אריזה וקירור בשטח 105 מ"ר". להלן תוכן ההיתר (במ/7): ואולם, יש לקרוא היתר זה יחד עם מכלול התוכניות והטפסים שהוגשו לועדה המקומית לקבלת ההיתר, שלפיו הוגשה הבקשה להיתר ("גרמושקה") (ראו החותמת הנושאת את מספר ההיתר 960495) (במ/14).

המבנה מצוי בתוך שטח המעבר ("פרוזדור") לקווי החשמל, כפי ההגדרה בסעיף 2 לבמ/1 (תכנית מתאר ארצית חלקית לתחנות כוח ורשת חשמל -תמ"א 10): התכנית (במ/1), שמטרתה, בין השאר, "לייעד שטחים למעבר לקווי חשמל עיליים ראשיים במתח עליון ובמתח על וקביעת המותר והאסור מתחתם ובקרבתם...", קובעת כי בשטחי המעבר שבהם עתידים להקים קוי חשמל עיליים ותת קרקעיים, ניתן להתיר הקמתם של ביתני שירותים ומבנים חקלאיים "בלתי רצופים שגובהם לא יעלה על 3 מטר". אין חולק, כי המבנה הראשון גבוה משלושה מטרים.

...

מסקנה: המסקנה המתקבלת מכל האמור לעיל היא שהמבנה הראשון נבנה ללא היתר כדין, קיים אינטרס ציבורי ברור לשמירה על הסדר הציבורי ומניעת המטרד לציבור, קיים אינטרס ציבורי במתן הצו ולפיכך מוצדק לקבל את הבקשה.

תוצאה: אשר על כן, אני מקבל את הבקשה המתוקנת, ומוציא צו כדלקמן: במבנה הראשון, בשטח 900 מ"ר תיהרס חגורת הבלוקים, הקירות הסוגרים וגג האסכורית, למעט רצפת הבטון.

ביחס למבנה השני, אני דוחה את הבקשה.

פולק הצהיר בתצהירו, שהוגש לתיק בימ"ש השלום ב- 7.6.01 : " בהתאם להוראות התוכנית נתנה לי הוועדה המקומית היתרי בנייה להקמת חממה " [סעיף 17 לתצהיר];" הקמתי על הקרקע חממה לצרכים חקלאיים, ולא מחסן כנטען ע"י המשיבה " [ סעיף 18 לתצהיר]; " חוות הדעת [ מטעם פולק – י.ג.] הועברה לוועדה המחוזית, ויועצה המשפטי הציג חוות דעת נגדית ... יושם אל לב כי אף בחוות דעת זו מעלה הוועדה המחוזית את הטענה כי המבנה שלי במראהו החצוני אינו תואם שימוש חקלאי . שוב אנו עדים לכך שהמניע האמתי להתנגדות הוועדה המחוזית להיתרים של המבקש מתבסס על מראהו החצוני של המבנה, ועל חששה מכך שבמקום יעשה שימוש שאינו חקלאי " [סעיף 23 לתצהיר]; " 13.5.01 היתקיים הליך גביית עדות ממני... לשאלתה של המפקחת הבהרתי כי המבנה שבניתי תואם את השימושים החקלאיים... ודחיתי את טענות המפקחת בדבר אי התאמת המבנה לשימושים חקלאיים" [סעיף 30(ג) לתצהיר] ; " המשיבה כיחדה מביהמ"ש ... וטענה בפני ביהמ"ש במצח נחושה [ בבקשה למתן צו הפסקה שפוטי – י.ג.] ... בסעיף 6 לבקשת המשיבה :" המשיב 1 מקים על המקרקעין מחסן " [ הדגשות של הח"מ] ... גם את דבר השמוש שאני עושה, גידול עופות מים ... הסתירה המבקשת מבית המשפט " [סעיף 31(ב) לתצהיר]; " המשיבה [ הוועדה המחוזית- י.ג.] טוענת בסעיף 6 לבקשתה [הבקשה למתן צו הפסקה שפוטי – י.ג.] כאילו אני מקים על הקרקע מחסן . לא היו דברים מעולם " [ סעיף 31(ג) לתצהיר].

...

בהכרעת הדין קבע בימ"ש השלום : " המכולות, המבנה הטרומי והסככה הם בניינים, שהצבתם במגרש לא הותרה ... המבנים שימשו את הנאשם כמחסן, מקום מגורים לפועלים וכמשרד... שימושים אלה לא הותרו והם חורגים מהשימוש המותר... אינני מקבלת את תירוציו של הנאשם ואני מעדיפה את הדו"חות ועל פיהם אני קובעת שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, וכנדרש במשפט פלילי, שלאחר היכנסו לתוקף של הצו השיפוטי [ צו הפסקה שיפוטי – י.ג.] הנאשם הקים ללא היתר במגרש [במקרקעין- י.ג.] את הבניינים הנוספים, השתמש בהם לשיכון פועלים, מחסן ומשרד, שהם שימושים אסורים בקרקע חקלאית ...". לאור התוצאה שפולק הורשע בבנית 3 מכולות וסככה על המקרקעין ועשה שימוש ללא היתר במבנים אלה, ולאור הקביעה בהכרעת הדין שעבירות אלו נעשו לאחר שניתן צו ההפסקה השיפוטי – לא נפל פגם בהתנהלות הועדה המחוזית שביקשה לאסור על פולק שימוש במקרקעין, ובהפעלת שיקול דעתה.

גם לגבי התקופה הרלוונטית לטענת התיישנות – המועד להיווצרות עילת תביעה היא מועד קיומו של כוח תביעה קונקרטי [ראו ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד ס"ב(4) 575] , ורק במועד מתן פסק הדין המזכה בהליך הפלילי קמה לתובעים " כוח תביעה קונקרטי". סוף דבר א. התביעה – נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

עניינה של הבקשה הוא בבניית חממות חקלאיות על קרקע שהוקצתה לו ידי מנהל מקרקעי ישראל באיזור משגב.

בתאריך 30.5.00, הגיש המשיב את בקשתו בשנית לועדה המקומית, ולאחר שזו ישבה שוב על המדוכה, החליטה לדחות את הבקשה, בין היתר, מן הטעם כי הקמת החממות באותו איזור, תיפגע פגיעה חמורה בערכי הטבע ובערכי הנוף, ותביא לפגיעה בלתי הפיכה באיכות הסביבה והחיים של תושבי האיזור.

...

ערר שהגיש המבקש לוועדת הערר נדחה, ועל כן חזר המשיב והגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עת"מ 140/01).

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיב, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, החלטתי להיעתר לבקשה.

לפיכך, ועל מנת למנוע היווצרותן של עובדות מוגמרות ובלתי הפיכות, שוכנעתי כי אין מקום לעכב את ההליכים לצורך הוצאתו של ההיתר, אולם יהיה נכון לעכב את ביצוען של העבודות על פי היתר זה עד למתן פסק הדין בערעור, וכך אני עושה.

המבקש הגיש בקשה להיתר להקמת שתי חממות וביום 22.4.04 קיבל את אישור הוועדה המקומית להקמת שתי החממות בציפוי ניילון או בציפוי פוליקרבונט.

המקרקעין, אשר הנם קרקע חקלאית מוכרזת לא אושרו לשימוש שאינו שימוש חקלאי וע"פ ההיתר שניתן למבקש אושר לו לבנות שתי חממות כאשר גג ניילון או פוליקרבונט מכסה אותם.

טוען המבקש כי החליף את כיסוי הפוליקרבונט מכיוון שברד שירד באחד הימים שבר את כסוי הפוליקרבונט וקרע את הניילונים, וכי קירות הבטון נותקו מסביב לחממות על מנת לאחסן את כלי העבודה של המבקש, לרבות טרקטורים ומכונות חקלאיות שונות.

...

דיון ומסקנות: אין כל פגם בהגשת הבקשה ובמתן הצו שניתן בתיק ב"ש 2629/08: טוען המבקש כי נפלו פגמים במתן הצו בב"ש 2629/08, שכן מי שביקש את הצו היא הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ולא התמלאו התנאים הקבועים בחוק להתערבות הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בהגשת הבקשה נ"ל. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן מי שהגיש את הבקשה הנ"ל הוא היועץ המשפטי לממשלה ולא הוועדה המחוזית.

סבור אני שבנייה ללא היתר בהקף כה נרחב לא נעשתה בתום לב, וכל טענותיו של המבקש לענין תום לבו הינה התממות בלבד, לאחר שמעשי העבירה שביצע התגלו לעין כל. הבניה שביצע המבקש הינה בנייה ללא היתר, ולכן השימוש שעושה בה המבקש הינו שימוש חורג.

אשר על כן גם דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה, והצו שניתן בב"ש 2629/08 נותר על כנו.